לנוהגים קידוש מעומד – כיצד יקיים הסיבה בשתיית כוס ראשון?

נושא מרכזי: חובת ההסבה בליל הסדר ומשמעותה כביטוי לחירות

הנושא המרכזי העולה בבירור מהקטע הוא חובתו של כל יהודי, איש ואישה כאחד, לשתות את ארבע כוסות היין בליל הסדר בהסבה, כביטוי לחירות. המקור מדגיש כי גם עני המתפרנס מן הצדקה חייב בארבע כוסות, ומכאן ניתן להבין את מרכזיותה של מצווה זו בלילה זה.

"ואלה בכל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא בעצמו יצאתם שעבוד מצרים שנאמר ואותנו הוצאים שם ועל דבר זה ציווה בתורה ואמר וזכרת כי עבד היית כלומר כאילו אתה בעצמך היית עבד ויצאת לחירות ונדת לפי כך כששועד גם בלילה הזה צריך לאכול ולשתות והוא נשב דרך חירות וכל אחד ואחד בין אנשים בין נשים חייב לשתות בלילה הזה ארבעה כוסות של יין אין פוחתין מהם ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה לא יפחתו לו מארבעה כוסות"

הדובר מדגיש כי כל הסדר כולו צריך להיות באווירה של חירות, ולכן השתייה של ארבע הכוסות צריכה להתבצע בהסבה על צד שמאל, כדרך בני חורין.

"כל אלה צריכים לחזור עד כדי כך רבנו לא אמר כן אבל כאמור לדברי רבנו בעצם עולה שצריך כלל הסדר לשבת כמן חורין להראות כשהוא מסבד שמאלו להראות שהוא בן שהוא בן חורין כאילו הוא זה אבותינו ואבותינו זה הוא זה לא שום הבדל"

התעוררות שאלה הלכתית: קידוש בעמידה או בישיבה?

לאור העובדה שכל ליל הסדר הוא מפגן של חירות המחייב ישיבה והסבה, מתעוררת שאלה לגבי מנהג הקידוש – האם יש לקדש בעמידה, כפי שנהגו, או בישיבה כביטוי לחירות כבר מתחילת הסדר? הכוס הראשונה, כוס הקידוש, מעוררת את הדילמה הזו במיוחד.

"תוצאה מהלכה זו מתעוררת ביתר שעת השאלה ביחס כיצד ינהג בקידוש האם בקידוש יקדש מעומד או מי יושב? שהרי כ** ראשון שותים אותו על הקידוש"

סקירת דעות ומנהגים שונים:

הדובר סוקר דעות ומנהגים שונים בנוגע לסוגיה זו:

• דעת השולחן ערוך: השולחן ערוך מציין שיש למזוג את הכוס הראשונה ולברך עליה "שהחיינו", אך לא מפרש האם לקדש בעמידה או בישיבה. עם זאת, לדעתו, אם לא שותה בהסבה, יש לחזור ולשתות כזית מצה בהסבה.
• מנהג האר"י ז"ל: הרב יוסף, בהתאם למנהג המקובל על פי האר"י ז"ל, הורה להתחיל את הקידוש בעמידה. למרות זאת, הוא הדגיש שבשתיית הכוס חייבים לשבת ולשתות בהסבה.
• דעת המהרי"ץ (רבי יחיא צאלח): המהרי"ץ בספרו "הגהות התפיסה" מציין שיש מחמירים לקדש מעומד כדעת האר"י, אך מנגד, רוב ישראל נוהגים לקדש מיושב, כיוון שהרמב"ם לא הצריך עמידה אלא רק בקידוש סוכה. המהרי"ץ אף מציין כי המחמיר לקדש מעומד "טוב עושה", אך אין בכך חיוב.
• מנהג הספרדים הקדמונים ודעת הרמב"ם: עולה כי מנהג הספרדים הקדמונים, כפי שראה הרמב"ם, היה לקדש מיושב, למעט קידוש ליל ראשון של סוכות.
• דעת בעל העיטור והתוספות: בעל העיטור, מחכמי הראשונים, הביע התנגדות חריפה למקדש מעומד, ואף כינה זאת "דעת חיצונים". חכמי התוספות חלקו על עמידה בקידוש מכיוון שהמברך מוציא רבים ידי חובה, ולכן נדרשת קביעות המושגת על ידי ישיבה.
• מנהג האשכנזים: גם מנהג האשכנזים הקדום היה לקדש מיושב, וישנם המקפידים על כך עד היום בשל דעת התוספות.
• מנהג תימן: בעבר, נהגו בתימן לקדש בעמידה רק את "ויכולו" בליל שבת, ולא בכל הקידוש ובשאר ימות השבוע או יום טוב. הנשים לא היו בכלל העדות בעמידה זו.
• השפעת האר"י ז"ל: האר"י ז"ל, לפני כ-550 שנה, חולל מהפכה וקבע שכל הקידושים צריכים להיות בעמידה מטעמי קבלה. מנהג זה התפשט בקרב יהודי אשכנז ואף חדר לתימן. תלמידי האר"י הקפידו לברך ברכת הגפן ולשתותה מיושב.

מסקנת המהרי"ץ ודבריו החשובים:

המהרי"ץ מודע למחלוקת בין המנהג הקדום (ישיבה) לבין המנהג שהתפשט בזמנו (עמידה). הוא רומז שלפי בעל העיטור והתוספות יש איסור לקדש מעומד, אך לפי הרמב"ם אין איסור, אלא רק אין חיוב לעמוד. הוא מסכם באמירה: "ומוד טוב אל תיקר רע", כלומר, אם המנהג הקדום והטוב ביותר בליל הסדר הוא ישיבה והסבה מתחילתו ועד סופו כביטוי לחירות, אין סיבה לשנות. עם זאת, מי שמקפיד לקדש מעומד, עליו להקפיד ביותר שבשלב השתייה של הכוס הראשונה ישב ויסב כבן חורין.

הערה חשובה: הדובר מדגיש במיוחד את הצורך להסב בשתיית הכוס הראשונה גם למי שנהג לקדש מעומד בליל הסדר, כיוון שכל הסדר הוא מפגן של חירות.

בסיכום, קטע השמע מתמקד בחשיבות ההסבה בליל הסדר כביטוי מובהק לחירות, ודן בהשלכות הלכתיות של עניין זה על מנהג הקידוש. הוא סוקר מגוון דעות ומנהגים היסטוריים ועכשוויים, ומדגיש את הצורך להקפיד על הסבה בשתיית הכוס הראשונה, גם למי שנוהג לקדש בעמידה