היש לברך שהחיינו על מצוות בדיקת חמץ החוזרת מידי שנה בשנה?

תמצית עיקרי הדברים והרעיונות מהמקור "הטקסט שהודבק"

הטקסט עוסק בשאלה מדוע אין מברכים ברכת "שהחיינו" על מצוות שונות החוזרות על עצמן מזמן לזמן, ובפרט על מצוות בדיקת חמץ. המחבר מציג את השאלה, סוקר טעמים שונים שנאמרו לכך, מבקר אותם ומציע הסבר משלו.

השאלה המרכזית: האם יש לברך "שהחיינו" בעת קיום מצוות בדיקת חמץ, בהיותה מצווה מדברי סופרים החוזרת על עצמה מדי שנה?

סקירת טעמים קיימים וביקורת עליהם:

• טעם הצער על אובדן החמץ: המחבר דוחה טעם זה, ומציין שמברכים "שהחיינו" גם בזמן צער, כגון בעת קבלת ירושה לאחר פטירת אב. הוא מצטט: "יש כאלה שאומרים שהוא מצטער בעובדן החמץ ובעורו והדבר הזה קצת משונה שהרי מברכים שחיינו גם כשהאדם נמצא בצער כשאומרים לו שאבא שלו נפטר אז הוא מברך ברוך דיין האמת אומרים לו אבל אתה היורש היחיד אז מברך שחיינו בדיוק באותו רגע למרות שדמעות על פניו בגלל הסתלקות של אביו בשעה שברך דין האמת אז כך שהדברים קשים אבל אבל א איך קוראים?"
• טעם הסמיכות לחג: טעם זה נדחה אף הוא, מכיוון שמברכים "שהחיינו" על מצוות הסוכה והלולב למרות שבירכו "שהחיינו" על זמן החג ועל המצווה בלילה הקודם. הוא מביא דוגמאות: "גם זה דבר תמוה שהרי אנחנו מברכים על הסוכה שחיינו, ישבת סוכה ועל הלולב. על הולליו שחיינו. למרות שברכנו לילה לפני כן שחיינו על הזמן של הסוכה, על זמן חג הסוכות ועל מצוות סוכה. בכל זאת זה דבר בפני עצמו וכן אנחנו מברכים שהחיינו לשמוע כל שופר למרות שלילה לפני כן ברחנו שחיינו על עצמו של הזמן וכן היו כאלה שאמרו בגלל שבדיקת חמץ יכול לבדוק אותה גם לפני הזמן ולו דווקא ליל 14 אז כך כאילו לא קבוע על הזמן אבל סוף סוף יהר מצווה שחוזרת על עצמה היא לא באה אלא בגלל זמן מסוים שנקרא פסח שיש בו איסור חמץ ובא לראה ובא להימצא ונראים הדברים שאכן באמת לא מברכים אלא שהטעם הוא אחר לגמרי דענו דעתנו"
• טעם הבדיקה שאינה קבועה בזמן: המחבר מציין שאף על פי שבדיקה יכולה להיעשות לפני ליל י"ד, סוף סוף המצווה חוזרת עקב זמן מסוים - חג הפסח והאיסור על חמץ.

הטעם המוצע על ידי המחבר:

הטעם העיקרי המוצע הוא שאין מברכים "שהחיינו" על מצוות שאין בהן מעשה פיזי אלא "אמירה ועלמה" (דיבור בלבד). המחבר מסתמך על תשובת רבנו (כנראה רבנו גרשום מאור הגולה) בעניין ברכת "שהחיינו" על קביעת מזוזה, תפילין וציצית כאשר כבר היו קיימות. רבנו מחלק את המצוות לשלושה חלקים, והחלק הראשון כולל מצוות עשה המחייבות מזמן לזמן (כגון סוכה, שופר, נר חנוכה, מקרא מגילה) שעליהן מברכים "שהחיינו".

המחבר מצביע על כך שבדיקת חמץ, ספירת העומר ואמירת הלל בחנוכה הן מצוות שאין בהן מעשה ממשי אלא בעיקר דיבור או כוונה (במקרה של בדיקת חמץ, העיקר הוא הביטול בליבו). הוא מביא דוגמאות:

• ספירת העומר: הטעם המקובל שאין מברכים הוא בגלל האבל על חורבן המקדש והסמיכות לליל הסדר, אך המחבר דוחה טעמים אלו ומציע שהסיבה היא שספירת העומר היא "אמירה ועלמה".
• אמירת הלל בחנוכה: למרות שהיא מצווה מדברי סופרים החוזרת על עצמה, אין מברכים "שהחיינו" כי היא "מלל בעלמה".
• הגדה של פסח: למרות שהיא מצווה מדאורייתא של סיפור יציאת מצרים, אין מברכים "שהחיינו" מכיוון שאין חובה לספר מתוך ספר, ועיקרה הוא הסיפור בעל פה. הוא מביא מקרה בו אדם קידש ואז אירע לו אונס ורק מאוחר בלילה התחיל את הסדר, וקובע שלא יברך "שהחיינו" על אמירת ההגדה. הוא מסביר: "כי אמירת האגדה איננה מחוייבת להיות מתוך ספר כל כל שיאמר ויספר בניסא אותו לילה יצא בחובה ואם כן איפה כיוון שאין צורך בהכנה מעשית כלשהי אז אין צורך בברכת שחיינו"

הסבר מיוחד לגבי מקרא מגילה ושמיעת שופר:

המחבר מתייחס לשאלה מדוע מברכים "שהחיינו" על מקרא מגילה ושמיעת שופר, למרות שהן כוללות דיבור ושמיעה. הוא מסביר שבמקרה של מקרא מגילה יש צורך בהכנת המגילה, ובשמיעת שופר יש צורך בהכנת השופר ("עשייה של שופר"). לכן, יש בהן מעשה מקדים המצדיק את ברכת "שהחיינו". הוא מסכם: "מברכים שחיינו על שמוע כל סופר מברכים שחיינו על מקרא מגילה אבל כאמור על אמירת הלל בחנוכה לא מברכים שחיינו על סבירת העומר לא מברכים שחיינו כי זה רק מלל באלמה יתרה מזו על ההגדה בפסח זה מצווה מדאורייתא מספר ביצרים בלילה הזה בעבור זה בשעה שמצרור מצב ארוך לפניך אין בר שחיינו שמה"

הנימוק הסופי והצורך בכללים ברורים:

המחבר מסכם שהטעם המסתבר ביותר מדוע אין מברכים "שהחיינו" על בדיקת חמץ הוא משום שעיקרה הוא "במחשבת הלב באמירה לבד". הוא מדגיש את הצורך ביצירת כללים אחידים לתורה, כדי שלא יהיו סתירות בין הטעמים למצוות שונות: "זהו הנראה לנו הטעם המסתבר כדי שיוכל להיות בריח התיכון שמבריח מן הקצה לקצה וכל אותן מצוות שחוזרות מזמן לזמן ושאין עליהם ברכת שחיינו. אחרת אם נטפל בעיון נקודתי כל מצווה בפני עצמה ונאמר טעמים הם לא יקאימו אותם טעמים למצוות אחרות. ואנחנו הרי צריכים ליצור כללים לתורה, ליצור אוזניים לתורה משום כך נראה שזהו הטעם מדוע אין בר שחיינו על בדיקת חמץ על הלוחנוכה על על ספירת העומר"

בסיום דבריו הוא מזכיר את רבי חני בן, ומבטיח לדון בברכת החמה בהמשך.

בקיצור, הרעיון המרכזי הוא שברכת "שהחיינו" נאמרת על מצוות עשה המתחדשות מזמן לזמן, אך לא על מצוות שעיקרן הוא דיבור או מחשבה בלבד, אלא אם כן קיימת הכנה מעשית הכרוכה בהן. בדיקת חמץ, על אף שהיא מצווה חוזרת, נתפסת בעיקרה כמצוות השבתה מהלב ובדיקה שאינה מחייבת דווקא מעשה פיזי עם נר, ולכן לא תיקנו עליה ברכת "שהחיינו