מעוברות ומניקות, האם חייבות בצום י"ז בתמוז?

נושא מרכזי: פטור נשים בהריון מהצומות הקלים ואיסור החמרה בנושא.

נקודות עיקריות:

• מחלוקת מרן והרמ"א: הדובר פותח בהצגת מחלוקת בין מרן (רבי יוסף קארו) לבין הרמ"א (רבי משה איסרליש) בנוגע לחיוב צום של נשים בהריון ומניקות.
• מרן (שו"ע סימן תקנ"ד סעיף ה'): קובע שנשים בהריון ומניקות חייבות לצום בתשעה באב ויום הכיפורים כמו כל אדם, אך פטורות מלצום בשלושת הצומות האחרים (י"ז בתמוז, צום גדליה ועשרה בטבת).
• הרמ"א (שו"ע סימן תקנ"א): סובר שנשים בהריון ומניקות פטורות מלצום רק אם הן סובלות מאוד. אם אינן סובלות הרבה, הן חייבות לצום.
• הדובר מציין כי יש לברר את שיטת הרמב"ם בנושא.
• שיטת הרמב"ם ומרן: הדובר מסביר שמרן פסק על פי שיטת הרמב"ם, אשר מתבססת על הגמרא.
• הגמרא (תענית): מובא בשם רבא שנשים בהריון ומניקות חייבות לצום ומשלימות בתשעה באב כדרך שהן עושות ביום הכיפורים, אך משמע מכאן שהן פטורות משאר הצומות.
• הרמב"ם (הלכות תעניות פרק ה' הלכה י'): מעתיק את לשון הגמרא וכותב שנשים בהריון ומניקות צמות בתשעה באב, אך בשאר הצומות הן פטורות לחלוטין, ללא תלות בשאלה אם הן מצטערות או לא. "כתב רבנו עוברות ומניקות מטענות ומשלמות בתשעה באב ובכן משמע שרק בתשעה באב אבל בשאר הצומות הן כלל אוכל לא חייבות מבלי לבוא לבחון הם הם מצטערות או לא מצטערות."
• הדובר מדגיש כי לשיטתם, הפטור הוא עקרוני ואינו תלוי במצב האישה.
• חיזוק מ"תעניות על הגשמים": הדובר מביא חיזוק לשיטה זו מדיני תעניות על הגשמים. הוא מתאר את שלושת סוגי התעניות (מעלות השחר עד צאת הכוכבים, מערב עד ערב, ושבע תעניות שני וחמישי). רק בסוג השלישי של התעניות, שהן חמורות יותר, נשים בהריון ומניקות חייבות לצום. "ובאלו השבע בלבד עוברות ומניקות מטענות אבל בשאר התעניות אין עוברות ומניקות מטענות." גם כאשר הן פטורות, עליהן לא להתענג אלא לאכול ולשתות רק לצורך קיום העובר.
• איסור החמרה: הרב יוסף (כנראה הכוונה לרב עובדיה יוסף זצ"ל, אך לא מצוין במפורש) פוסק שאסור לנשים בהריון להחמיר על עצמן ולצום בצומות מהן הן פטורות.
• הנימוק לכך הוא טובת העובר. "ובצדק שאסורות הן להחמיר על עצמן. ובאמת לכאורה ישאל השואל למה כאן לא מפעילים את הכלל כל המחמיר תבוא על הברכה והתשובה אומר רבנו ירוחם הרי הבלד מצטער."
• הדובר מביא דוגמה מיום הכיפורים: למרות שהאיסור לאכול ולשתות ביום כיפור הוא מדאורייתא, אם יש סכנה לעובר (כמו בלידה מוקדמת בשלבי הריון מתקדמים), האישה חייבת לאכול ולשתות למרות בריאותה, כדי להציל את העובר. "אפילו ברמתו כעובר עוברת לכאורה האמא באיסור דאורייתא כדי להציל את הבלולד."
• הריון מתקדם סמוך ללידה בתשעה באב ויום הכיפורים: במקרים של הריון מתקדם מאוד, מספר ימים לפני הלידה, יש להורות לאישה לצום בתשעה באב ויום הכיפורים אם אין הוראה רפואית מפורשת נגד הצום, מכיוון שהצום עשוי לזרז את הלידה. "בתשעה באב שעשו אותו כמו יום הכיפורים או ביום הכיפורים אם מדובר ב הריון מתקדם מאוד. תניח כמה ימים לפני הלידה, לא פער גדול כמה ימים לפני הלידה אזי אנו מורים שתצומנה כמובן אם אין לנו חו דעת רפואית מקצועית העוסרת לחלוטין את הצום אם הרופא או הרופאה אינם אומרים דבר בעניין הזה אנחנו מורים לצום כדי שהצום גם יזרז את הלידה." עם זאת, אין להמליץ על חומרה לצום בצומות הקלים כדי לזרז לידה, מכיוון שהאישה פטורה מהם לחלוטין. "אבל בצומות כאלה שבלכי פתורה לא שייך לומר תחמיר על עצמה כדי לזרז את הלידה. למה? כי כיוון שהיא בכלל בכלל לא חייבת..."

סיכום:

לפי שיטת הרמב"ם ומרן, נשים בהריון פטורות לחלוטין משלושת הצומות הקלים (י"ז בתמוז, צום גדליה ועשרה בטבת), ואין להן רשות להחמיר על עצמן ולצום בצומות אלה, גם אם הן סמוכות ללידה, אלא יש להשאיר את העניין בידי הקדוש ברוך הוא. החובה לצום חלה עליהן רק בתשעה באב ויום הכיפורים, ובמצבים של הריון מתקדם סמוך ללידה יש לשקול צום גם בצומות אלה בהתאם להנחיות רפואיות