"מכניסי רחמים" בנוסחי הסליחות, היש לחשוש לאיסור ע"ז היות והפנייה לה' באמצעות מלאכים?

נקודות מרכזיות:

• השאלה: האם יש חשש של תפילה באמצעות אמצעי בפנייה למלאכים בבקשה שיכניסו רחמים ותפילות לפני ה'?
• עתיקות המנהג: מנהגים אלו קיימים כבר בתקופת הגאונים, כפי שנמצא בסידורי רב סעדיה גאון ורב עמרם גאון ("אנו מוצאים בסידור רבנו סעד הגאון את מכניי רחמים וכן בסידור רב עמרם גאון אנו מוצאים את מכניסי רחמים").
• התנגדות מוקדמת: למרות עתיקות המנהג, כבר במקורות קדומים נמצאו הסתייגויות מאמירתן של סליחות אלו, כפי שמצוין במאירי על סנהדרין ובפוסקים מאוחרים יותר.
• דעת הרמב"ם בעבודה זרה: הרמב"ם בהלכות עבודה זרה (פרק שני) קובע כי איסור עבודה זרה כולל לא רק עבודה ישירה של נבראים (מלאכים, גרמי שמים וכו'), אלא גם פנייה אליהם כאמצעי להגיע אל הבורא ("ואף על פי שהעובד יודע שהשם הוא האלוהים והוא עובד הנברא הזה על דרך שעבד אנוש ואנשי דורות תחילה, הרי זה עובד עבודה זרה"). לדעת הרמב"ם, אפילו פנייה למלאך כדי שיעביר את התפילה נחשבת עבודה זרה.
• השלכות דברי הרמב"ם: בעקבות דברי הרמב"ם, רבים התעוררו כנגד אמירת סליחות אלו. הגמרא הירושלמית מצוטטת כאומרת "לא יצעק לא למיכאל ולא לגבריאל אלא לקדוש ברוך הוא".
• חילוקים ותירוצים: היו שחילקו בין פנייה למלאכים דרך עבודה והקטרה (שאסורה), לבין פנייה דרך תפילה בלבד (שאולי אין בה איסור לכאורה).
• היסוד החמישי בעיקרי האמונה: הרמב"ם ביסוד החמישי מעיקרי האמונה קובע כי רק הקב"ה הוא הראוי לעבודה, רוממות ופרסום גדולתו, ואין לעשות כן לשום נברא תחתיו ("ביסוד החמישי... אין עושים אותם אמצעים להגיע בהם אליו, אלא כלפיו התעלה יכוונו המחשבות ויניחו כל מה שזולתו. וזהו היסוד החמישי הוא ההזהרה על עבודה זרה"). מכיוון שהמלאכים פועלים מטבעם ואין להם בחירה חופשית, אין לפנות אליהם כדי שיכניסו את התפילות.
• דעת "קרבן נתנאל": בעל "קרבן נתנאל" על מסכת ראש השנה מביע הסתייגות מפיוטים הכוללים פנייה למידת הרחמים כאמצעי להעברת התחנונים ("חרוזה זו לא תשרה את לי כלומר יש להם לאחנו השנייהם סליחה שבה הם בונים למידת הרחמים ומבקשים ממנה שהיא תעביר את התחנונים שלנו לבורא עולם"). הוא רואה בכך סתירה ליסוד האמונה שלא לפנות לשום אמצעי זולת הקב"ה.
• דעת המהר"ל מפראג: המהר"ל מפראג בספרו "נתיבות עולם" יוצא כנגד מנהגים שונים בתפילות, ביניהם אמירת "מכניסי רחמים" ("ואין זה ראוי כי דבר זה כאילו מתפלל אל מלאכים שכניסו רחמינו ולא מצאנו זה"). הוא מתקשה עם ההשוואה לפנייה למתים בקברות כדי שיתפללו, ומיישב זאת בכך שההליכה לקברות היא כדי להתחבר למתים ולעורר רחמים על ישראל, ולא בקשה ישירה מהמתים. הרמב"ם מובא שמזכיר שתי דעות בגמרא בתענית בנוגע לעלייה לקברות, ומכריע כדעה השנייה שהיא לצורך הכנעה וזיכרון המוות, ולכן מותר לעלות גם לקברות גויים. נפסק שאין לפנות ישירות למתים, אפילו צדיקים, אלא רק לקב"ה, ובזכות הצדיק תגן. המהר"ל תיקן את נוסח "מכניסי רחמים" ל"יכניסו רחמים" כבקשה ותפילה.
• דעת ה"חתם סופר": ה"חתם סופר" מביא את דברי המהר"ל ומתקשה גם הוא באמירת "מכניסי רחמים". הוא מבחין בין תפילה של אדם לחברו (המותרת מדין "כל ישראל ערבים זה לזה") לבין פנייה למלאכים כמליצי יושר (שאסורה).
• גישות שונות בקרב הפוסקים: היו פוסקים שלא נמנעו מאמירת תפילות אלו, אחרים שהתנגדו, ואחרים שניסו לתקן ולתרץ.
• הכרעה הלכתית בזמן הזה: בהיעדר סנהדרין, כאשר יש ספק בהלכה מדאורייתא יש להחמיר. לדעת הרמב"ם, פנייה למלאכים היא איסור דאורייתא, ולכן עדיף להימנע מאמירת סליחות אלו. גם אם יש ניסיונות להסביר את הרמב"ם אחרת, עדיין קיים ספק, ובספק דאורייתא יש להחמיר.
• הנהגה למעשה: למרות ההכרעה העקרונית, קשה מאוד להוציא מלבם של בעלי בתים שהורגלו למנהג זה, במיוחד בשל האופי הציורי והמעורר של הסליחות. לכן, הגישה המומלצת היא להניח למי שאומר ולא לעורר מחלוקת. מי שרוצה לנהוג כדעת המחמירים, רשאי להימנע מאמירה.
• הערה בנוגע ל"שלום עליכם": היו גדולים באשכנז שהתנגדו לאמירת "שלום עליכם" בליל שבת בשל הפנייה למלאכים בברכה. יש הנוהגים לומר "ברכו לשלום" כפי שנאמר בתהילים, שהיא פנייה של דוד המלך למלאכים לברך את ה', דבר שנחשב פחות בעייתי. היו שתיקנו את לשון "שלום עליכם" כדי להימנע מאיסור תפילה למלאך.

בסך הכל, הקלטת מציגה דיון הלכתי מורכב ועתיק יומין, שבמרכזו המתח בין מסורת עתיקה לבין עקרונות יסוד באמונה היהודית בנוגע לייחודו של הקדוש ברוך הוא ואיסור עבודה זרה. הדובר נוטה לעמדה המחמירה על פי שיטת הרמב"ם, אך מציע גישה מעשית סובלנית כלפי אלו הנוהגים אחרת