"מכניסי רחמים" בנוסחי הסליחות, היש לחשוש לאיסור ע"ז היות והפנייה לה' באמצעות מלאכים?

שאל השואל ואמר מאחר ויש בסליחות של האשמורות וכן בסליחות של יום הכיפורים סליחה שבהם אנו המתפללים פונים אל המלאכים ומבקשים מהם להכניס רחמים לפניו יתברך להכניס תפילותנו לפניו יתברך האם אין בזה חשש של תפילה באמצעות אמצעי קודם כל עלינו לדעת שבאמת סליחות כאלה הם עתיקות יומי כבר אנו מוצאים בסידור רבנו סעד הגאון את מכניי רחמים וכן בסידור רב עמרם גאון אנו מוצאים את מכניסי רחמים אבל למרות שהשיחות האלה עתיקות אנחנו כבר מוצאים ממקורות עתיקים אשר מסויגים מאמירתן של סליחות אלו כך במאירי על סנהדרין וכך בפוסקים יותר מאוחרים שאנחנו נתייחס אליהם יותר מאוחר. עלינו לדעת שרבנו בהלכות עבודה זרה, פרק שני כתב את הדברים הבאים עיקר הציווי בעבודה זרה שלא לעבוד אחד מכל הברועים, לא מלאך ולא גלגל ולא כוכב ולא אחד מארבעה היודות. ולא אחד מכל הנבראים מהם. ואף על פי שהעובד יודע שהשם הוא האלוהים והוא עובד הנברא הזה על דרך שעבד אנוש ואנשי דורות תחילה, הרי זה עובד עבודה זרה. כלומר, לא מבעיה שאסור לעבוד את המלאך כעבודה למלאך, אלא גם כאנשי אנוש ואנשי דורו שעבדו למלאך כאמצעי אשר יעביר את התפילה והעבודה לבורא עולם. גם זה נחשב לדעת רבנו הרי זה עבודה זרה. ובאמת תוצאה מדבריו אלו של הרמב"ם היו רבים שהתעוררו כנגד אותן שיחות ואמרו הרי הגמרא בירושלמי אומרת לא יצעק לא למיכאל ולא לגבריאל כלומר כשהאדם מתפלל לא יצעק לא למיכאל ולא לגבריאל אלא לקדוש ברוך הוא והם ולשעה שהם קוראים ומפנים את דברי רבנו אלו אז הם בקושיה עצומה ואז חילקו ואמרו הנמלא דרך עבודה ודרך הקטרה אבל דרך תפילה בלי עבודה והקטרה עדיין אולי לכאורה אין בזה איסור אבל כשאנו קוראים ב13 עיקרי האמונה שכתב אותם רבנו אחד לאחד למצוא חשבון בפירוש המשנה בפרק עשירי על מסכת סנהדרין כתב רבנו את הדברים הבאים ביסוד החמישי, כלומר זהו העיקר החמישי מ13 עיקרי אמונה שהוא תעלה הוא אשר ראוי לעובדו ולרוממו ולפרסם גדולתו ומשמעתו ואין עושים כן למה שלמטה ממנו במציאות מן המלאכים והכוכבים והגלגלים והיסודות וכל מה שהוא הורכב מהן לפי שכולם מטבעין בפעולותיהם אין להם שלטון ולא בחירה, אלא רצונו התעלה. ואין עושים אותם אמצעים להגיע בהם אליו, אלא כלפיו התעלה יכוונו המחשבות ויניחו כל מה שזולתו. וזהו היסוד החמישי הוא ההזהרה על עבודה זרה. ורוב התורה באה להזהיר על זה. כלומר עלינו לדעת שאפילו מלאכים ולא רק גרמי מ כולם מטבעים, אין להם בחירה חופשית. והועיל ואין להם בחירה חופשית, לא שייך להתפלל אליהם, גם לא בשביל להכניס את התפילה לבורא עולם. כי אם הם מטבעים ואינם בחיריים, מה פתאום נפנה אליהם שיכניסו את תפילותנו אליו יתברך? אלא התפילה צריכה להיות לכל יכול, למי שבידו הכל. והוא בורא עולם אין זולתו וכל שפונים לזולת זה אפילו בתורת אמצעי לדעת רבנו זה עבודה ורה ולפי רבנו כאן עיקרי האמונה הוא פחות הדגיש את העבודה ואת ההקטרה ויותר הדגיש את הפנייה ואת התפילה ובעיקר בגלל ההיגיון שעומד מאחורי האיסור משום שאנחנו מייחסים להם מה שאין להם דהיינו בחירה חוש ואנחנו מבקשים מהם שיכניסו תפילותנו אבל אם הם מוטבעים ואין להם בחירה חופשית מה שיך להתפלל אליהם שהם יכניסו תפילתנו לפניו יתברך יוצא איפה שבאמת לפי רבנו אין צל של ספק שאסור לומר את התפילות האלה כיוון שזה טרך של עבודה זרה ואפילו יש בזה גדר של איסור תורה ובאמת חורבן נתנאל על הראש בסוף פרק ראשון במסכת ראש השנה הזעיר ובקצרה אבל בתמציות מרובע ומדברי ומדי דברי בו זכור הזכרנו מה שאומרים באותו פזמון לפני כונך בחינתנו הפילי חרוזה זו לא ישרה את לי כלומר יש להם לאחנו השנייהם סליחה שבה הם בונים למידת הרחמים ומבקשים ממנה שהיא תעביר את התחנונים שלנו לבורא עולם ואומר קורבן נתנאל חרוזה זו כלומר פיוט זה שיחה זו חרוזים אלו לא ישרו אצלי שנראה כמתפלל האמצעי בזו סודמים 13 עיקרים שאין ראוי לעובדם להיותם אמצעין לקורבה אליו אלא אליו ב בלבד יכונו המחשבות ויניחו כל מה שזולתו אמר עלינו לפנות אך ורק לקדוש ברוך הוא ולא לזולתו בשום פנים ואופן ובאמת כבר המהרל נפרג בספרו נתיבות עולם חלק א' בנתיב עבודה דהיינו התפילה עבודת השם יתברך עבודה שבלב פרק יב הוא יוצא וקורא תגר נגד כמה מנהגים שיש בתפילות בין היתר אמירת שיר היחוד כל שבת וכל שבת הוא אומר שזה מרבה בשבחו של הקדוש ברוך הוא ועשו להרבות בשבחו של הקדוש ברוך הוא ובני יתר הוא מתמודד עם העניין הזה של מכניסי רחמים הכניסו רחמינו לפני בעל הרחמים ואין זה ראוי כי דבר זה כאילו מתפלל אל מלאכים שכניסו רחמינו ולא מצאנו זה וכמובן הוא מתפטל ואומר הנה מסכת תענית אמרו למה עולים למה עולים לקברות בזמן שיש תעניות על בצורות וכיוצא בזה אז מןדע אמר אחד אמר כדי שיתפללו עלינו המתים רחמים עכשיו הוא מתקשה הרי אמרתי לפני רגע לא לפנות למלאכים והנה בגמרא מפורש נאמר שואלים הקברות כדי שהמתים יבקשו עלינו רחמים ואז הוא מיישב ואומר רק שאנו הולכים הוא אומר אין זה שאנו מבקשים המתים שיתפללו עלינו רק שאנו הולכים את הקברות ומתחברים למתים שגם המתים יתחברו לחיים ויבקשו רחמים על ישראל מתפטל אבל רבנו אמר נאמרו שם שתי דעות בגמרא בתענית דף טז עמוד א' דעה אחת שכדי שהמתים יבקשו עליהם רחמים דעה שנייה כדי שנראה שבני אדם מתים ונקנע נשבר בלבבותינו ונתפלל בעוצמה לבורא עולם שאלו בגמרא מהיא אקה כלומר איזה הבדל מעשי יש בין הדעה הראשונה לשנייה השיבו בגמרא לפי המנדה אמר שאומר שהמתים התפללו עלינו רחמים אז צריכים ללכת אך ורק לבית קברות של יהודים לא לבית קברות של גויים אבל לפי המנדה אמר שאומר שאנו רואים את הקברות ונחנעים אם אין לנו בקרבת מקום בית קברות של יהודים אלא של גויים נעלה לבית קברות זה כדי שנזכור את ה מוות ונקנע כי אין לנו מבקשים שיתפלו עלינו רחמים וכך רבנו פסק שעולים בתעמיות האלה בספרות של גויים גם וכן מרן וכן חרמה כולם זאת אומרת נתחתה הדעה שאומרת שפונים אל המתים כי אצל המתים יש גדר של ודורש של המתים ואין פונים למתים אפילו לא צדיקים כשהולכים ועולים כבר צדיקים לא פונים באופן ישיר לצדיק שהוא תפלל עבורנו כי זה דורש על המתים אלא פונים לקדוש ברוך הוא ואומרים לו א' אנו קנועים שאנו משבים את עצמנו מול הצדיק שקבור באותו מקום וקנועים מי אנחנו ומענו ב שזכות הצדיק תגן בעבדנו לא שאנחנו מבקשים שהנפטר יבקש עלינו רחמים ואין הם דברים מלכתיים שצריך לדעת אותם ואז ממשיך לו איך קוראים המהרל מפרג ולא נח ולא שקט עד שהוא תיקן במקום מכניסי רחמים הכניסו רחמים שזה בדרך של בקשה ויווי יכניסו רחמים התפללות ובאמת תוצאה מכך הוא בעצם מתקשה לומר את המכניסי רחמים בגלל שזה מתנגש לו עם הכלל הגדול הזה שכאמור לא פונים למלאכים וכבר חתם סופר ש חתם סופר בח רישוע חיים סימן קסו אז הוא מביא את המהרל מפרגיבות עולם איך הוא מתפטל ואיך הוא מתקשה לומר להתפלל אל מכניסי רחמים ואז הוא בעצמו א אומר ועל דרך זו הוא אומר יש הבדל בין שאנחנו מתפללים זה על זה שהשם ישלח לך רפואה שלמה הצדיק מתפלל ובין אם אנחנו פונים למלאכים שהפנייה למלאכים יש בה גדר של איסור. אבל כשאנחנו מתפללים זה על זה, כשציבור מתפלל לרפואתו של פוני, כשצדיק מתפלל, אז הוא אומר זה קרוך בגדר של כל ישראל ערבים זה לזה. והועיל זה יש לנו דין משותף ואם יד השם נוגעת במישהו, זה מהווה איום גם עלינו כולנו ויכול להיות שהוא נענש גם בעבורנו וכשאנחנו מתפלים עליו אנחנו צריכים להיות בצער גדול כי אילו זה בנו ואז אנחנו מבקשים על עצמנו מבקשים על עצמו עליו הוא אומר זה גדר אחר וזה משהו אחר וזה מותר מה שאין כן שפונים למלאכים זה לא גדר של ערבות זה לא גדר שהם בעצמם נידונים אלא גדר שאמבקשים שהם יהיו מליצי יושר עלינו וזה לא טוב זה לא טוב וזה לא אין לעשות דבר כזה וכן הלאה רבותיי מעריץ בחודוב עצמו התפטל וניסה לרכך לתת לזה משמעויות יותר ירקות לאור זה בעצם אנחנו מוצאים פוסקים אשר לא נמנעו מלומר את ה את התפילות הללו ויש פוסקים שהתנגדו להם ויש פוסקים שהתפלפלו ניסו לתקן וניסו לרכך וניסו להסביר לפי זה לא יההר אלא כמחלוקת הפוסקים שאין לנו ביום בימים אלו סנהדרין מהר השם מחדש את הסנהדרין בכלל גדול אמר רבנו כשיש ספק בהלכה כשאין סנהדרים או כשיש סנהדרין עד שהסנדרים תדון ספקה דאורייתא לחומרה ספקה דרבנן לכולה ולכן הדבר פשוט שעדיף לא לומר מה שלומר כי לפי רבנו זה דאורייתא ואפילו שהיו כאלה שכבר אפילו ניסו להסביר את רבנו אחרת כאילו הסכים לכך לא יהיה אלא ספק בדברי רבנו שוב שוב פעם אין זה אלא ספק ספקה בדר בנה דאורייתא סק דאורייתא לחומרה אז יוצא איפה עדיפו לא לומר שרי הגאוו בעצמכם אנחנו בחיינו היום במיוחד היום ובמיוחד בעולם התורה נוהגים בדרך כלל לרדוף אחרי חומרות ואחרי מהדרים בבשר בכל מיני דברים במאכלות וכל מיני מצוות בשבת מחירים אחרי מהדורים אחרי חומרות למה כי יודעים אין סנהדרין אז נשים לחוששיטה הזו לחוששיטה הזו לחוש השיטה הזו לפי הגישה הזו אז אדרבה הרי מי שאומר את את הסליחות הללו אלבדה הרמבם הוא עושה עבירה אלבדה אחרים ספק עבירה אלבדה אחרים אין בכך עבירה אז מה הכי טוב לנהוג כדעה שהיא דלת שהיא חל שאין בה שום ספק אבל אין ספק בדבר שקשה מאוד מאוד להוציא מלבנ של בעלי בתים. בעלי בתים כיוון שהורגלו למשהו ובמיוחד שהסליחות האלה הן בעלות אופי מאוד מאוד ציורי מאוד מאוד אה א אה א מסטורי מסטורי ברים כאלה בני אדם נדבקים מאוד מאוד לכן הנח להם למי שאומר ואל תעורר ואל תאיר ואל תגרום למחלוקת אתה לא רוצה לומר אל תאמר אם אתה לא מזלזל ולא בז בשני ואם אתה רק רוצה לחוש לדעת המחמירים תחוש ותבוא עליך ברכה וזו הדרך העולה בית אל כיוצא בדבר דעו לכם שהיו שהתנגדו באשכנז מגדולי החכמים לשלום עליכם בליל שבת בגלל ברחוני לשלום ואני נוהג לומר את שלום עליכם ואני אומר ברכו לשלום כמו המזמור בתהילים ברכו את השם שה דוד המלך אומר למלאכים שיברכו את השם כי הכל כל הנבראים כולם אומרים שבח לבורא עולם זה פחות בעייתי מאשר ברחוני כי כשפונים למלאכים כשיברכוני הוא פונה למלאכים שיברכו אותו וזה אסור לכן היו בגדולי הפוסקים באשנ שלא אמרו שלום עליכם והיו כאלה שתיקנו את הלשון כדי לא לסתבך באיסור תפילה למלאך רבי חנב השם הו יגיל ויגד