מהם הדינים הקשורים ללוויה וקבורה כשהנפטרת הינה ילדה קטנה?

שאל חברנו רבי חיים דריין על מעשה שארה שילדה קטנה בת ארבע שנים נסתלקה מן העולם והשאלה היא מה הם הדינים ומה הם המנהגים הקשורים בסדר הלוויה והקבורה ובכן הדבר פשוט שגם על ילדים קטנים. האבלים קורעים קריאה ובברכה אשר ללוויה. בדרך כלל כידוע נוסעים את הנפטר על גבי מיטה וזה לכבוד בשביל הנפטר. לגבי קטנים ההלכה מבחינה בגילים השונים. רבנו בפרק 12 מהלכות אבל על י ויא כתב לאמור תינוק שמת כל 30 יום יוצא בחק ונקבר באישה אחת ובשני אנשים כלומר אין לוויה הוא עדיין תינוק שהוא מת במהלך 30 יום אז היא לוקחת אותו בחקה ושני אנשים מלווים וכך מבטעים את הקבורה ואין אומרים עליו ברכת אבלים ולא צנחומים. הועיל והוא בתוך 30 יום מסתלק מן העולם. יש לו דין של נפל ואין דין אבלות ורק הוא מובא לקבר. ולכן הן אומרים עליו ברכת אבלים ולא תנחו מאבלים. אבל בן 30 יום גמורים שאז הוא כבר יצא מדין נפל יוצא בגללוסקמה קטנה הנטלת באגפיים כמו סלקל כזה ועומדים עליו בשורה ואומרים עליו ברכת אבלים ותנחומי אבלים כי מחר וכבר יצא מדין נפל יש חיוב באבלות והואיל ויש חיוב באבלות אז אומרים עליו ברכת אבלים ותלכ האבלים בגלל האבלים אבל אם הוא היה כבר בן 12 חודש יוצא במיטה כלומר מוציאים אותו במיטה. יוצא איפה שבת ארבע שנסלקה מן העולם דינה כמו מי שנפטר אחרי שנה שכבר לא מוציאים אותה בגללוסקמה אלא על גבי מיטה. כל היוצא במיטה רבים מציבים עליו. כלומר מי שמוציאים אותו במיטה הרי מביעים צער ב זמן שמלווים וכל שאינו יוצא במיטה אין רבים מצילים עליו וכל הניכר לרבים רבים מתעסקים עמו בכל שאינו ניקר רבים אין הרבים חייבים תעסק אמו ומרן השולחן ערוך פסק את אותם הלכות ויורי דעה סימן שנג סעיף ד' וה ומכאן לגבי הדברים הנאמרים ב מהלך הלוויה. כידוע לגברים אנו נוהגים לומר אהובחמו. ברוך ירחמו. ואנו מבקשים על הנפטר שהקדוש ברוך הוא ירחם עליו בדינו. כי כל אדם אחרי פטירתו נידון בבית דין של מעלה. אבל אצל קטן הוא עדיין לא ברעושים. ולכן ילד קטן אין אומרים אחריו ההוא רחמו וולה כי כאמור עוד אין מה לבקש שהקדוש ברוך הוא ירחם עליו בדינו לגבי אישה בוגרת מנהג אבותינו שלא כמנהגי עדות אחרות שמלווים את הנפטרת בדומיה מביתה לבית קברה ולא שום אמירה כלשהיא ובלי מעמדות ובלי משכבות ממילא גם קטנה בת ארבע על אחת כמה וכמה שוודאי אין אומרים דבר הן משום שאם הייתה בוגרת לא היו אומרים דבר בכל שכן שגם קטן לא היו אומרים עליו דבר כפי שאמרנו משעה שמגיעים לבית הקברות כידוע לגבר עושים שבע הקפות זהו מנהג שם בלים הנהיגו אותו בגלל ראיית קרי והמזיקים הנבראים מראיית קרי לפי השקפת של השקפתם של המקובלים ולכן עושים את ההקפות הללו כדי למנוע נזיקים מהאותם מזיקים אבל הנמלאיש הרואה קרי אבל לגבי נפטרת בוגרת אין בכלל שבע כפות. וממילא לגבי ילד קטן שעדיין לא ראה קרי גם לא אין הקפות. וכל שכן ילדה בת ארבע שאין הכפות שהרי גם אם הייתה בוגרת לא היה כפות. כל שכן שאפילו קטן במגילה בוודאי ודאי אין לו הקפות. יוצא שאין הקפות גם במקרה זה. אחרי הקפות נוהגים בדרך כלל לומר היתר. ההיתר הזה גם הוא מנהג של מקובלים שבא לשחרר את הנפטר או הנפטרת מעוון נדרים ומעוון קללות. ולכן לגבי גבר בוגר בוודאי וודאי שהמנהג הזה החילו אותו עליו שלשחרר אותו מעוון נדרים ומעוון קללות. אלא שלגבי אישה. אז השאלה היא האם לומר היתר או לא לומר היתר. אז באמת אה לגבי אישה המנהג בתימן לומר את ההיתר. ולגבי ילדה. כאן השאלה היא אם לגבי כתין יש התר? כי לכאורה הם עדיין לא בתורת נדרים. ולפי כל הגיון לא היה צריך לומר היתר לגבי קטן או קטנה. אבל בכל זאת נהגו לומר היתר גם על הקטן וממלך גם על הקטנה. לא בגלל עונשם של נדרים אלא בגלל עונשם של קללות ולא בגלל קללות שהוא אוהב קיללו כי עדיין הם אינם בר עונשין אלא שקיללו הוא אחרים אז בגלל זה נהגו לומר היתר אבל שוב המנהג הזה שאומרים היתר גם על קטן וקטנה זה לפי השקבת עולמם של של המקובלים ביחס לכל את תחולתה של קללה שמישהו מקלל את תולתו אבל לפי רבנו בוודאי שאין מה לחשוש שאדם הידיות מקלל זולת בכל שכן כשמקלים ילדים קטנים שוודאי ודאי אין מה לחשוש לפי שיטת רבנו ומשם אנו מגיעים אל קבר כידוע לאחר סתימת הגולל אומרים צידוק הדין צידוק הדין הוא יש בו שישה שבעה בתים ארבעה בתים ראשונים הוא צידוק הדין והבתים הנוספים זה כבר יותר מדבר על עניין של עולם הבא ולכן לגבר נוהגים נהגו לומר את כל הבתים של אותה של אותה קינה של צידוק הדין אבל לגבי אישה נהגו לומר רק את ארבעת המפתים הראשונים שמתייחסים אך ורק לעניין צידוק הדין וביחד חס לילדים קטנים. שוב, מאחר ומה זה צידוק הדין? זה לא רק בעיה של עוון הנפטר או עוון הנפטת ופטירת הנפטר בגלל עוון או פטירת הנפטרת בגלל עוון. אלא ילדים קטנים נפטרים בעוון הוריהם. ואם כן צריך צידוק הדין. לכן גם על כת או קטינה אומרים צידוק הדין. מה שיש לציין עד לק שוב מנהג המקובלים שאומרים את הפסוק ולבני הפילקשים אשר לאברהם ופסוק זה שוב עדיין נובע בגלל תיקון עוון קרי וכל זה דווקא לגבר אבל לגבי אישה לא שייך עניין ולבני פירגשים וכן קטן לא שייך לומר כל שלא ראה קרי הוא לא שייך בכלל בעניין הזה ומשום כך אין אומרים בני הפילקשים ב על אישה או על קטן ומכאן אנו מגיעים להשכבה אחרי זוק הדין נוהגים לומר השקבה יש נוסח השקבה לאיש ויש נוסח השכבה לאישה בין כך ובין כך לגבי קטין או קטינה שהם פחוטים מגיל 13 שנה אין אומרים השכבה כיוון שההשכבה נועדה שוב לבקש רחמים על הנפטר והנפטרת בעניין עולם האמת והנצח. ומשום כך לא שייך לגבי קטינים לומר השכבה כי עדיין אינם בכלל דין של מעלה שבהשכבה נבקש עליה רחמים שיחוס וירחם עליהם. אז נמצאנו למדים שקטין אוקטינה אין אומרים עליהם משכבה. לא בית הקברות ולא בבית האבל ולא בבית הכנסת כי כאמור אין לבקש רחמים על דין של מעלה לגבי קטן וקטנה וזה טורף של ההשכבות מכאן נעיר רק הערה יש כאלה שמרבים מאוד מאוד בעמירת השכבות ה הארי הקדוש התנגד והסתייג מריבוי אמירת השכבות ו ודאי ודאי שהוא הסתייג מאורך ההשכבות מאורך ההשכבות כי הוא טען שיש בזה קטרוג רב לגבי הנפטרים שעליהם אומרים את ההשכבות כאילו הם הם כל כך חס וחלילה רשעים שצריך כל כך הרבה לומר עליהם השכבות ועוד השכבות ועוד השכבות ולכן הספרדים לא אומרים כמו יהודי תימן השכבות ארוכות אלא קצרות מאוד המרחם הוא ירחם נוסח מאוד קצר בגלל ערי שהסתייק כאמור מאמירת השכבות אצלנו לצערנו המנהג הזה של אמירת השכבות הולך ופוסה יתר על המידה עד כדי כך שלמשל בית כנסת מסוים יש קבלן לעניין השכבות אין כמעט שבת שלא יאמרו השכבות עבור זה ועבור זו ועבור זה ועבור זה מכל רחבי הארץ כאילו היינו צריכים להיות הגועלים והפודים והמושיעים מבית דין של מעלה של כל הנפטרים בעולם עד שפעם אחת שמעתי שהם עוברים השקבה אבו לרדת קטן ואז אמרתי להם רבותיי על מה אתם אומרים השכבה הרי הוא עדיין לאדון בדין של מעלה אז מה אתם מטרידים את הקדוש ברוך הוא בחינם הוא בין כך לא ידון אותו אבל כנראה קשה להם מבחינה רגשית להבין אבל הדעתנים שבחורה מבינים כי כך באמת הוא הדין רבי חננו בנגש אומר