מהם הדינים הקשורים ללוויה וקבורה כשהנפטרת הינה ילדה קטנה?

יקרי הנושאים והרעיונות:

1. דיני אבילות על ילדים קטנים:

• גם על ילדים קטנים האבלים קורעים קריעה ומברכים ברכת האבלים בעת הלוויה.
• קיימת הבחנה הלכתית בין גילאים שונים בנוגע לדיני הלוויה וקבורה.
• תינוק שנפטר בתוך 30 יום:יוצא בחיק האם ונקבר על ידי שני אנשים בלבד ("יוצא בחק ונקבר באישה אחת ובשני אנשים כלומר אין לוויה").
• לא אומרים עליו ברכת אבלים ולא תנחומי אבלים ("ואין אומרים עליו ברכת אבלים ולא צנחומים").
• דינו כנפל ואין דין אבלות.
• בן 30 יום גמורים עד 12 חודשים:יוצא בגלסקמא קטנה (כ подобие סלקל) ונושאים אותו באגפים.
• עומדים עליו בשורה ואומרים עליו ברכת אבלים ותנחומי אבלים ("ועומדים עליו בשורה ואומרים עליו ברכת אבלים ותנחומי אבלים כי מחר וכבר יצא מדין נפל יש חיוב באבלות").
• בן 12 חודשים ומעלה:יוצא במיטה ("יוצא במיטה כלומר מוציאים אותו במיטה").
• במקרה של ילדה בת ארבע, דינה כמו מי שנפטר אחרי שנה ומוציאים אותה על גבי מיטה.

1. השתתפות רבים בהלוויה:

• מי שמוציאים אותו במיטה, רבים מצטופפים עליו ומביעים צער בעת הלוויה ("כל היוצא במיטה רבים מציבים עליו. כלומר מי שמוציאים אותו במיטה הרי מביעים צער ב זמן שמלווים").
• מי שלא יוצא במיטה, אין רבים מצטופפים עליו ("וכל שאינו יוצא במיטה אין רבים מצילים עליו").
• כל הניכר לרבים, רבים מתעסקים עמו; מי שאינו ניכר לרבים, אין הרבים חייבים להתעסק עמו.
• הלכות אלה פסוקות בשולחן ערוך יורה דעה סימן שנ"ג סעיף ד'.

1. אמירת "אהו ברחמו" וברכת רחמים:

• לגבי גברים נוהגים לומר "אהו ברחמו" ומבקשים שהקב"ה ירחם עליו בדינו לאחר הפטירה ("כידוע לגברים אנו נוהגים לומר אהובחמו. ברוך ירחמו. ואנו מבקשים על הנפטר שהקדוש ברוך הוא ירחם עליו בדינו. כי כל אדם אחרי פטירתו נידון בבית דין של מעלה").
• אצל ילד קטן לא אומרים "אהו ברחמו" מאחר ועדיין אין מה לבקש שהקב"ה ירחם עליו בדינו ("ולכן ילד קטן אין אומרים אחריו ההוא רחמו וולה כי כאמור עוד אין מה לבקש שהקדוש ברוך הוא ירחם עליו בדינו").
• לגבי אישה בוגרת, מנהג אבותינו (בתימן) שלא לומר דבר במהלך הלוויה מהבית לקבר, ללא אמירות, מעמדות או משכבות ("לגבי אישה בוגרת מנהג אבותינו שלא כמנהגי עדות אחרות שמלווים את הנפטרת בדומיה מביתה לבית קברה ולא שום אמירה כלשהיא ובלי מעמדות ובלי משכבות").
• לכן, על אחת כמה וכמה לגבי ילדה קטנה בת ארבע, ודאי שאין אומרים דבר.

1. הקפות בקבר:

• לגבי גבר נוהגים לעשות שבע הקפות בקבר, מנהג שהנהיגו המקובלים בגלל ראיית קרי והמזיקים הנוצרים ממנה ("כידוע לגבר עושים שבע הקפות זהו מנהג שם בלים הנהיגו אותו בגלל ראיית קרי והמזיקים הנבראים מראיית קרי לפי השקפת של השקפתם של המקובלים").
• לגבי נפטרת בוגרת אין בכלל שבע הקפות.
• לגבי ילד קטן שעדיין לא ראה קרי, אין הקפות.
• קל וחומר לגבי ילדה בת ארבע שאין הקפות, כיוון שאפילו אם הייתה בוגרת לא היו עושים הקפות.

1. אמירת "היתר" (התרת נדרים וקללות):

• לאחר ההקפות נוהגים לומר "היתר" כדי לשחרר את הנפטר מעוון נדרים ומעוון קללות ("אחרי הקפות נוהגים בדרך כלל לומר היתר. ההיתר הזה גם הוא מנהג של מקובלים שבא לשחרר את הנפטר או הנפטרת מעוון נדרים ומעוון קללות").
• לגבי גבר בוגר, המנהג הוא לומר "היתר".
• לגבי אישה, המנהג בתימן הוא לומר את ה"היתר".
• לגבי ילד קטן, לכאורה לא צריך לומר "היתר" כיוון שעדיין אינו בר נדרים.
• בכל זאת נהגו לומר "היתר" גם על קטן וקטנה, לא בגלל עונש נדרים אלא בגלל עונש קללות שאחרים קיללו אותו ("אבל בכל זאת נהגו לומר היתר גם על הקטן וממלך גם על הקטנה. לא בגלל עונשם של נדרים אלא בגלל עונשם של קללות ולא בגלל קללות שהוא אוהב קיללו כי עדיין הם אינם בר עונשין אלא שקיללו הוא אחרים אז בגלל זה נהגו לומר היתר").
• מנהג אמירת "היתר" על קטן וקטנה הוא לפי השקפת המקובלים בנוגע לתחולת קללה.
• לפי רבנו (הרמב"ם), אין לחשוש שאדם הידיוט מקלל אחרים, וקל וחומר ילדים קטנים.

1. אמירת "צידוק הדין":

• לאחר סתימת הגולל אומרים "צידוק הדין" ("כידוע לאחר סתימת הגולל אומרים צידוק הדין").
• בנוסח "צידוק הדין" יש שישה או שבעה בתים. ארבעת הבתים הראשונים עוסקים בצידוק הדין, והנוספים בענייני עולם הבא.
• לגבי גבר נוהגים לומר את כל הבתים.
• לגבי אישה נהגו לומר רק את ארבעת הבתים הראשונים ("אבל לגבי אישה נהגו לומר רק את ארבעת המפתים הראשונים שמתייחסים אך ורק לעניין צידוק הדין").
• גם על ילדים קטנים אומרים "צידוק הדין" כיוון שילדים קטנים נפטרים בעוון הוריהם, ולכן יש צורך בצידוק הדין ("לכן גם על כת או קטינה אומרים צידוק הדין. מה שיש לציין עד לק שוב מנהג המקובלים שאומרים את הפסוק ולבני הפילקשים אשר לאברהם").
• אמירת הפסוק "ולבני הפילגשים אשר לאברהם" נובעת מתיקון עוון קרי ומתייחסת לגבר בלבד. לא אומרים פסוק זה על אישה או על קטן שלא ראה קרי.

1. אמירת "השכבה":

• אחרי "צידוק הדין" נוהגים לומר "השכבה", יש נוסח לאיש ויש לאישה ("ומכאן אנו מגיעים להשכבה אחרי זוק הדין נוהגים לומר השקבה יש נוסח השקבה לאיש ויש נוסח השכבה לאישה").
• לגבי קטין או קטינה שגילם פחות מ-13 שנה, אין אומרים "השכבה" ("בין כך ובין כך לגבי קטין או קטינה שהם פחוטים מגיל 13 שנה אין אומרים השכבה").
• "ההשכבה" נועדה לבקש רחמים על הנפטר בענייני עולם האמת והנצח, ולכן לא שייך לגבי קטינים שעדיין אינם בכלל דין של מעלה ("כיוון שההשכבה נועדה שוב לבקש רחמים על הנפטר והנפטרת בעניין עולם האמת והנצח. ומשום כך לא שייך לגבי קטינים לומר השכבה כי עדיין אינם בכלל דין של מעלה שבהשכבה נבקש עליה רחמים שיחוס וירחם עליהם. אז נמצאנו למדים שקטין אוקטינה אין אומרים עליהם משכבה").
• אין אומרים "השכבה" על קטין לא בבית הקברות, לא בבית האבל ולא בבית הכנסת.
• הארי הקדוש התנגד להרבות באמירת "השכבות" ולאריכותן, כיוון שראה בכך קטרוג על הנפטרים.
• המנהג אצל הספרדים הוא לומר "השכבות" קצרות בשל התנגדות הארי.
• הדובר מביע ביקורת על המנהג הרווח (כנראה לא בקרב יהודי תימן) להרבות באמירת "השכבות" עבור נפטרים רבים, כולל ילדים קטנים שעדיין לא נדונים בדין של מעלה. הוא טוען שאין להטריד את הקב"ה בחינם בעניינם.

לסיכום, ההקלטה מספקת הסבר מפורט על הדינים והמנהגים הנוהגים בהלוויה ובקבורה של ילדים קטנים, תוך התייחסות להבדלים בין גילאים שונים, הבחנה בין מנהגי גברים ונשים, ודעות שונות בנוגע לאמירת "היתר", "צידוק הדין" ו"השכבה" על ילדים קטנים, תוך דגש על מנהגי יהודי תימן ודעות המקובלים