ביאור ברמב"ם
א. מה הכוונה במה שכותב הרמב"ם בהלכות דעות על ת"ח: "ואינו נעשה לא ערב ולא קבלן ולא יבא בהרשאה". מה זה קבלן והרשאה שת"ח לא עושה?
ב. בהמשך כתוב: "אינו מחייב עצמו בדברי מקח וממכר במקום שלא חייבה אותו תורה. כדי שיעמוד בדבורו ולא ישנהו." מה הכוונה שהוא לא מחייב עצמו במקום שלא חייבה תורה, מה המעלה בזה, ויש גירסא אחרת שמחייב עצמו במקום שלא חיבה תורה, ואז יותר מובן, אך הכס"מ כתב שצריך לגרוס אינו?
בתודה מראש