באלו מצבים מותר לאשה להפיל את עוברה?

היום נשוב ונתייחס לברכת הטוב והמתיב הן כדי להוסיף יותר פרטים בדינים של ברכה זו הנראים לנו כשיטת רבנו הרמבם אוכמנהג אבותינו והן בעקבות העובדה שמבני חבורה היו שהסתפקו הטיל וספק בשלושה התנאים שנזכרו בספר ברכת משה על הרמבם ביחס לטוב והמתים ונחזור ונקרא את דברי רבנו שהם המוצא וכמובן נסתמך על נהג אבותינו הואיל ואבותינו נהגו על פי הרמבם הלכה למעשה הרמב"ם לא היה להם ספר לעיון ולימוד ולפלפול, אלא ספר שנהגו בו הלכה למעשה. וכן אבותינו היו נהגו ששתו יין ונהגו ברכת הטוב המתיב. עד עצם היום הזה הם נוהגים ברכת הטוב המתיב. לא כמו בני עזות אחרות שכבר ברכת הטוב המתים הולכת ונדחקת לקרן זווית. ואז קשה להסתמך מאוד. על מנהג, אם בכלל יש להם מנהג בדבר. ובכן רבנו בפרק רביעי נלכות ברכות הלכה תשעית כתב היו מסובים לשתות יין ובא להם מין יין אחר. כגון שהיו שותים אדום והביאו שחור או ישן והביאו חדש. אין צריך לברך ברכת היין פעם שנייה, אבל מברכין הטוב והמתיבים. כלומר, משה רבנו בהלכה זו קבע הלכה שלילית והלכה חיובית והכל בעקבות מה שנאמר בגמרא. הלכה שלילית שאדם אשר ברך בורא פי הגפן על יין ועכשיו לקח יין מסוג שונה עלה בדעת חכמי האמוראים בברכות דף נט ובפסחים דף קא שאולי צריך לברך בורא פרי הגפן על כל סוג וסוג ונקבע בגמרא שם נקבעה הלכה שלילית שינוי יין אין צריך לברך ואת זה רבנו הביא בהלכה כיוון שדרכו של רבנו להביא את ההלכות התלמודיות בספרו דהיינו אדם ששותה ינות מסוגים שונים ברכת גפן על יין אחד עולה לכל הסוגים שהוא שותה באותה שתייה זוהי ההלכה השלילית והלכה החיובית אבל אם מדובר לא בבן אדם אחד שותה, אלא כמה בני אדם מסובים ושותים יין. ואם נתנו להם ינות מיהנות שונים, א מברכים על שינוי היין, לא ברכת בורא פרי הגפן, אלא הטוב המתיב. כי ההנחה היא שהאדם נהנע מיין זה בא אדם אחר יין אחר ויש הנאה לזה ויש הנאה לזה זהו הסיכום של דברי רבנו באופן כללי בספר ברכת משה פרק רביעי סעיף יג א סעיף יב הוא סיכם את דיני הטוב מתיב לפי שלושה תנאים וכך הוא כותב היו מסובים לשתות יין וה להם מין יין אחר. צריכים לברך הטובה מתיב. במ דברים אמורים שנתמלאו שלושת הפנאים הבאים. פנאי ראשון שיושבים בני אדם או יותר אולם היושב יחידי אינו מברך הטוב והמתים. ואנחנו עוד נשוב לתנאי זה. תנאי שני שהיין הנוסף לא היה לפני ואפילו היה בפניהם אם אין להם רשות לשתות ממנו הוה כשלא היה כשלא בפניהם בשעש ברחו ברכת הגפן על היין הראשון פני שלישי שנשאר לפניהם מסוג היין הראשון ואם לא נשאר מהין אינם מברכים על היין הנוסף הטוב והמתיב על שני התנאים הנוספים שני ו שלישי שהיין הנוסף לא היה לפניהם ואפילו היה בפניהם אם אין להם רשות לשתות ממנו הבי כשלא בפניהם על זה מבני חבורה יש שמפקפקים וגם על התנאי השלישי שנשאר לפניהם מסוג היין הראשון ואם לא נשאר מהין אין מברכים על היין נוסף הטוב המתים נשוב עכשיו אל התנאי הראשון שעליו אין עוררין אבל בגלל לא שאנו אנו מעוננים להוסיף דינים מעשיים בתנאי זה. תנאי ראשון שיושבים שני בני אדם או יותר. אולם היושב יחידי אינו מברך הטובה מתיב. כבר אמרנו שאכן באמת לשון רבנו היא היו מסובין כלומר רבים. אבל אם מדובר באחד אין שום סיבה שיברך הרי על שינוי יין נקבע בהדיה בגמרא שלא מברכים עוד פעם בורא פרי הגפן על הטובה מתיב אין שום סיבה בעולם שיברך הטובה המתיבים שאין לו עוד מסובים אלא רק הוא יושב ושותה כיוון שהטוב המתי והיסודה היא בהנחה שטוב לי וטוב לאחרים כלומר שהשם הטיב לי והטיב לאחרים אבל אם אין אחרים כמו בוודאי וודאי שאין מקום לברכה הזו אז כאמור על תנאי ראשון אין עורים אבל יש כמה דברים שכן צריך להבהיר האם הרבים הללו הם זרים או אפילו בני בית נאמר בשולחן ערוך אור החיים סימן קעה סעיף ד אין לברך הטוב והמתים אלא אם כן יש אחר אמו משמע הטוב לו והמתיב לחברו הוא הדין עם אשתו ובניו עמו אבל אם הוא יחידי לא כלומר לא דווקא זרים אלא גם בני בית אבל כשאנו אומרים לאו דווקא זרים אלא גם בני בית אומר המשנה ברורה עמו ושטה מאותו יין. אבל אם אינו שותה אלא הוא לבדו או שותה רק חברו לבדו, אין מברכים על זה ברכת הטוב והמתים. כאן המקום להעיר. הסברה נותנת שגם בני ביתו ולבו דווקא זרים. אבל בתנאי שמדובר בבני ביתו ששותים. לי צויר שיש אדם ואשתו יושבת אמו ובני ביתו יושב אמו. אבל אשתו אינה רגילה לשתות יין. בני ביתו אינם רגילים לשתות יין ורק הוא לבד שותיי יין. אין שום תועלת העובדה שיושבים אמו בני ביתו לעניין הטובה מתים. כיוון שהם אינם שותים. כמו שגם ניתן לומר אם מדובר שנזירים יושבים עמו והוא יושב אפילו שהם זרים. אין לכך טובה. כתיב כיוון שהם לא שותים. אז תנאי יסוד הוא שיושבים בני אדם שותים בין אם הם זרים בין אם הם בני בית כי העיקרון הוא הטוב לי הוא מתיב לאחרים אז המתים לאחרים זה כשאחרים שותים גם אם הם בני בית אלא שכאן המשנה ברורה כתב ושותה מאותו יין והוא כבר כותב בשער הציון ד שזוהי דעת מגן אברהם בחיי האדם ואף תבאר תב בשם פרח שושן לברך בזה ספק ברכות להקל כאן המקום לומר שמנהג אבותינו הוא לאו דווקא שהם שותים מאותו יין כי מורי העיד שהיו בתימן באים אורחים לשעודות מצרה ונהגו שכל אורח מביא בקבוקו אמו ומה זה בקבוקו במושגים של אבותינו בקבוקון קטן יפה תואר מבחינה חיצונית כי נהגו בשתייה הזו שתייה של נמוסים ושתייה של כיבודים ולא שתייה של סביעה ולכן כל אדם היה שותה בשביל לשמוח אבל זה שתייה קטנה בעלמה הוא מכבד את חבריו מאותו בקבוקון וכל אחד מכבד זה את זה פעמים שבני אדם שותים מאותו יין פעמים שבני אדם שותטים מינות אחרים לכן נראים הדברים שמנהג אבותינו הוא כמו מה שהביא באר היטב בשם הפרח שושם דהיינו לברך גם אם הוא לא שותה מאותו יין אלא מינות אחרים העיקרון הוא שיש טובה לזה וטובה לזה מעצם שינוי היין ולא דווקא שכולם ישתו דווקא מאותו יין זה מה שנראה כהערה על המשנה ברורה עוד יש להעיר בדברי המשנה ברברורה באותו עניין שהוא אומר דווקא אם הייתה להם שותפות באותו יין מקסימום מקסימום כשמגישים לכולם אז זה כמו שותפות אבל כאמור, מנהג אבותינו תורה. כיוון שנהגו בזה הלכה למעשה ומנהג הוא תורה כשמדובר בבני נביאים ואנשים אשר שואלים תלמידי חכמים מה גם שאין סעודת מצווה בלי שתלמיד חכמים מופעת ועוד רבים. תלמידי חכמים יושבים באותם סעודת מצווה. כך איננו רות עד היום הזה כל שכן ממה סיפרו לנו על העבר שממש אנו מבינים על בסיס הדבר הזה. מה זה פוקחה זה מעבר אם אינם נביאים בני נביאים הם כמו שאמר הרבן שהכוונה היא בני נביאים כמו תלמידי הנביאים שאבותינו כל דבר ודבר עשו לאורם של מורי הוראה ולפי הוראתם של מורה הוראה ולכן מנהג כזה הוא תורה ואם כן מור העיד שלפעמים אפילו על 10ה יינות זה נתן אורח כזה נתן וזה נתן וזה נתן והרי אין להם שותפות בזה זה רק כיב דים אם הוא כיבד אם הוא כיבד זה לא משהו ששמים בשולחן וכל אחד חופשי חופשי יד לא תיגע בו אצלנו בדבר הזה רק מיין של בעל הבית אז נוטלים וגם אז פעמים שבעל הבית היה עובר ומוזג בתורת כיבודים וכבוד אבל היינות שכל אורח נתן וכיבד בוודאי שאין לזה תורת שותפות ובכל זאת דרכו הטוב והמתים זה ביחס לתנאי הראשון ביחס לתנאי השני שהיין הנוסף לא היה לפניהם ואפילו היה בפניהם. אם אין להם רשות לשתות ממנו, הוה כשלא בפניהם, בשעה שברכו ברכת הגפן על היין הראשון. באמת דברי רבנו א הם מדויקים ממה מן העובדה שכתוב היו מסובים לשתות יין ובא להם מין אחר מין יין אחר או והביאו להם והביאו אז נכון המדקדק יוכל לדקדק ולומר שלעוד שמחה הביאו עוד יין ועוד יין אבל בהחלט שיש כאן לבוא ולומר שהיין הנוסף לא היה בפניהם ואפילו לא היה בפניהם אם אין להם רשות לשתות ממנו ה וכשלו בפניהם במיוחד שבעניין זה מורי כבר האיר את קרב את הצורה הברורה ביותר שהוא כתב ובאמת כך היא ההוראה והמנהג בתימן כמו שכתבתי לאל באדם מברך אפילו 10 פעמים באותה מסיבה והוא מתכוון וכל שביד חברו ואין לו רשות להושיט ידו ולמזוג כי הרי אמרנו יש את היין של בעל הבית ויש את היינות של האורחים שכל אדם מביא בקבוקון אמו והרי ברור שאף אדם לא יקח מיין שחבר אלא אם כן כיבד אותו וכל שבית חברו ואין לו רשות להושיט ידו ולמזוג אף שהיה הכל לפניהם בשעת ברכת הגפן הוכה הביאו להם ומברך הטובה מתיב אם כיבדו חברו ביין משלו כלומר באמת לשון רבנו לבד אין די כדי לבנות את התנאי השני אבל בהתחשב עם העולה שמורי מתייחס למנהג בתמן הרי אין בדבר שהמנהג הזה הוא בסיס לפרשנות ההלכה שאכן דווקא אם הביאו אם לא היה לפניהם שאז יש מה שנקרא ריבוי שמחה ובאמת נוכל לקחת דוגמה מסעודות מצווה שעדיין שרדו בימינו רק צחידי סגולה בעוונותנו הם השמחות האלה הם ממש קדושות ומופלאות ביותר אנחנו איננו עוד ול זר גם מהתבשילים ולא רק מעיינות מהתבשילים ואפילו מהלחמים, מהלחם שכטוב ליבם במסיבה ובסעודה. היה בעל הבית בתורת הפתעה מביא תבשיל נוסף, סוג בשרים נוסף, מביא לחמים נוספים, סוג מעפה נוסף, אפילו כיכר לחם חם יותר. וזה היה מוסיף יותר בשמחה על אחת כמה וכמה שגם אותו דבר ביין שעצם העובדה שזה בא לך כהפתעה, כתוס זה חלק ממימד השמחה וזה חלק ממימד ההנאה הטוב לי והמתיב לאחרים. במיוחד שיש לנו כאמור את הדברים של מורי שהם ברורים בעניין תנאי שני. לגבי התנאי השלישי שהוא אומר שנשאר לפניהם מסוג היין הראשון ואם לא נשאר מהין אינם מברכים על היין הנוסף הטובה המתיב. באמת בתנאי זה לא כתוב בדברי רבנו ב מפורש אבל שוב ברכת משה מדייק מן העובדה שנאמר הביאו ובה משמע שעדיין יש מן היין הראשון אבל אם אין כבר מהין הראשון אז כבר לכאורה אין לברך על טוב מתכון שגם ברכת משה אומר ועדיין צריך באור אבל כאן המקום לטיין שרכת משה הביא את תשובת הרדוז שוה רבד שהרדב הכריע כמו הרב שאם באמת כבר היין הראשון לא קיים אין מקום לברך על טוב מתים ומה היא הסברה בעניין הזה הסברה בעניין הזה היא פשוטה כי אנחנו מברכים הטוב המתיב כשאנחנו עוברים ממצב למצב ממצב של שתייה וברחנו את ברכת הנהנים למצב של שמחה של ריבוי ה טובה. אבל לא יצויר שהיין הראשון נגמר ומביאים יין שני לא בתורת שמחה, לא בתורת ריבוי הטבה, אלא כי אין עוד יין. עדיין היין השני שמובא הוא מובא בגלל שאין יין. הגיעו בעצמכם שאנשים עוד לא שתו יין, בוודאי יברכו על זה הגפן על השני, כי לא ברו על הראשון, כי לא היה ראשון כי כבר נגמר. כלומר אומר הרד הרי זה חידוש דין גדול שחדשו אבותינו שעל היין להבדיל מתבשילים להבדיל משאר דברים מברכים הטוב ומתים ורק על היין מברכים הטוב מתים לאר שאר דברים למרות שיש ריבוי שמחה למרות שיש ריבוי טובה כי ביין זה יין שמח לבב אנוש אז אם זה מתנהל בדרך של ויין שמח לבב אנוש ובדרך של ריבוי טובות והטבות אז מתחילים אותו מתים אבל אם זה עדיין רק בגלל לשפק את הצרכים כי חסר את הצרכים עדיין אנחנו נמצאים לא בריבוי שמחה ורבוי הטבה אלא בברכת הנהנים סברה טובה מרן אמנם לא פוסק כך החידה אומר אם מרן ידע שכך דעת של עבד אז היה משנה את דעתו אנחנו יודעים יכול להיות שכן יכול להיות שלא בין כך ובין כך נראים הדברים שכיוון שיש סברה בדברי הרד ובאמת עניין זה דברי רבנו אין אי אפשר לדייק מהם דיו חד משמעי כדאי הוא הכלל של ספק ברכות להקל ובמיוחד שדברי הרדבז מסתברים כדי לומר שאם באמת היין הראשון נגמר ורק לאחר מכן הביאו את היינות השונים שבמקרה זה אין ברכים הטוב מתים רבי חניון