חנוכת בית, האם מותר במעמד זה לשחוט תרנגול ותרנגולת על מפתן הבית לשם סגולה?

רבי חיים הפרטי את השאלה הבאה. האם יש חובה או אם בכלל מותר לעשות חנוכת בית כשנוהגים שבשנן שנכנסים לבית החדש מניחים בבית ההוא שני תרנגולים זכר ונקבה ושוחטים אותם שם לסג והתשובה היא אכן לפי רבנו לא יעשה כן כלל ועיקר אבל הנוהגים כן הם נוהגים על פי מקורות קבליים כאשר לדעת הרב יוסף כפי שזה בא לידי ביטוי על ידי בנו בספר בספר סובע שמחות חלק א' בנוגע לחנוכת הבית עמוד רקי א' סעיף יא שהוא תמצא את הדברים כדלקמן שיש נוהגים שכאשר נכנסים לדירה חדשה מניחים בבית ההו שני תרנגולים זכר ונקבה ושוחטים אותם שם לסגולה יש להם על מה שישמוכו ואין בזה חשש משום דרכי האמורי ומכל מקום טוב שלא לחוש לדברים כאלה שלא הוזכרו בש"ס ובפוסקים ובאמת שכבר החתם סופר בסימן קלח שאלות ותשובות יורדעה סימן קלח התייחס לשאלה שחכם פנה אליו על מה שנמצא בספר בארטב על שולחן ערוך יורי דעה סימן קעט בשם צבעת רבי יהודה חסיד שיש סכנה לבונה בית אבנים וגם לבונה בית במקום שלא היה שם בית מעולם. כלומר מי שבונה בית במקום שעוד לא היה היה שם בית מעולם אז יש סכנה ואם ראינה ש כך נאמר שמופיע בצבעות רבי יהודה החסיד להניח בהבית כלומר בתוך הבית תרנגול זכר ונקבה וחם שם ונדמה למעלתו ככה החתם סופר אומר לשואל אותו לחכם ששאל אותו ונדמה למעלתו כדרכה. ואני אומר, אומר החתם סופר, החוששים לדברים אלו שנאמרו משמו של הגאון ז"ל. כלומר, לא כל בני אדם חוששים לדברי רבי יהודה החסיד או מה שמיוחס לו בצבואותיו. ואלה שחוששים, כלומר הליבה דחתם סופר, יש אולי רבים מאוד שבכלל לא חוששים לצבעות שנמצאות בדברי רבי יהודה החסיד או מה שמנוחס לו אבל לאלה שחוששים לדברים אלו שניהם רושמו של הגאון זל דימו שאם יניחו שם זמן זוג תרנגולים חיים הנקראים גבר אבל הגברים האלו הדיירים הראשונים שבבית. כלומר התרנגול והתרנגולת הם מהבים כאילו הדיירים הראשונים שבבית ובשחיטתם היינו מיטתם. כלומר על זה שוחטים אותם והיינו ממטים אותם. ובזה כבר מתו הדיירים הראשונים שבבית והם הפדיון נפש בעלי הבית. כלומר מניחים הנחה שיש סכנה להיכנס לבית החדש ומי שנכנס ודר בבחינת דעירים שונים נשקפת לו סכנה ועל ידי זה ששוחטים תרנגול ותרנגולת והתרנגול והתרנגולת הם כאילו במקום הדיירים הראשונים אז עכשיו זה הופך להיות פדיון נפ לדיירים אשר נכנסים לבית והדיירים שנכנסים לבית לאחר שחיטת התרנגול והתרנגולת כבר לא נשכפת להם סכנה כי כבר הביאו פדיון נפש על ידי התרנגול והתרנגולת הוא אומר דוגמתו הכפרות שנועהגים כלומר החתם סופר אומר זה דומה לכפרות בערב יום הכיפורים אלא שבשלב זה של הדברים ניתן לומר אחרי בקשת המחילה על רווח ערבה צריך אתה מסתייע מהכפרות וכל מנהג הכפרות הוא בעצמו צריך בסוס שערי הרמבן והרשבה התייחסו למנהג הכפרות משום דרכי האמורי אלא שהארי והרמה התייחסו למנהג בחיוב אבל אי אפשר להסתייע ממנהג שהוא בעצמו שאני במחלוקת. אבל בין כך ובין כך, אומר החתם סופר, לאחר שהוא ניסע ללמד זכות על אלה שעושים, הוא לא אומר שצריך לנהוג כן, אלא מי שנוהג כן, אומר החתם סופר, אני מניח שיש לו פחד ומנסה לק את הפחד על הפדיון נפש כזה מסוג כזה וכזה אבל לאחר שהוא נתן הסבר לאלה שנוהגים מבלי לומר שצריך לנוג כך עכשיו אומר החתם סופר אבל טוב יותר שלא לחוש לדברים האלו וכיוצא בהם כלל דברים שלא הוזכרו בשס ופוסקים כלומר אומר החתם סופר אם אתה שואל אותי אם כדאי לנו כן לא לא כדאי לנו כן אין הדברים האלה זכר בשסו פוסקים אז למה הלכה להיכנס לחששות האלה וכל הדברים האלה לא כדאי לא כדאי לנהוג בדרך הזו והוא מוסיף אומר ולא רבי יהודה חסיד חתום עלה מה שמייחסים לרבי יהודה החסיד זה לא בהכרח שבאמת כך הוא אמר כי יש הרבה דברים שמועות שיחסו ל רבי יהודה החסיד בספק גדול באמת באמת אם הוא זה שאמר אז גם העניין הזה שמיחסים לו בעניין התרנגול והתרנגולת אומר אני מסופק אם רבי יהודה החסיד אמר את הדברים האלה כך יוצא איפה שלגבי השאלה אם חובה לנהוג כן בוודאי שאין חובה אין בתלמוד אין בשס אם מותר לנהוג אפשר ללמד זכות על מי שנוהג, אבל האם מומלץ לעשות זאת? מומלץ לו לעשות זאת? זה תמצית התשובה של החתם סופר. עכשיו לגבי רבנו הדבר פשוט שאין צריך להתנהקן. מדוע? לא מבעיה שרבנו קבע בתשובותיו שכל מנהג שאין לו שורש בשש"ס ובתלמוד שהוא אנה נוהג בו. אלא אומר הרמב"ם, כל מנהג שיש בו ריח של איסור, סרח של איסור, ברמה של השקפה, ברמה של דעת, ברמה של הלכה, הוא עוסר על אחרים לנו כן. לא שהוא עצמו לא נוהג, הוא ודאי לא נוהג, הוא עוסר על אחרים נוכן. ואין ספק שלפי הרמב"ם אין המקום ליצור מצבים כאלה שכאילו אתה מקריב משהו למישהו או מסלק איזה רוע. נכון של הרמב"ם יש מה שנקרא שהקורבן במקומנו. מה הפירוש? הרמב"ם לא יסביר שהקורבן במקדש במקומנו, שהכוונה נתתי לקדוש ברוך הוא פיוס על יד זה ששחטתי קורבן חס ושלום. זאת לא שיטת הרמב"ם כלל ועיקר אלא שהאדם יסמוך ידיו על ראש קורבנו ויאמר התנהגתי כבהמה בזמן העבירה ובעצם היה ראוי לי שאני אענש ועכשיו אני זובח את הבהמה אני זובח את יצר הבהמיים כלומר הפנמות ורכישת תובנות אשר מקדמות את האדם מעלות אותו מבחינה רוחנית ולא שהוא מנסה לסלק כל מיני מרעין בישין בדרך זו או אחרת אלא לעולם לעולם רק כוח התפילה הוא אשר צריך להוביל בכוח ההתקדמות והתעלות הרוחנית של האדם ובאמת בשוט יחווה דעת לרב רב יוסף חלק ו סימן נ הוא דן בשאלה דומה ישנו מנהל בכמה עדות בישראל שאם קרה חס ושלום אסון ונפטרו שני אנשים במשפחה אחת בתוך שנה אחת שוחטים תרנגול וק אותו בבית הקברות למרגלותיו של הנפטר השני? האם אין חשש איסור בזה משום דרכי האמורי? והוא מביא את המקורות הקבלים לכך בספר מעבר יבוק כתב בשם רבי יהודה החסיד שווה תפגרות חדש טוב לקבור בקברם תרנגול שנקרא גבר ועיין עוד וכולי בקיצור והוא מביא אולי על ידי כך יחליש ויצמין כוח הדין המושפע מצ המלאך גבריאל הנקרא גבר לבר יאיר כל חמתו עד כאן. ברור שאלם עניינים קבליים נסתרים שלא כל אדם מבין אותם אבל בוודאי וודאי שזאת לא שיטת רבנו אשר רבנו רוצה מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך לעולם יהיה אדם קנוע לפניו יתברך ישפוך שיחו לפניו יתברך יחפש בדרכיו יבדוק אם הוא טועה או לא טועה ואם נניח איך קוראים ארע לו משפחות ארע לו אסון במשפחה יבדקו יחפשו יפשפשו במעשיהם וישפחו תחינה לקדוש ברוך הוא ולא יהררו אחרי מתותיו וירבו בתשובה וירבו בצדקה תשובה תפילה צדקה מעבירים תרועה גזרה זה דרך העולם לפי רבנו אבל כאמור למקובלים היו הנהגות מסוימות שמי שנהג בהם אז הוא נוהג בהם ולכן הרב יוסף לאחר שהוא סכר את הדברים והביא תשובה החתם סו וכל הדברים האלה סיכם המנהג שנהגו לשחוט גול קוברו במקרה של אסון שנעדרו שני אנשים משפחה אחת וכדומה אין בו שום חשש איסור שום דרכי אמורי והנח להם לישראל כלומר אם היו שואלים אותו לעשות כן או לא לעשות כן הם ממליץ שלו אבל אם הוא אם הוא לא יהיה שקט בלעדי הדבר הזה ואצם נהגו אנחם זו השיטה זה סיכום רבותיי אכן באמת הדרך העולה בית אל לפי רבנו היא לחודות לשם שזיכה אותנו בבית חדש להתפלל שאכן באמת הבית החדש הזה לא יגרום לגאוות הלב לא של האיש לא של האישה לא של בני הבית אלא ישתדלו להפוך את הבית החדש למשכן מעט למקדש מעט שבו יעסקו בתורה בתפילה בחינוך בריבוי אהבה בינם ובין עצמם בריבוי גמילת חסדים זו הדרך העולה בית אל ולכן נהגו בתימן שאיך עושים חנוכת בית מזמינים 10עשה זקנים מהם תלמידי חכמים מהם נזקקים ומברכים ברכות על געלה וסועדים סעודה ואומרים דברי תורה בשירת קודש בחן בענווה בחרדת קודש מברכים את בעל הבית ובזה מסיימים והכל נעשה בשום שכל השפעה רוחנית גדולה מאוד זו זה המנהג שהכרנו אצל אבותינו רבי חמ Да.