לכבוד מורה"ג וכו' שליט"א
א. ברצוני לשאול מהו גדר של ת"ח בימינו. ונפק"מ לדינא לכמה עניינים כגון: קימה מפניו, הספד בחוה"מ ור"ח, וכדו'. זכורני אם איני טועה שהרמ"א כותב שת"ח הוא 'זה ששואלין אותו הלכה בכל מקום ועונה' וכמדומני שמשנ"ב כתב שאפי' אם הוא ישיב לאחר העיון בספר ג"כ חשיב ת"ח. א"כ בימינו מהי הגדרת ת"ח? והאם ת"ח נחשב (לכל הדינים המתיחסים לת"ח וכנ"ל) רק זה שמורה - הוראה, או גם אם הוא רק הלומד ש"ס, אך אינו ממורי - הוראות?

שלום לכבוד הרב אני פוסק לפי הרמב"ם וידוע שיש שסוברים שכולם צריכים לפסוק לפי מרן אך סברה אחת ממש קשה לי.. משהוא אמר לי אותה בשם הגרז"ן, הוא אמר שמאחר שכל גדולי ארץ ישראל באותו דור סמכו את מרן ועוד כמה רבנים אז, אז יש להם תוקף של סנהדרין שמחייב את כל ישראל כמו שהרמב"ם פסק. מה התשובה לסברה הזו?

לכבוד הרב שלום וברכה שמעתי שני פירושים להלכה הזו בהרמב"ם, מה הנכון:
1. עלין שיוצאין מגזעו של הצמח, ואז דינו כירק וברכתו אדמה.
2. כששותלים צמח אם יוצאין שני עלין מתחילת נביטתו אז הצמח הוא ירק, ואם יוצא גבעול אחד הצמח הוא עץ.
בתודה ובברכה

ידוע שלפי שיטת הרמב"ם יש 13 עיקרי אמונה, ואדם שלא מאמין באחד מהם הרי הוא יצא מכלל ישראל וכפר העיקר. אחד מעיקרי האמונה שמנה הרמב"ם הוא האמונה בביאת המשיח. ר' יוסף אלבו בספר "העיקרים" הקשה על הרמב"ם שהרי מצינו שבגמרא סנהדרין (פרק חלק) רבי הלל, שהוא אחד מחכמי ישראל הנזכרים בגמרא, אומר שאין להם משיח לישראל - שכבר אכלוהו בימי חזקיה מלך יהודה. ולפי דברי הרמב"ם יהיה אותו חכם מכלל הכופרים וממי שאין להם חלק לעולם הבא. ויש לשאול: אם כן, למה הזכירו אותו בגמרא אחר שהיה יוצא מכלל ישראל ולא היה מאמין בעיקרי דתם?

אחדש"ו, כתב חכם אחד בקובץ הרמב"ם שיצא לרגל 800 שנה לפטירת רבנו, מטעם מוסד הרב קוק, כי לדעת רבנו והרי"ף ומרן אין חובה תורנית מוגדרת על היחיד לשמח את אשתו בשנה הראשונה אלא החובה חלה רק על השלטונות שלא ליצא למלחמה ולא לפסי העיר וכיוצ"ב. הרב במאמר טוען שרבנו חזר בו ממה שכתב בסה"מ עשין ריד. ואני שואל, האם ניתן לומר כך ללא שום גילוי מפורש לחזרה? האם יש גילוי בכתבי היד אשר מורה על תיקון או חזרה זו? מה נעשה למצוות עתה שנשארו לנו רק רמז? נוסיף מצוה מדעתינו? מה דעת הרב בנושא הנ"ל? למה רבנו לא מזכיר ושמח את אשתו בשום מקום במשנה תורה? יורנו דרך האמת והאל האמתי יתן שכרו כפול מן השמים, בברכה,

שלום כבוד הרב.
1. איך צריך לקרוא את המילה " המאררים" בפרשת סוטה. האם השוא באות מ' היא נע או נח. לפי זכרוני, היינו קוראים בשוא נע, אך בספרים שונים מציינים שיש לקרוא בשוא נח.
2. ברוב בתי הכנסת וברוב העדות נראה כי קריאת ההפטרה בחשיבות נמוכה יותר, כיוון שרבים יוצאים או משוחחים ובפרט משחררים את הילדים לצאת החוצה, גם אצל התימנים. גם הקריאת ההפטרה פחות מדוקדקת מקריאת התורה וכל העולה למפטיר ולהפטרה, את המפטיר לא קורא אך את ההפטרה כן, גם אם אינו יועד לקרוא וכל מילה שניה משובשת. שאלתי, האם אכן חשיבותה פחותה. בכבוד רב

שלום לכבוד מארי רצון ערוסי הלוי שליט"א,
1) רבנו אינו מצטט בחיבורו את האימרה "מנהג ישראל דין הוא", היתכן שאינה תקפה לדעתו?
2) רבנו נחשב כאחד מעמודי ההוראה בישראל, כיצד ניתן להבין שהוא מורה לנו להמנע מלענות אמן לברכה שהוא מחשיב כברכה לבטלה? אך בימינו מקובל להורות שעל השומע לענות אמן מכיוון שהמברך בירך על סמך עמדת רבו.
3) כהצדקה לקיום זו בצד זו של פסיקות הלכתיות מנוגדות נהוג לומר "יש שבעים פנים לתורה", האם זאת משמעות האימרה הזאת? זה מטהר וזה מטמא, זה מתיר וזה אוסר, והכל תורה אחת נכונה? בברכת התורה, אליעזר

בס"ד יום רביעי יט' אייר התשס"ט לכבוד הרב רצון ערוסי שליט"א תוך שיחת תלמידים בישיבתנו עלתה שאלה.

שלום לכבוד הרב שליט"א.
1. אחי יוסף הרכיבו בית דין של עשרה כדי לדונו למות, וצירפו אליהם את הקב"ה. איזה מעשה יוסף עשה שהוא חייב עליו מיתה?
2."אמרו רבותינו שאסנת זו היתה בת דינה שנתעברה משכם בן חמור, ושלחה יעקב מביתו כי השבטים בקשו להורגה". אדם שרחוק מתורה ומצות לא מעלה על דעתו להרוג אדם !כיצד השבטים שהיו צדיקים רצו להרוג? (אוסנת היתה אחינית שלהם)
3. יוסף היה בבית פוטיפר וגם אוסנת. איך יוסף לא ראה את הטס שעל צוארה (שכתוב בו שהיא מזרע יעקב) כל אותם שנים שהוא היה שם?
תודה וכל טוב.

שלום לכבוד הרב שליט"א.
1. מה היה הניסיון האמיתי של אברהם כאשר הקב"ה אמר לו "לך לך"...? הרי כל אדם שהקב"ה יאמר לו ללכת למקום מסוים, והקב"ה מבטיח לו הבטחות שהוא יהיה גדול ומבורך, הוא ילך! מדוע זה נחשב לניסיון ??
2. אברהם ידע שהקב"ה לא ישחט את יצחק. וההוכחות הן :
א. ההבטחה לאברהם : "כי ביצחק יקרא לך זרע". הקב"ה לא בשר ודם שמשנה את ההבטחות שלו !!!
ב. אברהם אומר לנערים : "ואני והנער נלכה עד כה ונשתחוה ונשובה אליכם". לפי הפסוק אברהם ידע שהוא יחזור עם יצחק!!! מהיכן אברהם ידע זאת? יוצא שגם ניסיון העקדה הוא לא כל כך ניסיון, כי אברהם ידע מראש שהקב"ה לא ישחט את יצחק!