שלום לרב כאשר סיימי סעודה וברכתי ברכת המזון, לא עבר זמן רב, ורציתי שוב לאכול לחם. האם עלי ליטול שוב?
תודה

לק"י שלום רב לכה"ר. בדין הנ"ל ראיתי שכתב הרב לדייק מהרמב"ם שדווקא בחנקתיה אומצא לא מברך, אבל כל שתייה אחרת אפי' אינו צמא מברך. האם זוהי גם דעת מהר"י קאפח? האם זוהי גם דעת מהרי"ץ עפ"י תשובתו בפעו"צ ח"א סי' פב? בתומ"ר. עומר

בס"ד כבוד הרב,
שלום! היום ניצלתי בנס מזריקת בלוק בניה של פועל בניין. הבלוק הושלך ככל הנראה בכוונה לעברי ולעבר חברתי, ובדרך נס לא פגע בנו אלא נפל בינינו. ברצוני לשאול האם אנו חייבות בברכת הגומל? ואם כן - איך ומתי זה מתבצע? (לפני מנהג התימנים)
בתודה מראש, ליאת.

שלום לכבוד הרב,
ברשותי אופה לחם של חברת
רציתי לשאול מספר שאלות.
1. על מנת להשתמש באופה הלחם, החברה סיפקה כוס וכף מדידה. בכדי לאפות לחם אני מכניסה 3 כוסות מדידה. כל ערך הכוסות ביחד אינו עובר את הקילו, ותמיד נשארות עוד כמעט 2 וחצי כוסות קמח. (מחבילה של קילו אחד) האם במצב כזה אני צריכה להפריש הפרשת חלה?
2. שמעתי שעל מנת להפוך בצק של לחם או פיצה למזונות, ניתן להוסיף חלב או סוכר.
רציתי לדעת באיזה יחס לקמח אני צריכה להוסיף את ה -
א. חלב
ב. סוכר, על מנת להפוך את הבצק למזונות.

לכבוד מורנו ורבנו הרה"ג רצון ערוסי שליטא:
1. בתימן נהגו לסמוך על העירוב כפי שיש היום ברוב הערים בארץ, האם ניתן לסמוך על זה גם היום בארץ?
2. בהרמב"ם ברכות (של הרב קאפח) פרק ג' ה - ט': כותב רבינו עיסה שלש אותה בדבש או בחלב או בתבלין - מברך עליה מזונות. ברצוני לדעת לפי מנהג הדרדעים: מה מברך על קרקר. לפי הנכתב לעיל צריך לברך עליו המוציא?
3. מהו שעור קביעת סעודה לפת הבאה בכיסנין?
4. האם לפי מנהג תימן (השאמי) ראוי להדר לשתות יין בקידוש ללא דבש/סוכר/מבושל? או שזוהי חומרה יתרה?
5. לעניין בשר:
א. לעניין בשר: האם בתימן כולם נהגו לעשות חליטה?

מהו שיעור אכילת פרס בזמן? (3 ביצים אבל בדקות...) האם אדם שקובע סעודה על בורקס או מאפים מבצק עלים גם עליו לטול ידיים ולברך המזון, או שזה כמו דבר שמטוגן בשמן עמוק כמו סופגניה למשל שאין לברך עליה המזון גם אם קובע סעודתו עליה?

לכבוד מארי רצון ערוסי הלוי שליט"א, הלכות ברכות פרק ו הלכה ד: כל את המלח, צריך נטילת ידיים באחרונה -- שמא יש בו מלח סדומית או מלח שטבעו כטבע מלח סדומית, ויעביר ידיו על עיניו וייסמה; מפני זה חייבין ליטול ידיים בסוף כל סעודה, מפני המלח. ובמחנה, פטורין מנטילת ידיים בתחילה, מפני שהן טרודין במלחמה; וחייבין באחרונה, מפני הסכנה. (http://www.mechon-mamre.org/i/2506.htm) לפי עניות דעתי בהלכה הזאת פוסק רבינו שעצם העובדה שמישהו בא במגע עם מאכל מלוח - בלי להתייחס לכמות המלח המעורב בו - מחייבת אותו ליטול ידיו בתום אכילתו.

שמת לב שהשו"ע משתמש בלשון "ברכת הלבנה" ואילו הרמ"א משתמש בלשון "קידוש לבנה" מה מקור ההבדל ומשמעותו?

אם את ברכות התורה אנו מברכים פעם אחת ביום (בברכות השחר) ומכוונים להוציא ידי חובה את כל התורה שנלמד במשך היום והלילה מדוע אנו לא עושים כך גם בברכות הנהנין (שהכל, מזונות וכו')

שלום לכבוד הרב נטילת ידיים בבוקר ונטילת ידיים לפני הארוחה אך לפי דעת רבינו הרמב"ם צריך לנהוג?
תודה מראש