האם מותר לאכול מבישולי עובדים זרים כאשר החומרים והכלים שייכים לבעל הבית היהודי?

אנחנו נזקים עוד פעם לשאלה של העובדים הזרים שהם עובדי עבודה זרה שמה דינם לעניין בישולי גויים כשמדובר באנשים מאוד מאוד יהודיים שאינם כבר יכולים לשמש את עצמם כלל ועיקר ולא יכולים להטות יד או שכם לבישולים בחיוצא בכך כידוע כבר רבנו כתב בפרק 17 מאכלות אסורות ויש שם דברים אחרים אשרו אותן חכמים ואף על פי שאין לאסורן עיקר מלתורה זרו עליהם כדי להתרחק מהגויים עד שלא יתערבו בהם ישראל ויבואו לידי חתנות ואלו הן אסרו לשתות עמהן במקום שאין לחוש יהיה נסח ואסרו לאכול פיצן או בשוליהם ואפילו במקום שאין לחוש לגאוליהם. כלומר אסור לאכול מפת שעובדי עבודה זרה אופין ואפילו כשמדובר שהחומרים והכלים כשרים למהדרים וזאת בגלל חתנות אסור לאכול מה שולים שלהם של עובדי עבודה זרה אפילו שהחומרים והכלים פשרים למהדרין וזאת בגלל חתנות והעריכו הרבה מאוד לא רק בפת גויים לא רק בבישולי גויים אלא גם להיות במסיבות יחד כיצד לא ישתה אדם במסיבה של גויים ואף על פי שהוא יהיה מבושל שאינו נאסר למה שוב בגלל קירוב לבבות כי הקירוב בות הללו גורם בסופו של דבר לקירוב גופות וחיתונים וזה מרשם להתבוללות ומשום כך גזרו על הדברים הללו אלא מה שיש את ההיתר הלכתי הידוע שאם יש שותפות של היהודי בבישול הדליק הגוי את התנור ועבו ישראל או שהדליק ישראל ועגוי או שהדליק הגוי ועפה הגוי יוב ישראל ונאר וזה באפייה בבישול הדרישה יותר גדולה בואבשל לנו יין וחלב וכולי ודווקא כשהיהודי שתתף בבישול עצמו ואם כן איפה השאלה הנשאלת היא האם יש מעמד מיוחד לעובדים הזרים הללו שבגלל שהם עובדים את אצלנו וכפופים למעביד חיים תוצאה מכך אין קירובות ואין גזירה משום חטון או לא ברבנו אין זכר לדבר הזה אויל בתלמוד אין זכר לדבר הזה אבל בשולחן ערוך נאמר בסימן קיג יורד דעה סעיף ד' יש מי שמתיר בשפחות שלנו ויש מי שעוסר ואפילו בדיעבד כלומר מרן הביא שתי דעות יש מי שמתיר בשבחות שלנו ויש מי שעוסר ואפילו בדיעבד הגעה ובדיעבד יש לסמוך על דברי המתירים ואפילו לכתחילה נוהגים להקל בבית ישראל שהשפחות והעבדים מבשלים בבית ישראל כי אפשר שלא יחטא אחד מבני הבית כמעט כלומר הרמה אמר שניתן לכתחילה אפילו לסמוך על העובדים הזרים כיוון שאי אפשר שלא ישמוך אחד מעובדי הבית כלומר מאחר יש בני בית לבטח יש איזשהיא שותפות מצד היהודים הוא בדיעבד צומך על דעת המתירים אבל הוא רצה להתקדם יותר קדימה שאפילו לכתחילה מותר לסמוך בטענה שיש יסוד להניח שאחד מבני הבית שתתף לגבי הספע הדבר משתנה מבית לבית כי אם העובד הזר או העובדת זרה נשארים עם היהודי או עם היהודיה הסעודיים כל שעות היום ואולי כל הימים רוב הימים לבד אז לא צריך לומר אייה אפשר שאחד מבני הבית יש לא ישתף כי אם מדובר בערירי או ערירית אז ההנחה הזו לא מתקיימת ולכן אנחנו חוזרים חזרה אלא יש מתירים ולראות מהיכן יסוד היתר שלהם באמת אפילו בטור יורד אסנן קיף ג לא הביא היתר כלשהוא אבל בבית יוסף הוא כותב כתוב באורחות חיים כתב הרמבם בתשובה דעתי שאין איסור בשפחות הללו הכנויות לנו דמלכה דעבד הרל בישראל הוא דקנוי לו למעשה ידיו הוא מוזהר עליו בשבת מן התורה ולטא בכלל נוכרי כך לטה בכלל גזרות דהו וכן נהגו עד כאן לשונו כלומר הרמבן הוא זה שחידש חידוש הלכתי על דעת עצמו מסברה שלו ולפיל מאחר בעבדים וההשפחות ה לו אנו מצווים על שביטתם אז כבר אין להם את המעמד של נוכרי לכל דבר לרבות עניין של גזירת בישולים בישולי גויים וגזירה משום חתנות כאילו תאמרו שהעובדה שאנחנו צובים על שבידתם אז כבר אין להם את הגדר של עובדי עבודה זרה שעליהם דיברו חז"ל והראש כתב אף על פי שהדעת נותן לדבריו בעל נפש ראוי להחמיר על עצמו. כלומר שהראש אומר יש משהו בדברי הרמבן אבל מן הראוי להחמיר. מוסיף הבית יוסף. וכן כתב הרשבא ואנו נוהגים איסור בשוליהם ואפילו בלי עבד. עד כאן לשונו והם דבריו בתשובה סימן סחקב באמת הרשבע הוא לא אמר רק ראוי להחמיר, אלא לאחר שהוא הביא את דברי רבותיו, דהיינו הרמבן, אז הוא יצר לחלוק עליו והוא אומר בצורה כזאת שיש מרבותינו שהםמו על בישולי עבדים והשפחות שלנו להתיר ונותנים טעם לדבריהם שאין איסור הבישול אלא מגזירת חתנות ואין גזר רק חתנות וקירוב הדעת, אלא במי שעושה מרצונו לאהבת הישראל. ואלו עושים בין ירצו בין לא ירצו ואין קירוב הדעת בכיוצא בזה ולא גזירת חתנות. כלומר הוא אומר מפתח את הסברה של הרמבן שכיוון שהם כפופים למעביד היהודי אז הכפיפות הזו לא יוצרת. קרו לבד ולכן אין גזרת חיתון אבל אומר רשבה ומכל מקום אין דבריהם מחוברים בעינינו ואין אנו סומכים על זה אלא שנוהגים אנו איסור בבשוליהם ואפילו בדיעבד כלומר הוא יצא לחלוק לא רק להחמיר אומר הדברים לא נראים מה מה הקשר בין זה לבין זה ולכן נוהגים איסור אפילו בדיעבד. מה זה אפילו בדיעבד? שאפילו כבר עבדים והשפחות שלנו בשלו. בכל זאת אסור בליעבד מלהשתמש באותו אוכל. והשאלה היא מה עם דעת רבנו נניח בעניין זה? כי רבנו לא גילה את דעתו. באיזו מידה אנחנו יכולים להסכים או לא להסכים לשיטה המקלה הזו שבכל זאת השולחן ערוך הביא את זה בתירו יש שאומרים יש שאומרים משמ מה שהוא נתן פתח להקל אז באיזהו מידה אנחנו יכולים להקל על בסיס הדעה הזו? נראים הדברים שאין מקום להקל. מדוע? כיוון שאם באנו מטעם שהשפחות הללו הם לא בדיוק עובדי עבודה זרה כי אנחנו צובים על שביטתם יש מקום להשיב. הם עובדי עבודה זרה ומתנות להם פסילים. לילים עובדים עבודה זורה. דבר שני, אם באנו לעניין של הכפיפות שאין בו קירוב בבות, הרי רבנו יצא לחלוק על גאוני ברבל אשר באו ואמרו שאדם יהודי שהייתה לו שבחה בביתו ועכשיו היא כבר בהריון. אנו יוצאים מתוך הנחה שלבטח הוא שחרר אותה היא יר במעמד של שחה קנענית לוטח שחררור אותה וטבלה ליהדותה ולבטח קידש אותה קחת משה וישראל והרמב"ם יצה לחלוק על כל ההנחות הללו עוד הנחה ועוד הנחה ועוד הנחה כדי לבוא לתאר מה בדיוק קרה שם ואנחנו צריכים לזכור ששם מדובר ר בשבחה שהיא טבלה לשבחות שבחה גויה טבלה לשבחות ואז היא חייבת במצוות כמו אישה יהודיה אלא מה יש לה את המגברה כיוון שעדיין היא עבד עולם אז אסורה היא להתחתן עם יהודי כמו שגם עבד קנעני שטבע לעבדות חייב במצוות כמו אישה אבל עדיין של המגבלה לא יבוא בקהל אסור לו להתחתן למשה יהודיה אלא אם כן היא שחרר טבול עוד פעם ליהדות ואז רשי להתחתן עם יהודיה או היא רשאית להתחתן עם יהודי אז גוני בבל אמרו שיש סוד להניח שוודאי שאם הרתה אותה שבחה וילדה אזי הילד הזה הוא יהיה כמו בן ולא יהיה צורך ביבום אם נפטר אותו האדם למה כי יש יסוד להניח שהוא שחרר אותה ויש יסוד להניח שהיא קבלה ליהדות ויש יסוד להניח כך וכך הרב צריך לחלוק על כל הדברים האלה בין כך ובין כך בין כך ובין כך אנחנו רואים שאפילו במערכת יחסים של עובד ומעביד ואפילו אדון לשבחה יש קירוב לבבות כל מה שקשור ליצר המיני אין מחיצות אין מסחים בעלבבות נדלקים ולכן לא שיך לבוא להגיד שמערכת יחסים כזו אין קירובבות וכן נראה לענו דעתנו שרבנו יהיה לצד האוסרים כמו הרשבא שעשר ואפילו בלי עבד ולכן כפי שכבר הורנו בעבר אין ברירה אלא אם מדובר בעובד גוי עובד זר עובדת זרה שנמצאים עם היהודי או היהודיה אלה שהם בעצם אין להם יכולת תנועה אזי טוב יעשו הקרובים אם הם יבואו ויבשלו בשלול חד פעמי לכל השבוע וישימו אותו בפריזר או בפריזר והגויים רק מחממים זה הפתרון היעוז או שכנה ודיה שתבוא ותבשל אחת לשבוע פעמיים בשבוע תקרר את זה והעובדים הזרים עובדות הזרות יחממו זו העץ היעוצה כמובן שאם יש בין בית שיכול להיות שהוא טף בבשור מת אבל כשאין זו נראית הדרך היחידה האמיתית שאפשר לסמוך עליה רבי חנושומ