לאיזה אב מלאכה ניתן לשייך את פעולת המריחה?
לשיטת האוסרים מלאכת מריחה, האם יש לאסור גם מריחת מאכלים מסוימים (ריבה וכד') על פרוסת לחם?
מה משמעות המושג ההלכתי שנזכר ברמב"ם (הל' שבת) "הממרח...עד שיחליק פנים חייב משום מוחק"?
תמצית מקור "081029hy.mp3" בנושא שימוש בג'ל שיער בשבת
מסמך זה מסכם את עיקרי הדברים והרעיונות המרכזיים העולים מהקלטת השמע "081029hy.mp3" בנוגע לשאלה האם מותר להשתמש בג'ל שיער בשבת. הדיון סובב בעיקר סביב איסור "ממרח" בשבת והיחס לכך בין פוסקים שונים, תוך התמקדות בדעת השולחן ערוך ואחרונים לעומת שיטת הרמב"ם.
דעת השולחן ערוך ואחרונים (משנה ברורה, לקוטי יוסף):
- דעת השולחן ערוך ואחרונים הנוהים אחריו היא שאסור להשתמש במשחת שיער בשבת, ובפרט בג'ל, מכיוון שפעולת המריחה וההחלקה של המשחה על השיער נחשבת לאיסור "ממרח".
- הטעם לאיסור הוא משום "ממרח", כלומר פעולה של מריחת חומר על משטח והחלקתו.
- הדובר מצטט את "שמירת שבת כהלכתה" (פרק יד, סעיף מח) הקובע כי "השימוש במשחת שערות עומדה אסור בכל אופן".
- הוא מסביר שאם משתמשים במשחת שיער (פומדה) שמחליקים אותה, לדעתם זה אסור משום ממרח, ובג'ל האיסור חמור יותר ("על אחת כמה וכמה").
- הם נסמכים על השולחן ערוך (אורח חיים, סימן שג, סעיף ז), האוסר לאישה להעביר רק על פניה משום "צובע", ואוסר כחול בשבת ואף למרוח על פני הבצק. הטעם לכך הוא מריחה והחלקה.
- המשנה ברורה (ס"ק פא) מביא מנהג לאסור החלקת שערות בחלב ממותח ומעורב במיני בסמים (פומדה) וחושש לאיסור תורה משום ממרח.
- לסיכום, לפי השולחן ערוך, המשנה ברורה ולכן בלקוטי יוסף, אסור להחליק משחות בשבת מכיוון שזה נחשב "ממרח" ויכול להיות בזה איסור תורה.
שיטת הרמב"ם:
- הרמב"ם מונה בפרק שביעי מהלכות שבת את 39 אבות המלאכה ואינו מזכיר איסור "ממרח" בפירוש. המלאכה היחידה הרלוונטית היא "מוחק" (מחיקת האור).
- האיסור "מוחק" מתייחס להחלקת עור שהוסר ממנו שיער, פעולה שהייתה נהוגה לעיבוד העור.
- הרמב"ם (הלכות שבת, פרק יא) מזכיר "הממרח רטייה כלשהו או שעווה או זפת וכך יוצא בהם דברים המתמרחין עד שיחליק פנים חייב משום מוחק".
- הדובר מסביר כי "עד שיחליק פנים" אינו מתייחס להחלקת פני האדם אלא להחלקת פני הרטייה המחוספסת, בדומה להחלקת פני העור לאחר הסרת השיער.
- דוגמה נוספת מובאת מהרמב"ם (הלכות שבת, פרק כג, הלכה יא) האוסר לסתום נקב בעור עם חומר מריחה ("המרמריה חייב משום מוחק את האור"). הכוונה היא להחלקת החורים והסדקים בעור.
- לפי שיטת הרמב"ם, האיסור הוא להשתמש במשחה כדי להחליק דברים מחוספסים (כמו עור או רטייה), ולא סתם מריחה של משחה על פני הגוף או השיער לצורך קישוט או סידור.
דעת מורי הדובר והרב עובדיה יוסף:
- מורי הדובר סובר כי לפי הרמב"ם אין איסור להחליק משחה על פני עצמה, אלא רק להשתמש בה כדי להחליק דברים עם חספוס.
- לכן, מותר למרוח משחה על הפנים ומותר להשתמש בג'ל שיער לפי שיטת הרמב"ם, ואין בזה משום "ממרח".
- הרב עובדיה יוסף מודה שמותר להשתמש בסבון בשבת, למרות שהוא מחליק בעת השימוש, וזוהי גם דעת הרמב"ם. דבר זה מחזק את הטענה שאין איסור בהחלקת המשחה עצמה.
סתירות וחילוקי דעות:
- הדובר מצביע על חוסר עקביות לכאורה בשיטת השולחן ערוך ואחרונים, בכך שהרב יוסף מתיר שימוש בסבון בשבת, בעוד שאחרים מחמירים יותר בעניינים דומים.
- הוא מציין שגם בתוך פוסקי אשכנז יש חילוקי דעות בנושאים אלו.
- הוא מביא את הרמ"א (הגהות על השולחן ערוך, אורח חיים, סימן שקא, סעיף יט) המתיר להחליק אוכל בשבת (כגון מריחת מרגרינה על לחם), וקובע שאין בזה משום ממרח מכיוון שאפשר לאכול גם בלי זה. הדובר מעיר שניתן להחיל את אותו היגיון גם על שימוש במשחות על הפנים.
שיקולים נוספים (נימוס ודרך ארץ):
- למרות שהשימוש בג'ל שיער עשוי להיות מותר מבחינת דיני שבת לפי שיטת הרמב"ם, הדובר מעלה שיקולים של נימוס ודרך ארץ.
- הוא מציין שמראה של צעירים עם ג'ל שיער מוגזם עשוי להיחשב ל"ברוך משנה הבריות" אפילו ביום חול, ועל אחת כמה וכמה בשבת.
- הוא מדגיש שאם אדם מאבד את דעתו ומתגאה במראהו, זה פסול מבחינה רוחנית, גם אם אין בכך איסור שבת מובהק.
- הוא מסכם כי גם בעניינים המותרים עקרונית, יש להיזהר מפני נימוסים ודרך ארץ, שהם חלק ממסורת אבותינו.
לסיכום:
הדיון מציג שתי גישות עיקריות לשאלת השימוש בג'ל שיער בשבת. לפי השולחן ערוך ואחרונים, הדבר אסור משום איסור "ממרח" הנובע מהחלקת המשחה על השיער. לעומת זאת, לפי שיטת הרמב"ם כפי שמסביר הדובר, האיסור "ממרח" מתייחס להחלקת חומרים מחוספסים (כמו עור או רטייה), ולכן שימוש בג'ל שיער לצורך סידור ועיצוב השיער עשוי להיות מותר מבחינה הלכתית, אם כי יש לשקול שיקולי נימוס ודרך ארץ. הדובר מצביע על חוסר עקביות מסוימת בקרב פוסקי השולחן ערוך בנושאים דומים, ומדגיש את בהירות שיטת הרמב"ם בעניין זה