האם יפה הם עושים,שליחי ציבור שאומרים קדיש כשהם מהלכים?

שאל השואל ואמר קיים איזשהו נוהג או מנהג אצל יהודי תימן שבזמן שמזמינים מישהו להיות שליח ציבור או לאחר שהתרצע אגי הוא עומד ואומר קדיש כבר במקומו והולך עד למקום שבו הוא עומד ומתפלל והשאלה האם נכון לנהוג כן דהיינו לעמוד ולומר קדיש כשהוא עומד והולך עד שמגיע למקומו והתשובה מן הראוי הוא שיעמוד ואם הוא חושש לתורח ציבור שיאמר תקדל והתקדש במקומו מעומד ובזמן שהציבור אומר אמן הג יתקדם וילך עד למקומו. אבל לא שיאמר קדיש כשהוא מהלך, אלא כשהוא עומד. עכשיו נראה את המקורות לעניין זה. רבנו כתב ומנה את הקדיש בין הדברים אשר נחשבים לדברים שבקדושה שאין לאומרם אלא בעשרה. בפרק א שמיני מהלכות תפילה הלכה אתד הלכה ד' וה רבנו אומר וכיצד תפילת הציבור יהיה אחד מתפלל בקורם והכל שומעין ואין עושים כן בפחות מעשרה גדולים ובני חורין השליח ציבור אחד מהם ואפילו היו מקצתם כבר התפללו ויצאו ידחובתן משלימים בהן עשרה והוא שיו רוב העשרה לא יתפללו וכן אין אומרים קדושה כלומר רחש רבנו דיבר על תפילה בציבור שהיא צריכה להיות עם עשרה ודים בני חורים זכרים כך הקדושה נקדישה אין לא אומרים לפחות מ1ה ולא קוראים בתורה הוא מברך לפניה או לאחריה ופחות משרה ולא מפטירים בנביאים אלא בעשרה. וכן לא יהיה אחד מברך ברכת שמע והכל שומעין ועונין אחריו. זה נקרא פורס על שמע אלא בעשרה. וזהו נקרא פורס על שמע. ואין אומרים קדיש אלא בעשרה. ואין הכהנים נוסעים את ידיהן אלא בעשרה. והכהנים מן המניין. בכל דבר שבקדושה לא יהיה אלא בתוך עדה מישראל. שנאמר ונקדשתי בתוך בני ישראל. רבנו כאן אסף כעמיר גורנה את כל הדברים שנחשמים דבר שבקדושה שאין לומרם בפחות מעשרה ודים שכרים בנחורין אבל כל מי שקורא בהלכות תפילה יראה שבכל מקום מקום כזה אמר ועומד ופורס על שמ ועומד ואומר כך וכך כלומר גם קריאת התורה מעומד גם פורס על שמע מעולת עומד גם תפילת ציבור מעומד גם קדושה מעומד כלומר פשוט בדברים האלה שדבר שבקדושה היא מעומד אבל מה כאן המקום שלא להתבלבל שלא להתבלבל נכון מאוד שנאמר בירושלמי ש כל דבר שבקדושה כך נאמר בירושלמי בא אלמ רגלו היא צריך לעמוד על רגליו. והשאלה היא איך להסביר את הירושלמי הזה? האם כולנו חייבים לעמוד על רגלנו בזמן שאומרים דבר שבקדושה או שמה האומר דבר שבקדושה הוא זה שצריך לעמוד ואין השומע חייב לעמוד באמת אתם שמים לב שיש לנו שלוש פעמים קדושה קדוש קדוש קדוש קדושה של 18 קדושה שביוצר וקדושה שבסדר היום בקדושה שב-18 אנחנו עומדים כי גם התפילה עצמה תפילת 18 אפילו תפילת יחיד היא מעומד כל שכן שיש תפילת ציבור כל שכן שיש קדושה בתוכה. לעומת זאת, ביוצר, קדושה שביוצר, השליח ציבור הפורס על שמע הוא העומד. ואילו אנחנו אומרים את הקדושה מי יושב? כלומר, אף על פי שהקדושה שביוצר לא נאמרת רק על ידי השליח ציבור, אלא גם על ידינו, לא חיובו אותנו לעמוד, כי בדרגת קדושה נחונתה יותר. מהקדושה הרגילה שבתפילה. וכל שכן הקדושה שנאמרת בסדר היום לכן היא נאמרת מי יושב? חוץ מהשליח ציבור שהוא עומד. ומכאן נלך אל הקדיש. בעניין הקדיש אנחנו מוצאים את דברי הרמה ריבו משה יסרליש בספרו דרכי משה על התור אור החיים סימן נ סעיף קטן ה שם הוא מביא את הדברים הבאים ובמהרי בספרו מנהגים שהוא לא היה עומד בשעת קדיש וברכו אך כל קדיש שתדפסו מעומד נשאר עומד עד שסיים אמן יהש רבה ומסיים הרמה ואומר בא המנהג לעמוד וכן מצאתי בהגהת מרדכי בדפוס החדש פרק תפילת השחר בירושלמי והוא מביא כאן את הירושלמי שאמרתי לכם ציצאתי לכם ממנו שבוא נאמר קום כי דבר השם אליך מכאן אמר רבי אליעזר קד אנה אמן אשמרבה וכל דבר שבקדושה בא אלמקם על רגלוהי כאן נאמר ענה עונה דבר שבקדושה צריך לעמוד על רגליו עכשיו נשים לב כבר אמרתי לכם שיש דרגות שונות בקדושה ולא כל דבר שבקדושה כי כאמור אנחנו עונים קדוש קדוש בקדושת היוצר ואנחנו יושבים עכשיו נבוא נשים לב בזה כמאמר מוסגר ראינו שהמהריל שהוא קדם לרמה ושהרמה ניזון ממנו הרבה מאוד במנהגי יהודי אשכנז כי מהריל היה בקי במנהגי אשכנז כאן הוא מביא את מהריל שהוא לא היה עומד בשעת קדיש ברוך הוא אך כל קדיש שדפסו מעומד נשאר עומד עד שסיים המנש מרבה לעומת תואר מה אומר אנחנו נוהגים לעמוד בקדיש כאן המקום לציין שפעם אחת בבית כנסת של יהודי תימן בבני ברק היה חסר מניין יצא מישהוא לרחוב ומצא שני יהודים אשכזים חסידים וביקש מהם להשלים מניין עלו ושלימו מניין כיוון שגמרנו תפילת מנחה זה היה ביום שישי לפני כניסת השבת ועדיין לא בא לא באו יהודי תימן אז נתבקשו להמשיך איתנו עד שיהיה לנו עניין בינתיים נמשיך בערבית כנראה שבאותו יום חלק מהציבור נשאו מחוץ לעיר ולכן נתקעו שני היהודי אשכנז חסידים נתקעו שם עד סוף תפילת ערבית כמובן הם קימו מצווה ששיא בידינו להתפלל במניין והם בזמן הקבלת שבת עומדים ויהודי תימן יושבים ובזמן ברחו אז הם עומדים ויהודי תימן יושבים ואני העבתי מבט וראיתי שיש להם בהתחלה מבטים תמוהים כאילו טמחים ומסתכלים זה על זה כאילו לאן נקלענו לאחר כם ראיתי אפילו מבטים זועמים כאילו מה גם ברוך הוא לא עומדים לכן התכוננתי לקרב כי קראתי את קריאת הפנים והגוף שלהם אין תום תפילת ערבית כדרכם שלחנו האשכנזים נוהגים לגשת לרב אומרים לו צ'בז בת שלום מדברים יפה נמוס מאוד מאוד יפה אבל שמתי לב שהוא אומר לי ריצ'בס אבל מיד הפטיר ככה כאילו שחרר לחץ פנימי אומר איך אפשר שאתם לא עומדים מה זה מה אתם יושבים בכל הדברים האלה אבל זה כבר היה טעון הוא היה טעון אמרתי לו אנחנו נוהגים לפי מנהג אשכנז הקדמון המנהג אשכנז הקדמון שאין עומדים גם לא בקדיש פה יש דבר כזה אז אמרתי להם היה שמה א מה שנקרא שטיבל של בויזניס גרתי אז בויזניס וית הלל ואז בעזרת השם יש לכם שם ספרים יש לכם שם ספר שוט מהרי לחדשות ושם תמצאו טוב ביום ראשון חוזרים לשתיבה להתפלל כי ביום שבת הולכים הם אצל האדמור רק אנחנו שאבנו אותם בשביל להשלים מניין אנחנו מתפלים א מתפללים במניין אצלודי תימן אבל ביום חול אין מניין לידי תימן והם עצמם הולכים להתפלל בשתיבל כל אחד לפי זמנו שלו הגעתי בדיוק בזמן שאני רואה שהם מחפשים את שוט מעריר החדשות והם לא יודעים איפה לחפש בין הספרים ודווקא אני דווקא מלדי תימן שלטתי בספריה שלהם ללא מצרים אבל הייתי נמחקומה יש שמה ספריה גבוהה אבל הייתי מטפץ לוקח כיסאות מטפץ והי ראיתי שמחפשים עכשיו כמו שהם גמלו לנו חסד אני גומר להם חסד ואני אומר להם ככה חכו הנה אני מטפס נביא להם צ'וק מחרי חדשות שהם לא ידעו איפה הוא נמצא בכלל פתחתי להם קו בשוק שהם רואים מנהג השנה זהק מון שלא לא עומדים בקדיש ולא עומדים ולא עומדים בברכו ולא שום דבר אלא רק אם יהודי מגיע בדיוק הוא שומע את החזן אומר קדיש עמוד עד שלפחות יגידו אמן יש מרבה ואחר כך תשב רק זה אבל לא שהציבור צריך לעמוד באופן מיוחד בזמן אמירת קדיש ובאמת רבותיי בשולחן ערוך ב איך קוראים בסימן נו סעיף א' הרמה הוסיף וכתב הגע ויש לעמוד כשעונים קדיש בכל דבר שבקדושה לשיטתו בניגוד למעריל שעומדים א איך קוראים ואילו מורי דוד משרגי בעל שלילי בעל שתילי זתים שדרכו למחוק שדרכו למחוק את ההגהות שאינם תואמות את מנהג ידי תימן כאן הוא העתיק אותה אבל הוא כותב ומתלבט והוא אומר שבעצם לא נוהגים לעמוד אלא שאם תפס אותך הקדיש אז אתה עומד עד מן שמןש מרבה במילים אחרות אנחנו רואים דבר כזה שביהודי תימן לא נהגו הציבור להבדיל מעומר הקדיש לא נהגו לעמוד בזמן קדיש גם לא המתינו עד אמנשמרבה אלא מורי דוד משרגי כשראה את ההגהה הזו ברמה במיוחד כשצטטות הירושלמי שכשאומרים דבר שבקדושה אז יאמר את זה מעומד אז קלטו את המנהג בסגנו של מהריל דהיינו רק איך קוראים אם אם אתה עומד בזמן הקדיש ו קרה נקלת ואתה עומד בזמן קדיש אל תשב עד שמנש מרבה אבל אתה לא חייב לעמוד באופן מיוחד ולכן רבותיי יש כאלה שהיו כבר מסיימים שים שלום במיוחד בתפילה לחש ואחר כך חזרה יהודי תימן לא היו מסתובבים כמו יהודי השכנז בזמן בזמן החזרת חזרת השא במקומו פניו למזרח או פניו להיכל ושומע את ה שליח ציבור ועונה אמן ולא זז. לא כמו החן אשכנזים שזזים מקום מקום לא כמו החנון הספרדים שיושבים במקומם אלא עומדים במקומם אחד שהתפללת עד תום תפילת 18. ושמ שלום לקראת הסוף היו יושבים כדי שלא יתפסו בזמן הקדיש ואז יוצא שהם הם שומעים קדיש כשהם מי יושב אבל היה ואדם נדפס כשכבר השביח ציבור אומר קדיש אז נהגו עד אמן יש מרבה לעמוד זה מין מנהג פשרה שודי תימן נהגו לפי זה רבותיי בעצם האדם שמוזמן להתפלל הוא שליח ציבור ושליח ציבור זה דבר ברור שהוא חייב לעמוד בוודאי לא לשבת אבל גם לא להלך אין דבר כזה שדבר שהוא קדוש אדם ישב או אדם יהלך אלא מה יהודי תימן שמרו עדיין על הדין המקורי שאין חזן קבוע אלא זה בטור מזמין או אורח מזמינים בן אדם להתפלל ואז לפי ההלכה הוא צריך לסרב שירוב וחצי מה זה סירוב וחצי בפעם הראשונה הוא מסרב שירוב של כבוד בפעם השנייה מסרב אבל לא בתקיפות בפעם השלישית הוא כבר עומד והולך אז כיוון שהמנהג שהוא תלמודי, זה מנהג תלמודי, זה דין תלמודי, נשתמר אצל יהודי תמן. שוב, הדור הצעיר היום כבר לא מבין בין ימנו ובין שמאלו, מכיוון שאנחנו מתערבבים ונשחקים המנהגים הנפלאים האלה של נקייה הדעת ובקייה הדעת, שאפשר לגרוס שניהם כאן במקרה הזה. אבל כיוון שהם נשחקים, אבל אלה שהסכלים, תראו שכך הם מתנהגים ואז מאחר והם חושים לתורח ציבור, הם אינם אה הם אינם רוצים עד ש געו לתיבה ואז התפללו. אלא מיד כשהם עומדים הם אומרים קדיש. אבל כשהם אומרים קדיש הם עומדים הם לא הולכים. ורקשהיבור אומר אמן אז הם נחפזים והולכים לקראת התיבה. זו הדרך העולה בית אל. אבל לומר קדיש והוא מהולך בשום פענים ואופן אלא צריך לעמוד בזמן אמירת הקדיש. וכאמור רק במרוחים בשביל לגרום לא לגרום לתורת ציבור. זו הדרך כאמור אשר צריך נוג בה. רבי חני