היש היתר הלכתי כלשהו לשריפת מסגדים? כיצד יש להתייחס לפעולות הקרויות "תג מחיר"?

1. איסור מוחלט להצתת מסגדים או כנסיות:

• הדובר פותח בשלילה מוחלטת של האפשרות להתיר הצתת מסגד או כנסייה: "אין שום היתר לדבר ולא עוד יש איסור חמור לעשות כן".
• הוא מבהיר כי אין לאף יחיד רשות לקחת את החוק לידיים ולבצע פעולות כאלה: "ומשום כך אסור לכל יחיד ויחיד לקחת את הדין לעצמו ולבוא ולומר אני הולך כעת לאבד עבודה זרה".

2. מעמד הלכתי שונה של כנסיות ומסגדים:

• כנסיות (בעיקר הנוצרית קתולית): נחשבות מבחינה הלכתית כ"בית עבודה זרה". עם זאת, למרות האיסור על קיום עבודה זרה בארץ ישראל, האיסור הוא רק על קיום הפולחן עצמו ("לא ס לוכה"), אך אין היתר לשרוף, להצית או להחריב אותן. זאת משום שמצוות השמדת עבודה זרה מוסרת לבית דין הגדול ולא ליחידים.
• מסגדים: הרמב"ם קובע כי מסגדים של המוסלמים ("הישמעאלים") אינם נחשבים "בית עבודה זרה" מכיוון שלדבריו, המוסלמים היום מייחדים את שם השם, למרות שהייתה להם בעבר היסטוריה של אלילות.
• חילוקי דעות: הדובר מציין כי הר"ן והרב ציצליעזר חלקו על דעת הרמב"ם וראו במסגדים בתי עבודה זרה בשל השתחוות המוסלמים כנגד בית תפילתם.
• פסיקת הרב עובדיה יוסף: הדובר מביא את פסיקתו של הרב עובדיה יוסף, שקיבל את דעת הרמב"ם וקבע שהישמעאלים אינם עובדי עבודה זרה ומסגדיהם אינם בתי עבודה זרה. על פי פסיקה זו, מותר ליהודי להתפלל וללמוד תורה במסגד. "ואם הוא קבע שאינם הישמעאלים אינם עובדי עבודה זרה וכי המסגד שלהם אינו בית עבודה זרה. זוהי ההלכה וכך יש לנהוג. ומותר ליהודי להתפלל במסגד. מותר ליהודי ללמוד תורה במסגד, כי אמור, כי כאמור אין לו דין של עבודה זרה".

3. שיקולים ביטחוניים ועדיפותם:

• הדובר משתמש בדין "עיר הנידחת" כדי להדגים את העיקרון שגם כאשר יש דין להשמיד, ישנם שיקולים של ביטחון הציבור ושלמות הארץ שגוברים. הוא מציין שאסור לעשות עיר הנידחת בעיר ספר כדי לא לסכן את ביטחון ישראל. "כלומר, הנה אפילו שמדובר בעיר שלפי החקירות והדרישות והכראת בית דין יש לה גדר של עיר הנידחת ואחת דתה להישמד. למרות הכל אסור לנהוג כן עמי בספר. כי בטחון ישראל הוא עולה לאין ערוך בכל שיקול הלכתי. זה שיקול הלכתי טהור בטחון ישראל, שמירת גבולות ארץ ישראל, בעניינה של ארץ ישראל. זהו שיקול לחתים מובהק".
• עיקרון זה חל ביתר שאת על הצתת מקומות קדושים של אחרים, שעלולה להוביל להסלמה ולפגיעה בביטחון ישראל.

4. תהליך הגאולה העתידי ודרך המוח והלב:

• הדובר מתייחס לדברי הרמב"ם במלכות מלכים לגבי ישו הנוצרי ומוחמד, וטוען שהם נועדו "ליישר דרך למלך המשיח ולתקן העולם כולו לעבוד את השם ביחד".
• הוא מדגיש כי בדורות האחרונים חל שינוי בתפיסת האמונה בקרב הנוצרים והמוסלמים, וכי התהליך לקראת הגאולה יהיה באמצעות "הפעלת המוח" ולא "הפעלת הכוח", כלומר באמצעות שכנוע והפצת האמונה היהודית ולא באמצעות מלחמה. "אבל בין כך ובין כך, בוודאי וודאי שצריך למנע מהפעלת כוח, כי כאמור בעדן של אחרית הימים, הוא ילך דווקא בעדן של המוח ולב ולא בעדן של הכוח".

5. התייחסות לפעולות "תג מחיר":

• הדובר מתנגד בתוקף לפעולות "תג מחיר" נגד מסגדים על רקע הצתות במסגדים או זריקת אבנים על מתפללים בכותל. הוא מדגיש כי אין לפעול בפעולות תגמול שיסכלו כל ניסיון להידברות ולהשגת הודעה משותפת.
• הוא מצביע על שיקולים ביטחוניים מובהקים ואומר שענייני ביטחון לא צריכים להיות מסורים בידי יחידים, אלא בידי השלטון הנבחר. "וענייני ביטחון בוודאי ובודאי לא מסורים ואסור שימסרו בידי חידים כל אחד כפי הבנתו אוי ואבוי אלא יש צורך שמשלטון נבחר ואפשר כל ארבע שנים כל שלוש שנים להחליף שלטון הוא אשר ינהג את המדיניות הנדרשת במיוחד בעדן הזה שהוא עדן בינלאומי גלובלי לא נקודתי לא אזורי וכל התלקחות עלולה לגרום למלחמת עולם עד כדי כך".
• הוא מזהיר מפני הסכנה שבהצתת "גפרור" מול אוכלוסייה מוסלמית גדולה ובלתי יציבה.
• הוא מעלה השערה כי ייתכן ש"שונאי ישראל" משתמשים ב"פטנט" של "תג מחיר" כדי ליצור מהומה ולסכסך בין יהודים לערבים.
• הוא מדגיש כי דרך פעולה כזו אינה דרכה של העם היהודי, וכי יש שלטון וכללים שצריך לפעול על פיהם. "לכן כאן המקום לומר לא מתוך התרפסות וחנופה כלפי המוסלמים אלא כי באמת א' אין זו דרך עם יהודי. ב' אין אין אנו מדינה של אסף סוף. יש אלטונות יש כללים וכך ופועלים בהתאם לכללים ולא כל אחד נוטל את הדין לידיו".

6. סכנת שנאת ישראל ושיקולים של פיקוח נפש:

• הדובר מסכם כי אסור ליהודי לעשות מעשה כזה (הצתת מסגד) לא רק בגלל כבוד המקום, אלא גם בגלל החשש משנאת ישראל ומלחמה, וכי אסור לסכן את כלל ישראל.
• הוא מציין כי מי שעושה מעשה כזה עלול להיחשב כ"רודף" מבחינה הלכתית, אך מזהיר מפני לקיחת דין רודף לידיים על ידי אנשים חמומי מוח.
• הוא מדגיש את הצורך להיות זהירים בדיבור בתקופה זו שבה אין שלטון מרכזי חזק שכולם מצייתים לו.

לסיכום:

הדובר מביע התנגדות נחרצת לכל פעולה של הצתת מסגדים או כנסיות, תוך שהוא מסתמך על נימוקים הלכתיים, שיקולים ביטחוניים של כלל ישראל, והבנה של התהליכים הרוחניים והאמוניים המתרחשים בעולם לקראת הגאולה. הוא קורא להימנע מלקיחת החוק לידיים ומפעולות תגמול, ומדגיש את האחריות של השלטון הנבחר בניהול מדיניות הביטחון