חנוכת בית, האם מותר במעמד זה לשחוט תרנגול ותרנגולת על מפתן הבית לשם סגולה?

הנושא המרכזי: מנהג הקרבת תרנגולים בחנוכת בית והיחס אליו בהלכה ובקבלה.

נקודות ורעיונות מרכזיים:

1. הצגת השאלה: רבי חיים הפרטי שאל האם יש חובה או היתר לערוך חנוכת בית על ידי הנחת שני תרנגולים (זכר ונקבה) ושחיטתם בבית החדש כסגולה.
2. דעת רבנו (הרמב"ם): לפי הרמב"ם, אין לעשות כן כלל ועיקר. הרמב"ם פוסל כל מנהג שאין לו שורש בש"ס ובתלמוד, ובפרט מנהגים שיש בהם ריח של איסור או השקפה פסולה, כמו הקרבת קורבן לגורם אחר מלבד הקב"ה או אמונה בסילוק רוע בדרכים מאגיות.

• הדובר מדגיש כי לפי הרמב"ם, הקורבן בבית המקדש לא נועד לפייס את הקב"ה על ידי שחיטה, אלא לבטא חרטה והתקרבות רוחנית: "אלא שהאדם יסמוך ידיו על ראש קורבנו ויאמר התנהגתי כבהמה בזמן העבירה ובעצם היה ראוי לי שאני אענש ועכשיו אני זובח את הבהמה אני זובח את יצר הבהמיים כלומר הפנמות ורכישת תובנות אשר מקדמות את האדם מעלות אותו מבחינה רוחנית ולא שהוא מנסה לסלק כל מיני מרעין בישין בדרך זו או אחרת אלא לעולם לעולם רק כוח התפילה הוא אשר צריך להוביל בכוח ההתקדמות והתעלות הרוחנית של האדם."

1. מקורות קבליים והנוהגים על פיהם: יש הנוהגים כך על פי מקורות קבליים. הרב יוסף (כפי שמובא בספר "סובע שמחות") מציין שיש להם על מה שיסמוכו ואין בכך חשש משום "דרכי האמורי" (מנהגי גויים). עם זאת, הוא מוסיף שטוב שלא לחוש לדברים שלא הוזכרו בש"ס ובפוסקים.
2. דעת החתם סופר: החתם סופר התייחס לשאלה דומה בנוגע לסכנה בבניית בית חדש במקום שלא היה בו בית מעולם, כפי שמובא בשם רבי יהודה החסיד.

• החתם סופר מסביר את הטעם של הנוהגים להניח תרנגול זכר ונקבה בבית ושחיטתם כ"פדיון נפש" לבעלי הבית החדשים: "דימו שאם יניחו שם זמן זוג תרנגולים חיים הנקראים גבר אבל הגברים האלו הדיירים הראשונים שבבית. כלומר התרנגול והתרנגולת הם מהבים כאילו הדיירים הראשונים שבבית ובשחיטתם היינו מיטתם. כלומר על זה שוחטים אותם והיינו ממטים אותם. ובזה כבר מתו הדיירים הראשונים שבבית והם הפדיון נפש בעלי הבית."
• הוא משווה זאת למנהג הכפרות בערב יום כיפור, אך מציין שהמנהג עצמו שנוי במחלוקת.
• למרות שהוא מנסה ללמד זכות על הנוהגים כך מתוך פחד, הוא מסיים ש"טוב יותר שלא לחוש לדברים האלו וכיוצא בהם כלל דברים שלא הוזכרו בשס ופוסקים". הוא גם מטיל ספק באמיתות הייחוס של מנהג זה לרבי יהודה החסיד: "ולא רבי יהודה חסיד חתום עלה מה שמייחסים לרבי יהודה החסיד זה לא בהכרח שבאמת כך הוא אמר כי יש הרבה דברים שמועות שיחסו ל רבי יהודה החסיד בספק גדול באמת באמת אם הוא זה שאמר אז גם העניין הזה שמיחסים לו בעניין התרנגול והתרנגולת אומר אני מסופק אם רבי יהודה החסיד אמר את הדברים האלה."

1. שאלה דומה בשו"ת יחוה דעת: הרב יוסף דן בשאלה דומה על שחיטת תרנגול וקבורתו בבית הקברות לאחר פטירת שני אנשים במשפחה אחת. הוא מביא מקורות קבליים לכך, אך ברור שהדבר אינו עולה בקנה אחד עם שיטת הרמב"ם. עם זאת, הרב יוסף מסכם שאין בכך איסור משום "דרכי האמורי" ו"הנח להם לישראל" - כלומר, אם כבר נהגו כך, אין למנוע זאת.
2. סיכום הדרך העולה בית אל לפי רבנו: הדרך הנכונה לחנוכת בית לפי הרמב"ם היא להודות לה' על הזכות לבית חדש, להתפלל שהבית לא יגרום לגאווה, ולהשתדל להפוך אותו ל"משכן מעט" ול"מקדש מעט" על ידי עיסוק בתורה, תפילה, חינוך, אהבה וגמילות חסדים.
3. מנהג יהודי תימן בחנוכת בית: מזמינים עשרה זקנים, תלמידי חכמים ונזקקים, מברכים ברכות, סועדים סעודה ואומרים דברי תורה בשירה ובנעימה, מברכים את בעל הבית - והכל נעשה בשכל וברוחניות.

מסקנה:

הדובר מציג פער בין גישת הרמב"ם השוללת מנהגים חסרי בסיס בש"ס ובפוסקים ובעלי ריח של אמונות זרות, לבין מקורות קבליים המתירים ואף ממליצים על מנהג הקרבת התרנגולים כסגולה. החתם סופר מנסה למצוא הסבר לנוהגים כך אך מסכים שעדיף להימנע מכך. בסופו של דבר, הדובר מדגיש את גישתו של הרמב"ם לפיה חנוכת בית אמיתית מתבטאת בהודיה, תפילה והפיכת הבית למקום של קדושה וערכים רוחניים, כפי שנהגו יהודי תימ