נודע לו שנפטר אביו לפני מס' ימים ואינו יכול להצטרף לאחיו האבלים כיון שאביו הרחיקו, כיצד ינהג?
מי שבאה לו שמועה על מות קרובו, באילו נסיבות יצטרף לשאר האבלים ובאילו נסיבות ימנה שבעה לעצמו?
באה לו שמועה על מות קרובו והוא בחו"ל ואינו אמור להגיע ארצה, כיצד ינהג בדיני אבל?
תגיות
06/09/11 ז' אלול התשע"א
המקורות דנים בהלכות אבלות, ובפרט בשאלה מתי מתחיל אדם למנות שבעה ימי אבלות כאשר נודע לו על פטירת קרובו באיחור. הם מבארים כי אם נודע לאדם בתוך 30 יום מהפטירה, דינו כשמועה קרובה והוא מתחיל למנות שבעה ימים מרגע שנודע לו. אך, אם נודע לו לאחר 30 יום, דינו כשמועה רחוקה והוא נוהג אבלות יום אחד בלבד. בנוסף, המקורות מתייחסים למצב בו האבל מגיע למקום בו יושבים שאר האבלים לאחר שהם כבר התחילו את אבלם. אם הוא מגיע תוך זמן סביר המאפשר הגעה ביום אחד, וישנה השתתפות בצער (מציאת מנחמים), הוא מצטרף אליהם לסיום האבל. אך אם אין אפשרות להצטרף או שלא נודע לו בזמן, הוא יושב שבעה לעצמו. הדיון מתבסס על קרבת מקום והשתייכות למשפחה האבלה כשיקולים מרכזיים.
קובץ שמע - מלא
עיקרי הדברים והרעיונות המרכזיים:
- דין הבא בשמועה על פטירה: הדובר פותח בהבאת דברי רבינו (הרמב"ם) בהלכות אבל (פרק ז', הלכה א') הנוגעים למי שנודע לו על פטירת קרובו.
- שמועה קרובה: אם השמועה מגיעה בתוך 30 יום מהפטירה, אפילו ביום ה-30 עצמו, היא נחשבת "שמועה קרובה". במקרה זה, החייב באבלות מתחיל למנות שבעה ימי אבלות מיום שנודע לו, קורע בגדיו ונוהג 30 יום של איסורי תספורת וכו'.
- ציטוט: "אם בתוך 30 יום הגיעה שמואה אפילו ביום 30 עצמו הרי זו שמועה קרובה וחייב לנהוג שבעת ימאבלות מיום שהגיעה השמואה וקורע ומונה 30 יום לאיסור התספורת וכולי. כללו של דבר יום שמועתו הקרובה כיום הקבורה."
- שמועה רחוקה: אם השמועה מגיעה לאחר 30 יום מהפטירה, היא נחשבת "שמועה רחוקה", והחייב באבלות נוהג יום אחד בלבד ואינו קורע.
- יישום הדין על המקרה הנדון: הדובר מיישם את הדין הזה על המקרה של הבן שלא ידע על פטירת אביו עד לאחר שהאחים כבר קמו מהאבל. אם נודע לו בתוך 30 יום, זה נחשב שמועה קרובה והוא מונה שבעה ימים מאז שנודע לו באופן עצמאי. אם נודע לו לאחר 30 יום, הוא יושב שעה קלה בלבד.
- דין המגיע למקום האבלים באיחור: הדובר עובר לדון במקרה בו אדם מגיע למקום בו יושבים שבעה לאחר שהתחילו את האבלות.
- מקום קרוב (10 פרסאות): אם האדם היה במקום קרוב (מהלך יום אחד), אפילו אם הגיע ביום השביעי ומצא מנחמים אצל "גדול הבית" (ראש המשפחה), הוא מצטרף אליהם ומשלים איתם את 30 יום. אם לא מצא מנחמים, הוא מונה שבעה לעצמו.
- ציטוט: "אם היה במקום קרוב שהוא מהלך 10 פרסאות שאפשר שיבוא ביום אחד אפילו בא ביום השביעי אם מצא מנחמים אצל גדול הבית אף על פי שננערו לעמוד הים מצא מנחמים עולה לו ומונה עמהם תשלום 30 יום ואם לא מצא מנחמים מונה לעצמו."
- מקום רחוק: אם האדם היה במקום רחוק (יותר מ-10 פרסאות), אפילו אם הגיע ביום השני, הוא מונה שבעה ימים לעצמו. הסיבה היא שמרחק זה נחשב כאילו הוא אבל בפני עצמו.
- ציטוט: "וכן אם היה במקום רחוק אפילו בא ביום השני מונה לעצמו שבעת שבעה אושים מיום שבא."
- התייחסות לזמן המודרני: הדובר מציין שבימינו, הרבה פוסקים מקילים ומתייחסים לאפשרות ההגעה תוך יום אחד באמצעות אמצעי תחבורה מודרניים (כגון טיסה). לכן, אפילו אם אדם נמצא רחוק מאוד (אלפי פרסאות), אם הוא יכול להגיע תוך יום, זה נחשב כמקום קרוב והוא מצטרף לאבלות המשפחה.
- חשיבות ה"התבטלות" כלפי האבלים: הדובר מדגיש את הצורך ב"התבטלות" של המגיע המאוחר כלפי האבלים שכבר יושבים. ראיה לכך היא התנאי "מצא מנחמים אצל גדול הבית". זה מרמז על צורך בהשתייכות ובקשר למשפחה האבלה. אם אין "גדר של צירוף והתבטלות", האדם מונה שבעה לעצמו.
- ציטוט: "הרי לנו שיש כאן שני גד קרבה של מקום והתבטלות כלפי היושים באבל והראיה היא מצא מנחמים אצל גדול הבית הגמרא ורבנו וכן מרן דיברו על גדול הבית משמע שצריך להיות איזה מין משהו של התבטלות הן בבחינת המקום וין בבחינת המשפחה ואז הוא לא מונה שבעה בפני עצמו, אבל אם לא הוא יצטרך למנות לעצמו."
- יישום על המקרה הספציפי של הבן המורחק: לאור העובדה שהבן המורחק לא אמור להגיע לשבת עם שאר המשפחה בגלל שהוא לא רצוי אצלם, הרי שאין לו "גדר של ביטול והתבטלות" כלפי האחים שכבר התחילו להתאבל. לכן, הוא ימונה שבעה ימים לעצמו החל ממוצאי שבת, מיום שנודע לו על הפטירה. דינו יהיה דומה לאדם רחוק שלא יכול להגיע תוך יום לאבלים.
- אישור מדברי השולחן ערוך: הדובר מביא ציטוט מדברי מרן השולחן ערוך (יורה דעה, סימן שעה, סעיף ח') המאשר את הדברים שנאמרו על ידי רבינו בנוגע למקום קרוב ורחוק והצורך במציאת מנחמים אצל גדול הבית כדי להצטרף לאבלות.
מסקנה:
במקרה הנדון, הבן שלא ידע על פטירת אביו עד מוצאי שבת ולא מתכוון לשבת אבל עם אחיו עקב הריחוק בחיי אביהם, ימונה שבעה ימים של אבלות לעצמו החל ממוצאי שבת, מיום שנודע לו על הפטירה. זאת כיוון שאין לו "גדר של ביטול והתבטלות" כלפי האחים שכבר החלו את אבלותם. הדין יהיה זהה גם אם היה מדובר באדם רחוק שלא יכול היה להגיע אל האבלים תוך יום
Question1
אדם שאביו נפטר ולא ידע על כך עד לאחר זמן שהאחים האחרים כבר ישבו שבעה, האם הוא מתחיל לשמור שבעה מרגע שנודע לו, או שהוא מצטרף לאבלותם של אחיו?
Answer1
אם נודע לו בתוך 30 יום מיום הפטירה, הוא נחשב "שמועה קרובה" ומתחיל לשמור שבעה ימים מרגע שנודע לו. הוא גם קורע בגדיו ומונה 30 יום לאיסור תספורת. אם נודע לו לאחר 30 יום, זה נחשב "שמועה רחוקה" והוא נוהג אבלות רק יום אחד.
Question2
אם אדם מגיע למקום בו יושבים שבעה לאחר שכבר עברו מספר ימים, האם הוא מצטרף אליהם או שומר שבעה לעצמו?
Answer2
אם הוא הגיע ממקום קרוב (מהלך יום אחד, ובימינו כולל אפשרות הגעה ביום אחד באמצעי תחבורה מודרניים) ובא בתוך שבעת ימי האבלות ומוצא מנחמים אצל גדול הבית (אפילו אם כבר קמו מעמידת ניחום), הוא מצטרף אליהם ואינו צריך למנות שבעה לעצמו. הוא משלים איתם את 30 ימי האבלות.
Question3
מה קורה אם אדם הגיע ממקום קרוב בתוך שבעת ימי האבלות, אך לא מצא מנחמים אצל גדול הבית?
Answer3
במקרה כזה, למרות שהגיע ממקום קרוב, הוא אינו מצטרף לאבלותם ומונה שבעה ימים לעצמו מיום שהגיע.
Question4
מה הדין אם האדם היה במקום רחוק (יותר ממהלך יום אחד) כאשר נפטר קרובו, והגיע רק לאחר מספר ימים של אבלות מצד שאר המשפחה?
Answer4
אם הגיע ממקום רחוק, אפילו אם הגיע ביום השני לאבלותם של האחרים, הוא אינו מצטרף אליהם ומונה שבעה ימים לעצמו מיום שהגיע, מכיוון שאין כאן גדר של צירוף והתבטלות כלפי האבלים האחרים בשל המרחק.
Question5
האם יש הבדל בדין אם האדם הגיע ביום השביעי לאבלותם של אחרים?
Answer5
כן, אם הוא מגיע ביום השביעי ממקום קרוב ומוצא מנחמים אצל גדול הבית, הוא מצטרף אליהם ואינו מודד שבעה לעצמו, מכיוון ש"מקצת היום ככולו". אך אם לא מצא מנחמים, גם ביום השביעי הוא ימונה שבעה לעצמו.
Question 6
מה המשמעות של "מצא מנחמים אצל גדול הבית" לעניין צירוף לאבלות?
Answer6
נוכחות מנחמים אצל גדול הבית מעידה על המשך האבלות הציבורית בבית הנפטר ויוצרת גדר של התבטלות עבור האבל המגיע, הן מבחינת המקום והן מבחינת השייכות המשפחתית. התבטלות זו מאפשרת לו להצטרף לאבלותם ולא למנות שבעה לעצמו.
Question 7
אם אדם יודע על פטירת קרובו אך אינו מתכוון לשבת שבעה עם שאר המשפחה מסיבות אישיות (כגון ריחוק מהנפטר בחייו ואי רצון מצד המשפחה), כיצד עליו לנהוג?
Answer7
במקרה כזה, מכיוון שאין לו גדר של ביטול והתבטלות כלפי אלה שכבר התחילו להתאבל, הוא ימונה שבעה לעצמו מרגע שנודע לו על הפטירה בתוך 30 יום.
Question 8
כיצד מודדים כיום את המושג "מקום קרוב" לעניין דיני אבלות?
Answer 8
בעבר, "מקום קרוב" הוגדר כמרחק של 10 פרסאות, שהיה שווה למהלך יום אחד. כיום, פוסקים רבים נוטים להתחשב באמצעי התחבורה המודרניים. אם אדם יכול להגיע למקום האבלות תוך יום אחד (לדוגמה, בטיסה ממדינה אחרת), זה נחשב כמקום קרוב לצורך האפשרות להצטרף לאבלות המשפחה. עם זאת, אם הוא נמצא במקום רחוק שאין אפשרות להגיע ממנו תוך יום, הוא ימונה שבעה לעצמו גם אם הגיע ומשפחתו עדיין באבל
Full text
שאל השואל ואמר מישהו אביו נפטר בשבוע שחלף אבל לא ידע ולא הודיעו לו עד מוצאי שבת כשהעבלים כבר יושבים מיום רביעי או מיום חמישי וזאת משום שהמנוח בחייו הרחיק בין זה בגלל סיבות שונות. ועכשיו כשנודע לו לבן במוצאי שבת הוא מטבע הדברים יושב לבד. כיוון שאין אחו מוכנים לשבת אמו בגלל שכאמור ברחיקו. האם הוא מונה שבעה החל ממוצאי שבת או מונה שבעה מיום הקבורה מעת האבל של כל אחד לרבות אחיו הגדול. והתשובה אף על פי שאם היה מגיע או אח שנניח לא היה מורחק, היה מגיע ונודע לו שכבר אביו נפטר ואחיו ואחיותיו יושבים בהבל. מזה מספר ימים. אפילו הוא הגיע ביום השביעי. הרי זה משלים עמהם. הוא מתבטל קרפיהם, נספח אליהם ואינו צריך למנות שבעה מאז שהוא ידע או מאז שהוא מתחיל להתאבל. אבל אם הוא לא הגיע אליהם הרי והוא מתאבל בפני עצמו, אינו מתבטל כלפי מןהוא. כי כאמור הוא יושב שבעה בפני עצמו ולכן אף שיחב בחיותיו בגדול הבית יסיימו את האבל עוד שלושה עמים עוד שני ימים הוא יצטרך למנות שבעה לעצמו רבנו כותב בהלכות אבל פרק שביעי את הדברים הבאים בתחילת הפרק הלכה א' כתב מי באה לו שמועה שמת לו קרוב. אם בתוך 30 יום הגיעה שמואה אפילו ביום 30 עצמו הרי זו שמועה קרובה וחייב לנהוג שבעת ימאבלות מיום שהגיעה השמואה וקורע ומונה 30 יום לאיסור התספורת וכולי. כללו של דבר יום שמועתו הקרובה כיום הקבורה אבל אם הגיע לו שמועה אחר ה-30 אחרי זו שמואה רחוקה ואינה נוהגת אלא יום אחד בלבד ואינו קורע והנה אנו למדים אם אדם לא ידע שאביו נפטר או יכירו נפטר ונודע לו רק לאחר שכבר קמו מן האבל אם הוא נודע לו מתוך 30 יום זה נקרא שמועה קרובה ומונה שבעה ימים מאז נודע לו בפני עצמו. אבל אם נודע לו אחר 30 יום יושב שעה קלה ולא יותר. מי שבא עלו שמועה קרובה בתוך הרגל או ביום השבת ולאחר השבת או אחר הרגל נעשת רחוקה, עולה לו ואינו נוהג לאחר הרגל או לאחר השבעה אלא יום אחד בלבד. ומקצת היום כחול כמו שבערנו ממשיך רבנו וכותב מי שמת לו קרוב ולא ידע עד שבא אם היה במקום קרוב שהוא מהלך 10 פרסאות שאפשר שיבוא ביום אחד אפילו בא ביום השביעי אם מצא מנחמים אצל גדול הבית אף על פי שננערו לעמוד הים מצא מנחמים עולה לו ומונה עמהם תשלום 30 יום ואם לא מצא מנחמים מונה לעצמו וכן אם היה במקום רחוק אפילו בא ביום שני מונה לעצמו שבעת שבעה אושים מיום שבא הנה כן אדם אשר הגיע ושומע השמועה שיכירו נפטר והוא רואה את בני משפחתו יושבים ועבלים וזה להם כבר כמה ימים עדי מצטרף עמם אם גדול הבית נמצא שם ואם הוא היה רחוק מהמקום שבו יושבים באבל מרחק 10 פרסאות עדיין הוא מצטרף עמם אבל אם לא היה רחוק מהלך 10 פרסא, אם היה רחוק יותר ממהלך 10 פרסאות, אפילו שהוא הגיע והם בהבל, לא מצטרף אעמם, כי בגלל המרחק הוא כאילו בפני עצמו. אבל אדם שהוא בתוך 10 פרסאות, שזה מהלך יום אחד, ובימינו הרבה מהפוסקים אומרים שאפילו נמצא ברחוק אלפי פרסאות כגון בלונדון לכבון ארל אלפי פרסאות אם הוא יכול להגיע תוך יום וטיסה הרי זה נחשב כמקום קרוב כלומר בימינו נוטים לאמוד את זה על בסיס אמצע תחבורם שוכללים אזי הוא מצטרף עם עמם ולא צריך למנות שבעה בפני עצמו אבל אם הוא מקום רחוק אפילו שהוא הגיע ועדיין הם בתוך האבל הוא מונה לעצמו. אבל אומר רבנו שגם אם היום השביעי הוא מצטרף עמם. במים אמורים שמצא מנחמים אבל אם לא מצא מנחמים אף על פי זה יום השביעי שעדיין מקצת היום כחולו למרות הכל הוא מונה לעצמו. הרי לנו שיש כאן שני גד קרבה של מקום והתבטלות כלפי היושים באבל והראיה היא מצא מנחמים אצל גדול הבית הגמרא ורבנו וכן מרן דיברו על גדול הבית משמע שצריך להיות איזה מין משהו של התבטלות הן בבחינת המקום וין בבחינת המשפחה ואז הוא לא מונה שבעה בפני עצמו, אבל אם לא הוא יצטרך למנות לעצמו. ומשום כך נטאר לעצמנו שהאדם נמצא בחוץ הארץ והוא לא אמור להגיע לארץ ונודע לו יום או יומיים אחרי שכבר נקבר יכירו. הוא לא אמור להגיע לארץ. הרי מאז נודע לו והועיל את זה בתוך 30 עונה שבעה לעצמו כי אין גדר של התבטלות כמו אדם רחוק שלא יכול להגיע תוך מהלך יום לאל עבלים אז כך דינו של אדם קרוב אם נודע לו רק אחרי יום יומיים אזי הוא מתחיל למנות לעצמו משום כך אנו אומרים שבאמת הדין הזה של אותו אב אשר כאמור אבי ברחיקו וכעת נודע לו רק מאוחר יותר הרי והוא גם לא מתכונן לשבת איתם בגלל שהוא לא רצוי אצלהם הרי הוא ימנה שבעה לעצמו ממוצאי שבת כי אין לו גדר של ביטול והתבטלות כלפי הללו שכבר התחילו להתאבל מיד אחרי סתימת הגולל כאמור אותו דין שקראנו בדברי רבנו מובא גם כן בדברי מרן השולחן ערוך ויורדה סימן שעה סעיף ח מי שמת לו קרוב ולא ידע עד שבא למקום שמת שם המת או למקום קבורה אם היה במקום קרוב שהוא מהלך 10 פרסאות שאפשר שיבוא ביום אחד אם בא ביום השביעי אם מצא מנחמים אצל גדול הבית אף אפילו שנערו לעמוד הוא מצא מנחמים עולה לו הוא מונה עמהם תשלום תשלום 30 יום ואם לא מצא מנחמים מונה לעצמו וכן היה מקום קרוב אפילו בא ביום שני מונה לעצמו שבעה ו30 מיום שבא אז הנה וכן אם היה במקום וכן אם היה במקום רחוק אפילו בא ביום השני כמו שאמרנו מונ עצמו כי אין גדר של צירוף כי מאחר הוא אדם רחוק שיכול להגיע למעלה במהלך יום אליהם אל עבלים אפילו שהוא הגיע ביום השני או ביום השלישי זה לא משנה כן מאחר והוא אין לו גבר של צירוף אז הוא מונה לעצמו הרי שכל דבר ודבר נמדד אם רוצים להקל באבל רק אם יש גדר של צירוב והתבטלות אם אין גדר של צירוף והתבטלות אדי איננו מתבטל ומונה לעצמו רבי חני