האם הרמב"ם העדיף את האליטיסטים ובז להמונים?

מסמך תדרוך: גישת הרמב"ם כלפי המון העם ומנהגים שאינם מעוגנים בתלמוד

מקור: ציטוטים מתוך טקסט בעברית הדן בגישת הרמב"ם כלפי המון העם ובנושא עלייה לקברי צדיקים.

נושא מרכזי: האם הרמב"ם נוקט בקו מתפשר כלפי המון העם או שמא שיטתו מיועדת רק ליחידי סגולה? הדיון מתפתח גם לשאלת היחס למנהגים שאינם מעוגנים בתלמוד, תוך התייחסות לתופעת העלייה לקברי צדיקים.

נקודות עיקריות וציטוטים נבחרים:

1. הדילמה המרכזית: הטקסט פותח בשאלה האם הרמב"ם נוקט בגישה מתפשרת כלפי המון העם כדי לא לנכר אותם, או שמא הוא פונה רק ל"דרך המובחרת" ומתעלם ממי שלא מאמץ אותה.

• "השאלה שבה נעסוק היום, האם הרמב"ם נוקט בקו מתפשר כלפי המון העם כדי לא לטחותם או שמה רבנו שיטתו היא הדרך המובחרת וכל מי שמוכן לאמץ את דרכו הוא איתו וכל מי שאינו מאמץ את דרכו, הרי רבנו בזו או אינו מתייחס אליו."

1. התייחסות לתופעת העלייה לקברי צדיקים: הדובר משתף בתצפיותיו מאוקראינה על התפתחות עלייה המונית לקברי צדיקים, תוך בניית מבנים לתפילה ולימוד במקומות אלה. הוא מציין את המתח בין התפיסה שהקב"ה אינו זקוק למקום מסוים לתפילה לבין הצורך האנושי במקומות מקודשים כמו בית המקדש.

• "אמרנו שבעצם מרא השם אלוהינו בכל קוראנו אליו הקדוש ברוך הוא איננו זקוק למקום מסוים כדי שיתפלו שיתפלו אליו אלא מי כאשרם אלוהינו בכל קוראנו אליו ובכל זאת יש יש לנו מה שנקרא בית המקדש שהקדוש ברוך הוא אמר ועלית אל המקום כי בני אדם זקוקים למקום שבאמצעות ריכוז המחשבה וההכנות של להיות קדושים ותורים במקום שבו ימצאו אנשים שהם יודעי דעת עליון כל אלה גורמים להתעלותו של האדם..."
• "אמנם אין הכוונה לבתי קברות אבל סוף סוף מצאנו כפי שאמרנו בהלכות תענית שעולים לקברות בשביל לשבור את רוחנו..."

1. פרשנות אפשרית להתנהגות כלב בן יפונה: הטקסט מזכיר את האגדה על כלב בן יפונה שהתפלל על קברות האבות. הדובר מציע שהרמב"ם היה מפרש זאת כפנייה של כלב להתייחד עם עצמו ולבחון את הסכנה, ולא כבקשה מהמתים להתפלל עבורו.

• "בוודאי רבנו יאמר שאם באמת כללב נפנה והלך לקברות האבות ו כדי שהוא יתייחד עם עצמו ויראה אם אין סכנה למימוש ברית בין הבטרים."

1. המלצה למנהיגי הדור: לנוכח העובדה שהמונים מוצאים במקומות אלה (קברי צדיקים בחו"ל) מקור להתחזקות רוחנית, הדובר מציע שמורי ההוראה ומנהיגי הדור צריכים לנצל זאת כדי להדריך אותם בדרכים המותרות להתפלל כהלכה במקומות אלה, ולא רק לאסור את התופעה.

• "אמרנו אי אפשר להתעלם מתופעה כזו שהמונים מתחסקים או עלים ברוחניות במקומות אלו וזה הזמן וזה המקום כך אמרנו שמורי ההוראה מנהיגי הדור ימצאו נכון הזדמנות לפרשם מה הם הדרכים המותרות שבהם האדם כשהוא מגיע לקברי האבות, לקברי צדיקים בארץ בחוץ לארץ מה הם הדרכים המותרות שאדם יוכל להתפלל לאביו שבשמיים."
• "כלומר, לא רק לומר אסור, אסור אסור וזהו ולהתעלם מן התופעה, אלא המלצנו שזה הזמן שבו יתנו את הכיוון לאותם כאלה שבאמת מוצאים איזשהו איזשהיא עה דרך שם להתחזק. אז לתת להם את הכיוון מה הדרך שכן תפללו כהלכה."

1. התנגדות לטענה שהרמב"ם דוגל בשיטת "הנבחרת" בלבד: הרב חיאל השיג על הדובר, בטענה ששיטת הרמב"ם מעדיפה תלמיד אחד טוב על פני תלמידים מבולבלים רבים, תוך הפניה לדברי הרמב"ם בהקדמה למורה נבוכים. הדובר משיב וטוען שהרמב"ם אינו דוחה את ההמונים אלא נוקט בשתי מידות: מידה לנבחרים ומידה להמונים.

• "ואז הרב חיאל השיג עליי ואמר שראינו ששיטת רבנו שהוא מעדיף תלמיד אחד טוב מאשר תלמידים מבולבלים שאינם טובים."
• "ולכן נועדה הנועדה ההלכה היומית של היום לומר לא זו הדרך לא נכון אין רבנו דוחה את ההמונים אלא רבנו נוקט משתי עמות מידה עמות מידה של נבחרת ועמות מידה של ההמונים יש מצבים שרבנו דוחה מכל בחול אבל יש רבנו ש יש מצבים שאין רבנו דוכה. אדרבה, נקרב אותם אבל ברמתם שלהם."

1. ניתוח דברי הרמב"ם בהקדמה למורה נבוכים: הדובר מנתח את דברי הרמב"ם על "המבולבלים" שיתקשו להבין את הספר ויראו בו "פסולת". הוא טוען שהרמב"ם לא מתכוון להמונים אלא לתלמידי חכמים שפירשו את התורה ואגדות כפשוטן בלי ללמוד מדע, ושהתנגדו לגישתו.

• "אבל המבולבלים אשר כבר נתענפו מוחותיהם בדעות הבלתי נכונות ובדרכים המתאים ויחשבו אותם מדעים אמיתיים ומדמים שהם בעלי עיון ואין להם ידי הכלל בשום דבר הנקרא מדע באמת הם ירטעו מפרקים רבים ממנו של הספר מור נבוכים ומה מאוד יקשו עליהם כי לא יבינו להם עניין ועוד כי מהם תגלה סולת השיגים שבידם שהם סגולתם ורכושם המיועד לאדם אל מי מתכוון רבנו בפסקה המאוד חמורה הזו של אותם אנשים מבולבלים אשר יראו את דברי רבנו וזדעז ויגידו מה זה איזה מין פרשנות זו וכולי וכולי ושהוא קורא דווקא הוא אומר מהם תדע מה זה פסולת והם אצלהם מה שהם מתקיפים אותי הם הבלבול שלהם הם הבורות שלהם זה אצלהם האוצר שלהם זה הסגולה שלהם אבל אני רואה בבלבול שלהם זה הסייגים זה הפסולת שאותה אני הולך לבאר מי הם אותם אלה האם אלה ההמונים לא אלה אינם ההמונים."
• "כאן מדובר רבותיי בתלמידי חכמים אשר פירשו מקראות כפשוטם, פרשו אגדות כפשוטם, למדו תורה בלי ללמוד מדע. וכך הפכה להיות התורה אצלהם תורה תלושה מן המציאות. והם קידשו מלחמה נגד גישתו של רבנו ורבנו אומר אני באז להם. אני לא שם לב אליהם."

1. העדפת לימוד האמת ליחיד על פני התפשרות למען המונים: הרמב"ם מתאר מצב בו הוא נאלץ לבחור בין לימוד אמת שתתאים ליחיד לבין התפשרות שתתאים לרבים, והוא מעדיף את האפשרות הראשונה. עם זאת, הדובר מדגיש שהדבר נאמר בהקשר של מאבקו נגד הרבנים המתנגדים לו, ולא כהזנחה של ההמונים התמימים.

• "אני הגבר אשר אם נסגר סביבו הדבר וצר לו המעבר ולא אמצא עצה ללמד אמת שהוא כח אלא על ידי שיתאים למעולה אחד ולא יתאים ל 10,000 שכלים הריני מעדיף לאומרו בשבילו ולא אחוש לגילוי אותם המון המרובים ואפל בהצלת אותו הנעלה היחיד ממה שנלקד בו והורהו במבוכתו עד שיגיע לשלמות ורבח לו..."
• "הוא איננו אומר אני מזניח את ההמונים לא זה הוא אומר אלא במאבק שלי נגד אותם רבנים שאני קורא להם שכלים אז אני מעדיף שיהיה לי המשך על ידי איזשהו תלמיד אחד שילך אחריי מאשר לקבל את ההסכמה של אותם רבנים זה אני מוותר עליהם אבל הוא לא אומר מה הוא יחסו לאותם אנשים תמימי דרך המונים הם לא מקדשים מלחמה נגד רבנו הם לא יודעים את האמת הם שומעיםכל מיני דרשנים יש להם כל מיני מנהגים והם מתגלגלים בהם הוא לא אומר מה היא עמדתו כאן כלפיהם אלא הוא רק אומר מהיא עמדתו כלפי הרבנים המקדשים לחמה נגדו..."

1. תשובת הרמב"ם לשאלת אנשי אלכסנדריה בנוגע למנהגים: הטקסט מביא תשובה של הרמב"ם לשאלה בנוגע למנהג אמירת "השם השם אל רחום וחנון" על ידי הציבור בזמן חזרת הש"ץ על י"ג מידות. הרמב"ם קובע שלמנהג אין עיקר בתלמוד, אך הוא אינו מוחה ביד מי שנהג בו מכיוון שהוא מפורסם ברוב הקהילות ואין בו דבר אסור או מגונה.

• "אלו הקריאות כולן אין עיקר להם ולא נזכרו כלל בדבר מדברי רבותינו זכנך... אבל איני מוחה בידי מי שקורה משום שהדבר מפורסם ברוב הקהילות אלא פעמים הרבה עניחם והעניין בכל זה תלוי במנהג ואין בו לא דבר רשוי ולא מגונה וכל שכן חטא או חובה אומר רבנו קריאל מאוד מאוד חשוב אני כשלעצמי אני לא קורא את הקריאות האלה השם השם א רחום וחנון ככולי למה כי אני קבעתי לעצמי כלל שאני לא נוהג במנהג בתר תלמודי אם אני לא רואה לו שורש ועיקר בתלמוד. זה הסטנדרט האישי שלי. יש להניח זה גם הסטנדרט שהוריש גם העביר לתלמידיו הנבחרים. אבל הוא אומר להמון העם אני אינני אומר להם אל תנהגו במנהג הזה כי אין לו עיקר מן התלמוד."

1. העיקרון המנחה של הרמב"ם בנוגע למנהגים: הרמב"ם בודק האם מנהג שאינו תלמודי מתנגש עם ההלכה או האמונה. אם אין התנגשות כזו, הוא אינו מתערב ומניח להמונים להמשיך במנהגם, גם אם הוא עצמו אינו נוהג כך. מכאן, מסיק הדובר, נובעת תשובה מכרעת לטענה שהרמב"ם התעלם מהמון העם. יש מסלול לנבחרים ומסלול להמונים, וכל עוד מסלול ההמונים אינו סותר את ההלכה והאמונה, הרמב"ם "חם" אליהם ורואה בהם חלק מקהלו.

• "אלא אני בודק אם למנהג הזה יש התנגשות עם הלכה או אמונה, אני עוצר באדם אני אומר להם לא בשום פענים ואופן לא לנוג את המנהג הזה אבל אם אינני מוצא איזשהי התנגשות בין המנהג הב תלמודי שאין לו עיקר בתלמוד אבל אין לו התנגשות לא עם הלכה ולא עם אמונה אלא שת מנהג החזונים את לא נעמוד עניין בדבר הזה אני הם אני אשאיר אותם למה לא הם עובדים כך את הבורא שר אז הם לא בדרגה הכי הכי גבוהה אבל למה לא זה עבודת השם יתברך שעבדו כך את השם יתברך כל עוד אין בזה משהו המנוגד להלכה ולאמונה אני הם ומכאן תשובה מוחצת לאותם רבים חוקרים אשר יחסו לרמבם שיטה אלתאיסטית כאילו הוא שם פס מה שנקרא בלשון הסלנג על המון העם לא נכון חס וחלילה הרי ראיתי בני עליה בין המועטים אז מה נעשה עם המון העם? נבחר את בני עליה ואין המועטים רבי שמעון ברחי ובנו וזהו חס ושלום אלא שני מסלולים הם מסלול של נחרת ומסלול של המון העם משלול של המון העם המנהיגים צריכים לדאוג שלא יתנגש לא עם הלכה ולא עם אמונה כי המשלול השלישי של המונים או גם רבנים אשר הם נוהגים במנהגים שמתנגשים מהלכה עם המונה זה פסול וכנגדו יש קדש מחמה אבל מן הרגע שיש מסלול של המונים שאין הם נוהגים בכל מינהים שאין להם עקרו תלמוד אבל זה עבודת השם יתברך ואין להם זה לא מתנגד לא עם הלכה ולא עם אמונה אומר רבנו אני חם ומה פירוש אני חם הוא רב שלהם זה באותו בית כנסת זה באותו בית כנסת הוא לא אומר להם לא אלא למרשים שו שעבדו עבודת השם יתברך זה דרכם עד שיזכו ויחלו ויגיעו לדרגה עוד יותר גבוהה זוהי לענות דעתי הגישה של רבנו אשר ממנה נבין שאם באמת יש המונים שבדרך מסוימת הם מרגישים התעלות או התחזקות או מקור לחזרה בתשובה צריך לניחם ואדרבה לתת להם את הכיוון שלא יהיה מנהגותיהם או בהנהגותיהם משהו נגד ההלכה או נגד האמונה רבי חני."

מסקנה מרכזית: הרמב"ם אינו דוחה את המון העם, אלא נוקט בגישה כפולה. כלפי יחידי סגולה הוא מציב סטנדרטים גבוהים ופונה ל"דרך המובחרת". כלפי המון העם, הוא מגלה סובלנות כלפי מנהגים שאינם סותרים את ההלכה והאמונה, גם אם אין להם מקור תלמודי מובהק. במצבים כאלה, תפקידם של מנהיגי הדור הוא להדריך את ההמונים בדרכים הנכונות לעבוד את ה' במסגרת מנהגיהם, ולא רק לאסור עליהם את הנהוג.