מהו השיעור המקסימלי של מים שיתערב ביין ועדיין יהיה כשר לקידוש?

תמצית עיקרי הדברים והרעיונות המרכזיים מהקלטת "081107hy.mp3"

הקלטת עוסקת בשאלה ההלכתית הנוגעת לשיעור היין המינימלי הנדרש לברך "בורא פרי הגפן" ולקיים מצוות קידוש, במיוחד עבור אדם הסובל מכאבי ראש משתיית יין. הדובר סוקר мнения שונות בפוסקים ומדגיש את המחלוקת הקיימת בנושא, תוך שימוש במקורות שונים.

נקודות מרכזיות:

• השאלה המקורית: אדם הסובל מכאבי ראש משתיית יין שואל מה השיעור המותר של מזיגת יין כדי שיוכל לברך עליו "בורא פרי הגפן" ולקדש. לגבי קידוש בלילה, קיימת האפשרות לקדש על פת, אך הבעיה מתעוררת בקידוש היום וליל הסדר, המחייבים יין.
• דעת ילקוט יוסף: הספר "ילקוט יוסף" (סימן רשעב, סעיף ה) קובע שאין לקדש על יין שיש בו רוב מים (למשל, 51% מים ו-49% יין). עם זאת, ספרדי השומע קידוש או הבדלה מאשכנזי המקדש על יין כזה יוצא ידי חובה. הדובר מציין כי ישנם כשרים שונים שאין לסמוך עליהם עקב תערובת מים מרובה ביין.
• ציטוט מילקוט יוסף: "אין לקדש על יין שיש בו תערובת של רוב מים כלומר אם למשל, בכוונה כדי לחדד את העניין, יש 51% מים ו-49% יין, אז נאמר כאן שאין לקדש עליו."
• דעת הרמב"ם: הרמב"ם בהלכות ברכות (פרק ח, הלכה א-ט) ובהלכות שבת (פרק כט מהלכות שבת, הלכה טו) מתייחס לדין "שמרים" (פסולת ענבים סחוטים). אם נותנים על השמרים שלושה מידות מים והתקבלו ארבע מידות, הרי זה "יין מזוג" ומברכים עליו "בורא פרי הגפן" ומקדשים עליו. אם התקבלו פחות מארבע מידות (אפילו שלוש וחצי), למרות שיש טעם יין, מברכים "שהכל נהיה בדברו" ואין מקדשים עליו.
• ציטוט מהרמב"ם (הלכות ברכות): "שמרים שנתן עליהם שלושה מים והוציא ארבעה. מברך עליהן בורא פרי הגפן שזה יין מזוגו. הוציא פחות מארבעה. אף על פי שיש בהן טעם יין. מברך עליהן תחילה שהכל."
• ציטוט מהרמב"ם (הלכות שבת): "שמרים שנתן עליהם מים אף על פי שיש בהן טעם יין אין מקדשים עליהם במ דברים אמורים בשנתן על השמרים שלושה מים והוציא פחות מארבעה אבל מוציא ארבעה הרי זה יין מזוג ומקדשים עליו."
• הסקת מסקנות מדברי הרמב"ם: אם יין מקורי חזק יותר מהשמרים, הוספת שלוש כוסות מים לכוס יין בהחלט תחשב ל"יין מזוג" ותאפשר ברכת "בורא פרי הגפן" וקידוש. השאלה מתעוררת כאשר מוסיפים כמות גדולה יותר של מים (כמו חמש כוסות מים לכוס יין). במקרה זה, יש לבחון האם הטעם עדיין דומה לטעם "תמד" (היין המופק משמרים ביחס של שלוש לארבע). כל עוד הטעם לא פחות מזה של תמד, עדיין ניתן לקדש ולברך, גם אם אחוז היין קטן (ייתכן שאף 20% ומעלה). לכן, לפי הרמב"ם, אין צורך ברוב יין (51%), אלא די בכמות קטנה יחסית.
• דעת השולחן ערוך: השולחן ערוך (סימן רעב, הלכה ז) מציין בקצרה שאם שמרים או חרצנים שנתנו עליהם מים ראויים לברך עליהם "פרי הגפן", מקדשים עליהם. בהמשך (סימן רדה, סעיף ה), השולחן ערוך אורח חיים מביא את דין השמרים כדעת הרמב"ם (שלוש מידות מים לארבע יין מזוג).
• ציטוט מהשולחן ערוך אורח חיים: "שמרי יין מברך עליהן בורא פרי הגפן נתן בהם מים אם נתן שלוש מידות מים ומצא ארבע הבלק יין מזוג ומברך בורא פרי הגפן כמו רבנו ואם מצא פחות אף על פי שיש בו פעם יין כי הוא הבעל מהוא ואינו מברך אלא שהכל."
• הסבר מרן השולחן ערוך: מרן מסביר שהיינות בזמנם היו חזקים יותר, ולכן היחס של שמרים (שלוש לארבע) היה רלוונטי. אולם, כיום שהיינות נחלשו, ייתכן שאפילו יחס של שלוש לארבע לא יספיק לברכה.
• דעת הרמ"א: הרמ"א מוסיף שבתנאי שהיין לא יהיה אחד משישה במים (בערך 17% יין). אם יש 18% יין והשאר מים, הרמ"א מכשיר לברכת "גפן" וקידוש.
• ציטוט מהרמ"א: "ובלבד שלא יהיה היין אחד משישה במים כי אז ודאי בטל."
• ביקורת על הכשר העדה החרדית: על סמך הדעות המחמירות (בדומה לילקוט יוסף), עולה ביקורת על יינות בהכשר העדה החרדית, שבהם אחוז היין עשוי להיות נמוך מאוד ולא ראוי לברכת "גפן" וקידוש.
• גישת הדובר: הדובר מציין כי הרב יוסף (מחבר ילקוט יוסף) נוטה לסברה שהיינות נחלשו ולכן דורש רוב יין (51%). לעומת זאת, הדובר עצמו נוטה יותר לכיוון ההשוואה לשמרים ולחוזק היינות המקוריים. לדעתו, אין צורך ברוב יין, וכל עוד יש ליין טעם ומראה של יין, אנשים שמבינים ביין יכולים להעיד על כך, והוא כשר לברכה וקידוש. ייתכן שאף יינות עם פחות מ-25% יין עדיין יהיו כשרים, בהתאם להשוואה לשמרים. הדובר מסכם שאין להתעלם מהשינוי בחוזק היין, אך אין להגיע להגזמה של דרישת 51% יין.

בסופו של דבר, הקלטת מציגה מגוון דעות הלכתיות בנוגע לשיעור היין המינימלי לברכה וקידוש, תוך הדגשה על המחלוקת בין פוסקים שונים והתייחסות לשינויים בחוזק היין לאורך הדורות. השאלה המקורית של האדם הסובל מכאבי ראש נותרת פתוחה להכרעה בהתאם לפסיקת הרב המורה