כאשר אין גוי היכול לסייע לחולה, מהם הדרכים ההלכתיות המומלצות לפעול בנסיבות כאלו בשבת?

מהן המשמעויות של הדרגות השונות של מחלת הסוכרת והשפעותיהן ההלכתיות לגבי צום יום הכיפורים?

מדוע לא הזכיר הרמב"ם הגבלת אכילה לפחות פחות מכשיעור למעוברת או מי שאחזו בולמוס?

האם רשאי חולה כזה ליטול על עצמו סיכונים ולצום ביום הכיפורים בכפוף להנחיות מסוימות שקבל מרופא?

האם חלה עליו חובת קידוש על הכוס טרם אכילתו ביום הכיפורים?

האם בנסיבות כאלו אין עליו לומר "עננו" גם בתפילה?

באלו נסיבות נפטור אותו ממצווה זו ובאלו נסיבות חייב לשאת כפיו למרות צרידותו?

מה נשתנה דין ברכת הכהנים שחובתה בקול רם מדין התפילה שחובה לאומרה בלחש? 

מה דינו של חולה שכזה בקשר לנטילת האינסולין והפעלת מכשיר מדידת רמת הסוכר ביום הכיפורים ?
כשמדובר בקדושת החיים, היש מקום להסתכן ולהכריע הלכה עפ"י רוב רופאים ?
עם מי צריך הפוסק להתייעץ ולברר הפרטים הנדרשים ע"מ לקבוע הפסק המתאים?

מה נשתנה דין קבוצת החולים האוכלים יחד מדין תלמידים השוהים בפנימייה וחייבים לזמן לאחר סעודתם בחדר האוכל?
 מדוע חלה חובה ליטול ידים ביום הכיפורים שאין בו מצוות אכילה ואף כולל איסור רחיצה?
מדוע שתק התלמוד ולא דן בכל הפרטים הקשורים לאכילה, כמו: קידוש, הזכרת היום ,לחם משנה וכיו"ב?

האם ניתן לנצל הדחייה ולהמשיך לדחות גם משיקולי נוחות או שילוב בארוע אחר?    
היש להסתפק במועד עפ"י קביעת הרופאים או להמתין שבעה ימי התאוששות?
האם רשאים לקיים ברית המילה ביום ה' או יום ו' למרות החששות לפגיעה בעונג שבת או לחילול השבת?