דיני ראש חודש שחל בשבת או במוצאי שבת

הזכרת ראש חודש בהפטרה ובברכת המזון

הזכרת ראש חודש בברכת ההפטרה

במסכת שבת, דף כד' עמוד א' מובא:

איבעיא להו מהו להזכיר של חנוכה במוספין כיון דלית ביה מוסף בדידיה לא מדכרינן או דילמא יום הוא שחייב בארבע תפלות רב הונא ורב יהודה דאמרי תרוייהו אינו מזכיר רב נחמן ורבי יוחנן דאמרי תרוייהו מזכיר אמר אביי לרב יוסף הא דרב הונא ורב יהודה דרב הוא דאמר רב גידל אמר רב ראש חדש שחל להיות בשבת המפטיר בנביא בשבת אינו צריך להזכיר של ראש חדש שאילמלא שבת אין נביא בראש חדש מי דמי התם נביא בדר"ח ליכא כלל הכא איתיה בערבית ושחרית ומנחה אלא להא דמיא דאמר רב אחדבוי אמר רב מתנה אמר רב יום טוב שחל להיות בשבת המפטיר בנביא במנחה בשבת א"צ להזכיר של יום טוב שאילמלא שבת אין נביא במנחה ביום טוב ולית הילכתא ככל הני שמעתתא אלא כי הא דא"ר יהושע בן לוי יום הכפורים שחל להיות בשבת המתפלל נעילה צריך להזכיר של שבת יום הוא שנתחייב בארבע תפלות קשיא הילכתא אהילכתא אמרת הילכתא כריב"ל וקיימא לן הילכתא כרבא דאמר רבא יו"ט שחל להיות בשבת שליח ציבור היורד לפני התיבה ערבית אינו צריך להזכיר של יום טוב שאילמלא שבת אין שליח צבור יורד ערבית ביו"ט הכי השתא התם בדין הוא דאפילו בשבת נמי לא צריך ורבנן הוא דתקוני משום סכנה אבל הכא יום הוא שנתחייב בארבע תפלות:

ניתן לראות מחלוקת בגמרא האם מזכירים בשבת שחל בה ראש חודש בברכת ההפטרה את עניין ראש חודש או לא. לשיטת רב לא מזכיר מאחר ואין נביא בראש חודש ואילו לשיטת רבי יהושע בן לוי שכן מזכירים וכך הלכה, מאחר והיום גורם. וזה דומה לכך שבתענית מזכירין עננו בערבית על אף שמתענה רק מעלות השחר ומשום כך לשיטתנו, גם אדם שלא מתענה מזכיר יעלה ויבוא ועולה לתורה ולברכת כהנים בתעניות ציבור כי היום גורם.

הרמב"ם פסק בהלכות תפילה פרק י"ב הלכה ט"ו כשיטת ר' יהושע בן לוי:

המפטיר בנביא, מברך לפניו ברכה אחת--ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, אשר בחר בנביאים טובים,  ומברך לאחריו ארבע ברכות--ברכה ראשונה, חותם בה האל הנאמן בכל דבריו; שנייה, חותם בה בונה ירושלים; שלישית, חותם בה מגן דויד; רביעית, חותם בה בעניין קדושת היום, כמו שחותם בתפילה.  וכן אם חל ראש חודש להיות בשבת, המפטיר בנביא מזכיר ראש חודש בברכה זו, כדרך שמזכיר בתפילה.

כפי שניתן לראות לדעת הרמב"ם (לפי נוסח כתבי יד) מזכירים את ראש חודש בברכה ובחתימה.

בעלי התוספות חששו לדעתו של הרב גידל שלא מזכירים כלל בברכת ההפטרה את ראש חודש ולכן לדעתם אין להזכיר כלל לא בחתימה ולא בברכה.

שיטת הרן והרמב"ן שמזכירים בברכה ולא בחתימה.

שיטת הספרדים העתיקה היא כמו הרמב"ם והרי"ף שמזכירים ראש חודש בברכה ובחתימה, לאחר מכן נהגו כשיטת הרן והרמב"ן להזכיר בברכה ומנהג אחרון שפסק מרן כפי שיטת בעלי התוספות לא להזכיר בכלל.

שיטת האשכנזים היא כמו בעלי התוספות לא להזכיר בכלל.

מנהגינו הוא כדעת הרמב"ם שמזכירים בברכה ובחתימה. לשיטת השאמי לא מזכירים כפי שפסק מרן.

הזכרת ראש חודש בברכת המזון

כתב הרמב"ם בהלכות ברכות פרק ב' הלכה י"ב (י"א):

שכח ולא הזכיר בשבת או ביום טוב קדושת היום--אם נזכר קודם שיתחיל בברכה רביעית--בשבת אומר ברוך אשר נתן שבת מנוחה לעמו ישראל לאות ולברית קודש, ברוך אתה ה' מקדש השבת; וביום טוב אומר ברוך אשר נתן ימים טובים לעמו ישראל לששון ולשמחה, ברוך אתה ה' מקדש ישראל והזמנים.  ומתחיל בברכה רביעית, וגומר.  ואם נזכר אחר שהתחיל בברכה רביעית--פוסק וחוזר לראש, שהוא ברכת הזן.

מורי לקראת סוף ההערה כו' מבאר שאם אדם סעד סעודה שלישית וסיים את הסעודה במוצאי שבת, מזכיר יעלה ויבוא בברכת המזון כי עיקר סעודת החובה היא בשבת.

בברכת משה מביא בפרק ב' בשם מורי שאם חל ראש חודש במצאי שבת, ואדם מברך ברכת המזון על סעודה שלישית במוצאי שבת מזכיר גם שבת וגם ראש חודש.

לשיטת, הרא"ש אם אדם מברך במוצאי שבת ברכת המזון של סעודת שלישית לא מזכיר שבת כי כעת יצאה שבת וזה דומה לתפילת תשלומים של מנחת שבת שמתפלל במוצאי שבת תפילת תשלומין של חול.

הראיה של הרא"ש היא מהתוספתא שאומרת שאם אדם סעד בערב שבת וקדש עליו היום מפסיק סעודתו ומברך על כוס ראשון ברכת המזון ומזכיר שבת ומקדש על כוס שני.

מרן בשולחן ערוך לא פסק כמו הראש אלא כמו פוסקים אחרים, שהולכים אחר תחילת הסעודה (הגהות מיימוניות בשם מהר"ם מרוטנבורג. יש לציין כי הגירסא שמביא הגהות מיימוניות שרב היה מתפלל של שבת במוצאי שבת היא גירסא משובשת כך גם אומר הרב עובדיה זצ"ל).

המשנה ברורה מתייחס למצב שראש חודש חל מוצאי שבת שאם הוא סיים לאכול בשבת הרי הוא מזכיר רצה והחליצינו בלבד ואם סעד גם במוצאי שבת הרי שאינו יכול להזכיר גם שבת וגם ראש חודש כי יש בכך סתירה אלא יזכיר רק יעלה ויבוא כי יש מחלוקת בין הראשונים אם להזכיר שבת במוצאי שבת.

מהרי"ץ פוסק שבכל מקרה אומרים רק שבת כי הסעודה הייתה מכח שבת.

מפליא מדוע התלמוד לא מתייחס לנושא כה מצוי (על אף שתיקנו לראש חודש שחל ביום ראשון הפטרה מיוחדת), ולכן נראה שלאחר בקשת המחילה ממורי, יש לברך לפי זמן הברכה ולא לפי תחילת הסעודה, כפי דעת הרא"ש.