מו"ר הרב רצון ערוסי - מהלכות מוצאי שביעית (שמיטת כספים ודיני ביעור)

תמצית עיקרי הדברים והרעיונות המרכזיים מהקלטת "081015hpr_4s.MP3"

מסמך זה מסכם את הנושאים המרכזיים והרעיונות החשובים שעלו בהרצאה המוקלטת. ההרצאה עוסקת בעיקר בשני נושאים מרכזיים בהלכה: הלכות שמיטת כספים והלכות ביעור פירות שביעית, תוך התייחסות למנהגי יהודי תימן ולפסיקותיו של הרב. בנוסף, עולה נושא קצר בנוגע ליחס לתנועת הקראים.

1. עולם הקראות ויחס חכמים לתעודותיהם:

• המנחה פותח בדברי הערכה לרבנים ולדוקטור ירון על רצונו וחיבורו למורשת.
• עולה נושא היחס לתעודות של הקראים. הרב מדגיש כי "אנחנו לא סוגרים דלת בפני חוקרים להיכנס לתעודות של קראים. לא אפשר להיכנס, רק צריך לדעת להיכנס בשלום ולצאת בשלום."
• הוא מציין כי עולם הקראות התחיל מתוך רעיון של "רק תורה שבכתב", אך במהרה מצא את עצמו נזקק לתורה שבעל פה והחל לייצר אחת משלו.
• הרב מזהיר מפני ניסיון "לחבור, לקחת תורה של על פה, להוסיף תוספת קראית ולקרוא את זה, לעשות את זה לקרא". הוא נותן כדוגמה את קריאת המגילה, שהיא מצווה מתורה שבעל פה, והניסיון של הקראים לחבר לה קריאות נוספות.
• למרות הביקורת, הרב מציין כי "מתוך הקראות אם תדע להיכנס בפנים ואני מאפשר לך להכנס בפנים רק צריך גומיע שלנו כן כן תכנס בפנים ותדע להוציא משם להוציא משם יקר מזולל איך באמת שקיעין של תורש בעל פה שמצויים שם כן עם עטיפה כראית נצאו שם". כלומר, ישנם רבדים של תורה שבעל פה בתוך כתבי הקראים, אותם ניתן לחשוף בזהירות.

2. הלכות שמיטת כספים:

• הרב מסביר את מצוות שמיטת כספים ומנהג חכמים להתיר ללווה לפרוע חובו למרות השמיטה, על ידי שהמלווה אומר לו "ישמת אני משמיתני" ולאחר מכן "אף על פי שם אני נותן לך את זה במתנה... קח ואז הוא רשאי לקחת."
• הוא מצטט תשובה של רבנו (הרמב"ם) בה הוא כותב כי "בכל דיין שאינו דן בא כלומר בשמיטת כספים בזמן הזה אחר שידע שחובה לדון בה אינו ירא שמיים וגוזל את העניים." מכאן עולה כי לדעת הרמב"ם, הדיין צריך להיות אקטיבי בהגנה על מצוות שמיטת כספים.
• הרב מסייג ואומר כי אין זו הגנה עיוורת על העניים, אלא יש לבחון כל מקרה לגופו. "לא להתבלבל ולחשוב שמה שהרמב"ם בא ואומר אינו יורא שמיים וגוזל את העניים שכאילו הנה כל לובה ולובה אחרי שנת השמיטה הוא בהגדרה של עני ועלינו הדיינים ללכת בעוז להגן על שמיטת צבים דהיינו שזה נשמת ואם לא גזל עני ב ידינו לא יש לובים שאינם עניים יש לובים שהם עסקיים לקחו הלוואות לצרכי עסקים ולא עליהם הרמבם מדבר."
• הוא מזכיר את מצוות עשה מן התורה "ותת הלוואה לעני", ומציין את מנהגו של רב מאור סלוח שלא לגבות חוב מעני מלכתחילה כדרך של צדקה.
• הרב מדגיש את חשיבות הפרוזבול כדי להימנע משמיטת חובות, ומציין שלדעת הרמב"ם, פרוזבול מוקדם לא יכול לחול על הלוואות שניתנו לאחר מכן.
• עולה נושא "תחיך לאילם" - החובה על הדיין לפתוח את פיהם של חסרי ישע כמו יתומים שטוענים חוב, ולטעון במקומם טענות אפשריות כמו פירעון או קיום פרוזבול.
• בסיום חלק זה, הרב מציין כי יהודי תימן קיימו את מצוות שמיטת כספים כפי שציוו חכמים, ובמידה ולא נעשה פרוזבול והלווה לא יכול היה להחזיר, קוימה מצוות השמיטה.

3. הלכות ביעור פירות שביעית:

• הרב פותח בהסבר הפסוק "כָּלָה לְחַיַּת הָאָרֶץ וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם וְלַשֶּׁרֶץ הָרֹמֵשׂ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר בָּהּ תִּהְיֶה לְאָכְלָה" (ויקרא כה, ז), ומדרש חכמים "כלה לחיה מן השדה, לבהמה מן הבית".
• הוא מסביר את עיקרון השוויון בין כל הברואים בשנת השביעית, ותלות כולם בבורא עולם.
• הרב מסביר את מצוות הביעור, שכאשר נגמר המין של פירות השביעית בשדה, יש לבער מה שנותר בבית, אפילו אם נאגר בהיתר.
• הוא מציין את המנהג להפקיר את הפירות בפני שלושה מאוהביו ואז לזכות בהם מחדש, ומזכיר שיש מקלים שאין צורך להוציא את המאגר, אלא רק להכריז על הפקר בפני שלושה.
• הרב מציג את דעתו החולקת של רבנו (הרמב"ם) הסובר כי "לא חייב האדם להגיע מועד הפר הבעור לאכול את מה שיש לתת לידידיו לאכול על אתר היה ונותר לאחר האכילה המידית שלו של ידידיו וכולי אין מה לעשות צריך לחלות את אותו זן צריך לחלוות אותוכ כאילוי פיזי ממש השמדה". כלומר, לדעת הרמב"ם יש צורך בהשמדה פיזית של הפירות שביעית לאחר זמן הביעור.
• לאור דעת הרמב"ם, הרב מביע קושי לגבי מוצרי "אוצר בית דין" לאחר שעבר זמן הביעור של אותו מין, וטוען כי אסור להשתמש בהם. הוא נותן דוגמה של יין משנת שמיטה עם הכשר "אוצר בית דין" שנמצא באירוע לאחר השמיטה.
• הוא מתייחס גם למכירת השדות לגויים ("היתר מכירה") ומציין שלדעת מורו, קדושת ארץ ישראל אינה פוקעת במכירה, ולכן גם פירות של "היתר מכירה" חייבים בביעור.
• הרב מדגיש שאם פירות שביעית התערבבו בפירות אחרים לאחר זמן הביעור, הם אוסרים את התערובת כמו מאכל אסור.
• הוא מציין שחובת הביעור חלה גם על ירקות שגדלו בשטחים שכבשו עולי מצרים, שאין בהם איסור ספיחים אך יש בהם קדושת שביעית.
• בנוסף, יש לבער גם את דמי פירות שביעית שנתקבלו ממכירתם לאחר שנגמר הזן שלהם בשדה.
• הרב מפנה לפרסומים של הרב חיאל ו"עצרת נצח ישראל" לגבי זמני הביעורים.
• הוא מבהיר שאין חובת ביעור על טעם בלבד, אלא רק על ממשות הפרי.
• הרב מחדד שפירות של גוי שיש לו קרקע בארץ ישראל חייבים בתרומות ומעשרות ויש בהם קדושת שביעית, ולכן גם הם חייבים בביעור במועדם. הוא נותן דוגמה של ענבים מחברון ויין עד ערב פסח.

4. סיום ודברי עידוד:

• בסיום, הרב מברך את הציבור ומביע שמחה על כך שהם ממשיכים ללמוד תורה ולקיים את מורשת רבם.
• הוא משבח אברך צעיר, הרב יוחנן מנצור, על ספרו בנושא ארבעת המינים ומנהגי העדה, ומדגיש את חשיבות הכבוד ההדדי בין המנהגים השונים עד שתחדש הסנהדרין.
• הוא מציין עדויות על גדולי הוראה בישראל הנוטלים ארבעת המינים של יהודי תימן מתוך ודאות.
• הרב מודה לרב רצון על שהכניס אותם לבית מדרשו ומאחל המשך הנאה מהנהגתו ושיעוריו.

ההרצאה מציגה ניתוח מעמיק של הלכות שמיטת כספים וביעור פירות שביעית, תוך שימת דגש על דעת הרמב"ם ומנהגי יהודי תימן. הרב מציג את הדברים בצורה ברורה ומפורטת, תוך שימוש בדוגמאות ובציטוטים רלוונטיים.