מה דעת ההלכה על חתימה על כרטיס "אדי" לתרומת אברים לאחר המוות?

. התנגדות עקרונית לכרטיס אדי מטעמים הלכתיים ומשפטיים:

• בעלות על הגוף: הדובר טוען כי לאדם אין בעלות על גופו, ולכן אין לו תוקף הלכתי או משפטי לתרום איברים לאחר מותו. הוא מדגיש כי "הוא לא בעלים על גופו ואיך יתרום איבר מאיבריו אין לזה שום תוקף."
• תוקף צוואה לאחר המוות: כמו כן, הוא מציין כי גם צוואה על נכסים לאחר המוות אינה תקפה מבחינה הלכתית, קל וחומר לגבי איברים. "אפילו מבחינה הלכתית צבעה של אדם על נכסיו לאחר מותו, אין לו תוקף כי אחרי מותו אין לו שום כוח."
• חשש משיקולים זרים בקביעת מוות מוחי: הדובר מביע חשש כי רופאים עלולים להיות "פזיזים או נחפזים בקביעת המוות המוחי בכדי שבני אדם יהיו רגועים יהיה רב בועדה." הוא מציין כי בתחילה הרופאים התנגדו לשיתוף רבנים בוועדות קביעת המוות המוחי. עם זאת, הוא מברך על כך שבסופו של דבר הושג הסכם לשיתוף רב רופא בוועדות אלה, דבר שאמור להרגיע את הציבור הדתי.

2. דאגה מההעדפה המוענקת לחתומים על כרטיס אדי:

• מסחר באיברים: הדובר רואה בהעדפה לחתומים על כרטיס אדי ובני משפחותיהם מעין "שכר מכר" ואף "מסחר באיברים", דבר שהוא מגנה בחריפות. "כי על ידי שאומרים מי שתורם אז הוא יהיה בזכות קדימה הוא ואולי גם בני משפחתו לתת איברים אם הם דקקו ביום מן הימים אז זה שכר מכר וזה דבר איום ונורא אוי ואבוי אם נתיר את המסחר באיברים." הוא מזכיר את המסחר הלא חוקי באיברים במדינות אחרות כדוגמה לסכנות הטמונות בכך.
• הפליה בין בני אדם: לטענתו, מתן עדיפות על בסיס חתימה על כרטיס אדי יוצרת "הפליה ברורה בין בני אדם". הוא מעלה שאלות לגבי מעמדם של אנשים עריריים או חולים שלא יכולים לתרום. "מה מה יהיה אם בן אדם הוא ערירי הוא לא הוא אדם חולני מה יתרום לא תרם כי הוא אדם חולני מעצם טבו והוא אדם ערירי אין לו קרובי משפחה מה אז נאמר נאמר לא הוא לא תרם ואחד ממשפחתו לא תרם לכן הוא לא לא יקודם הוא לא ישודרג הרי זה יוצר הפליה בין בני אדם."
• כפיית השקפה חילונית: הדובר רואה בקמפיין לכרטיס אדי ובחוק הנלווה ניסיון "לכפות בצורה של כביכול תמריצים ופתאונות לכפות דעה חילונית על החברה בישראל". הוא טוען כי הדבר מתעלם משיקולים הלכתיים ומצפוניים של חלקים באוכלוסייה. "לכן כל ההלכה ה כל הקמפיין הזה וכל החוק הזה פשוט יש לו מגמה לכפות בצורה של כביכול תמריצים ופתאונות לכפות דעה חילונית על החברה בישראל."

3. אלטרנטיבה הלכתית להצלת חיים באמצעות השתלת איברים:

• חובת הצלת חיים וחובת קבורה: הדובר מציג גישה אלטרנטיבית התומכת בהשתלת איברים במקרים מסוימים, אך לא דרך מנגנון של תרומה מראש. הוא מסביר כי קיימות שתי חובות: "חובה להציל את החולים וחובה לקבור את המתים ויש איזון בין שתי החובות האלה."
• השתלה ללא תרומה במקרה של מוות מוחי וצורך רפואי: לשיטתו, אם אדם נפטר מוות מוחי שאושר על ידי רופא ורב רופא, ובפנינו חולה הזקוק לאיבר, ניתן ליטול את האיבר גם ללא הסכמה מראש, מכוח חובת הצלת חיים ("לא תעמוד על רעך"). "אם מישהו נהרג בתאונתו דרכים באו הרופאים ועם רב רופא שבתוכם קבעו האדם הזה מת מוות מוחי עדיין האם יש חולה לפנינו שזקוק לאיבר מסוים, נוטלים את האיבר מאותו אדם גם בלי תרומה, כי הם מצווים, כולנו מצווים, לא תעמוד על רעך."
• איסור על בנק איברים: הוא מדגיש כי אם אין חולה הזקוק לאיבר, אין ליטול את האיברים לצורך "בנק איברים", אלא יש לקיים את חובת הקבורה בשלמות. "ואם אין חולה לפנינו, לא לוקחים את האיברים כבנק איברים, אלא חובתנו לקבור אותו."

4. תמיכה בעמותת "בלבבי":

• הדובר מציין כי הצטרף לעמותת "בלבבי" (במקום עדי), שמטרתה היא לגרום לכך שגם אנשים דתיים לא יתנגדו להשתלת איברים כאשר רב פוסק להתיר זאת במקרה של מוות מוחי מאושר וצורך רפואי. "אני הצרפתי לאחרונה לאגודה הזו אף על פי שזה לא בדיוק כמו שאני סובר, אבל שמגמת לגרום לכך שאכן באמת גם בני אדם דתיים לא התנגדו עם רב יורה לקחת מהאיברים של הנפטר לשתול אותם." הוא מדגיש כי תמיכתו היא לא ברמה של תרומות והתרמות, אלא בהתאם לפסיקת רב לאחר בדיקה מעמיקה.

לסיכום, קטע השמע מציג ביקורת חריפה על מנגנון כרטיס אדי והחוק הנלווה לו מנקודת מבט הלכתית. הדובר מביע חששות לגבי בעלות על הגוף, תוקף תרומה לאחר המוות, שיקולים זרים בקביעת מוות מוחי, וההשלכות של מתן העדפה לחתומים על הכרטיס, אותן הוא רואה כסוג של מסחר באיברים והפליה. הוא מציע אלטרנטיבה הלכתית המתירה השתלת איברים במקרה של מוות מוחי וצורך רפואי ברור, באישור רבני, אך מתנגד למנגנון של תרומה מראש ולבנק איברים. הוא תומך בעמותת "בלבבי" ככלי להשגת הסכמה בקרב הציבור הדתי להשתלות במקרים המתאימים על פי ההלכה