שאל חברנו רבי עזרא מגורי השם שמרו ויחייהו שאלה לא קלה יש לו בגינה עץ לימון מדי פעם בפעם נופל או נושר לימון מהעץ ושאלתו היא כזו האם הוא חייב להפריש מיני עשרות במיוחד שאלתו מתייחסת לכך וזוהי שאלת חכם אם לא יכניס את הלימון הזה דרך שער הבית אלא דרך הכניסה האחורית האם גם אז תחייב להפריש תומות מעשרות מאותם למונים שהוא מכניס מהחצר מהכניסה האחורית של הבית או לא שאלה זו מאוד מאוד מורכבת וקשה להשיב עליה מיידית אלא לאחר הקדמות מסוימות ונקדים ונאמר אם האדם כוטף את האיבול שלו בשדה יש שדה יש גינה ויש חצר ויש בית שדה לו דווקא אם הוא מוקף גדר או לא גינה יש ממוכבת גדר ובכל זאת דינה כשדה ואילו חצר יש לה מעמד אחר ודנה כמו בית ישנה כמו בית ונראה למה נפקמינה בכל הדברים האלה בשעה שהאדם כף את האיבול שלו מהשדה או מהגינה וגומר את המלאכה דהיינו יש פירות שגמר מלאכתן הוא על ידי שפשופם מהשער שיש עליהם ויש פירות שגמר מלאכתן על זה ששמים אותם בערמה או בארגז משע נגמרה מלאכתן אנו שואלים את בעל העיבול מה מה היעוד של אותן פירות מה מכאן ו לא אם הוא אומר לשוק גמרנו הוא חייב כבר במעשרות אף על פי שעדיין לא נקבעו למעשר כי יש בתורה תרומות מעשרות שלבים שלבים עונת מעשרות זה משעה שהפרי הגיע לרמה הכי הכי ראשונית שהוא ראוי לאכילה אז כבר הוא חייב בתומות מעשרות אם הוא לא אוכל אותם עריי. אבל אם כבר עבר את השלב של עונת מעשרות, אמת מתי הוא התחייב בטומות מעשרות? גם לעניין אכילת ארי. אם נגמרה מלאכתן של אותן פירות, של אותם, ופניהם וכיוונן ועדן הוא השוק. אז חייב כבר בעל העיבול להפריש מהם תומות מעשות ואסור לו לאכול אפילו ערי. אבל אם היעד שלהם הוא לבית, לא לשוק, צריכה ביתית, אז אנו מתירים לו לאכול ערי בלי תרומות מעשרות עד שיקבעו למעשר. ויש שישה דברים קובעים את המעשר ואחד מהם עד שיראו פני הבית ודווקא דרך השער של הבית. אבל אם הוא מכניס את הפירות דרך גגות או דרך כרפות אז עדיין אפילו שהם כבר בתוך הבית עדיין מותר לו לאכול ערי בלי תומות מעשרות. אלא אם כן יצרף לא אלא לא אחד אלא יצרף כמות אז יצטרך להפריש תרומות מעשרות ולכן אם נתעלם ברגע זה מהמעמד של הגינה רבי עזרא שעוד מעט ניגע בעניינה ונניח שהוא הביא את הלימונים האלה מן השדה מה שמקל עלינו יותר להבין ואז הוא מכניס אותם נניח לא דרך הכניסה הראשית אלא דרך הכניסה האחורית. האם כבר נקבעו למעשר או לא? תשובה, יש בתים שיש להם הרבה כניסות. לפי המדרש אצל אברהם אבינו היה לו ארבע כניסות מכל רוח כדי שהאורחים יכולים להיכנס בקלות מכל כיוון שמגיעים. אז זה לא נקרא שרק השער של הבית המעוצב והגדול והיפה, אלא כל כניסה לבית שהיא כניסה לבית, מלי קדמית חזית, מלי אחורית, היא קובעת למעשר. לא אמרו חכמים כניסה אחורית, אלא מה אמרו חכמים? דרך גגות או כרפות. ואנחנו כאן לא מדברים על גגות, אלא דרך כניסה אחורית. אז מה זה אם כן כרפפות? כאן אנו באים לבדוק את תיבה של הכניסה האחורית. אם מאחורי הבית יש לו מין כרפ רחבה ששם עוסף עצים וכל מיני דברים כאלה ומשם יש לו כניסה אחורית לבית. הואיל והקרפ איננו שימוש ביתי רגיל. אלא אחורי שהאדם בכוונה מסתיר אותו מפני הרועים כי זה לא השימוש הכי יפה בעולם אז הועיל והכניסה האחורית היא דרך כרפף כזה אז כניסה כזו איננה קובעת למעשר ולכן גם אם אין לאדם כניסה אחורית כזו עם כרפף אומר דרך אמונה בפרק רביעי מהלכות מעשרות. הלכה ראשונה אומר דרך אמונה. אם הכניסה האחורית של האדם יש בה סוכה ומשם הוא נכנס לבית. כיוון שאם היה בחג הסוכות לא היה מסכים שיכנסו דרך הסוכה. הרי שהכניסה הזו אם אפשר להגדיר אותה לצורך ההבנה היא כניסה בעם בערבון מוגבל. כשם שאין האדם רוצה שיכנסו דרך הכרפף לבית כי כאמור שם הוא אוסף דברים גזרי עצים וכל מיני דברים שאין אדם רגיל או רוצה שיראו או יכנסו דרך מקום כזה לכן כל שהכניסה האחורית של האדם היא מקום שאין האדם מעדיף שיכנסו משם לא בגלל מרחק אלא בגלל שלא היה רוצה שיכנסו משם אז כניסה כזו איננה קובעת למעשר והייתי מעז לומר שאם הכניסה הזו האחורית היא ישירות למטבח או ישירות דרך מקום שיש שם שירותים במקלחת, אין האדם רוצה שישמשו בכניסה הזו בגלל פגיעה בצנעת הפרט. אין אדם אוהב שפתאום נכנסים לא למ ח או למקומות כאלה ואז היא כניסה רזרבית בלתי מעודפת ולהפך שמים אותה כמו שאומרים ספר ורק אולי לבני בית שהם רגילים בכך ואם כן כניסה כזו לא קובעת למעשר ואם מכניסים דרך שם עדיין רשעים לאכול אחד אחד בבית אבל לא בצירוף אבל אם הכניסה היא אחורית כניסת ספר לא בגלל שהיא לא מעודפת אלא יש מכאן כניסה יש מכאן כניסה רק דרך השער הרגילה היא יותר חזית היא יותר נעה היא יותר היא יותר קרובה אז הכניסה האחורית כזו שאיננה דרך דרך סוכה דרך כרפ דרך מטבח דרך השירותים אם איננה כזו היא הרי קובעת למעשר ומיד איך שמכניסים לשם כבר מתחייבים אפילו כשהוא אוכל פרי פרי עד כאן
ומכאן אנחנו מגיעים להגדרה של גינה תראו כמה השאלה הזו מורכבת מאוד מאוד מאוד להגדרה של גינה. גינה רבותיי נהדרת. דהיינו עודרים אותה ונוטעים אותה וזורעים בה. ולכן אף שבדרך כלל הגינה גדורה והיא משתמרת דינה כמו שדה. ואם יש לנו תאנה בגינה עץ לימון בגינה עץ תמרים בגינה אזי אין אינה קובעת למעשר בגלל שהיא משתמרת כי עדיין תורת שדה יש לה, תורת גינה יש לה, אין לה תורת חצר. אבל אם יש לי חצר ויש לי בתוכה עץ לימון, תאנה, רימון או כל עץ אחר, אם החצר הזו משתמרת, אז היא קובעת למעשר. ואז אם אני אוכל אחד אז זה מותר לי. שתיים שתיים כבר אסור. זה נקרא צירוף. זה גדרי קבעות וזה אסור כי החצר כזו המשתמרת היא קובעת למעשר זה אפילו בלי כניסה לבית אלא עצם העובדה שהיא גדלה בתוך החצר או מכניסים לתוך חצר כזו דרך השער של אותה חצר היא כבר קובעת ובצירוף זה כבר אסור אחד אחד מותר עכשיו מה שחשוב לנו לדעת והוא זה החצרות שלנו היום יש ספק אם בין גדרי גינות עליהם, שם של גינה עליהם או שם של חצר עליהם. איך נוכל לקבוע אם שם של גינה עליהם או שם של חצר עליהם? אם היא נעדרת ברובה, כלומר עודרים אותה ברובה, נזרעת ברובה, מטעת ברובה ושירו בתוך החצר הזו מאות לשימושים כי מה מייחד את החצר כמו כרפ שימושים לבית מוציאים כל מיני דברים מסמים בחצר הועיל שירו במיעות לשימושי חצר עדיין שם של חצר עליה ולכן תאנה שבתוכה היא נקבעת למעשר כי חצר כזו אף על פי שיש בה נטיעות או זרעים אם נשאר בה מיעות לשימושי חצרחצר עליה בקובעת למעשר ולא יועיל אם יכניסו משם דרך כניסה אחורית כי עצמה קובעת למעשר כך יוצא איפה אם הגינה של רבי עזרא יש לה תורת חסר וצריך לבדוק את הנתונים אז הלימון שבתוכו כבר נקבע למעשר רק מותר אחד ולא שניים שניים וזה לא יועיל כניסה אחורית שום דבר היה ולא נשאר בה מיעוט של חצר לשימושי חצר. נבדוק את הכניסה האחורית שלו. אם הכניסה האחורית שלו עוברת דרך סוכה אז היא עדיין לא קובעת למעשר. אם דרך שירותים או דרך מטבח עדיין לא קובעת למעשר. אבל אם היא נכנסת לחלק של הבית היא קובעת למעשר וכבר יעשר. אלא אם כן יפרש תרומות מעשרות. רבי חניה בן הג