שטר או כתובה שנחתמו טרם קרות הארוע, האם זהו נוהל תקין או "מיחזי כשיקרא"?

השואל ואמר האם מותר לכתוב שטר כתובה ולהחתים את העדים לפני הקידושין ובשעת הקידושים והחופה לבוא לקרוא את השטר כשהוא כבר כתוב וחתום על ידי העדים האם אין בזה פיסול משום שזה נראה כשקר שהרי כתבו את השטר וחתמו עליו בטור כאלה ששמעו שהבעל אמר לאישה הרי את מקודשת לי וכאילו כל החיובים ועדיין לא שמעו את הדבר הזה וזה אולי נחשב נחזה כשיקראה כמו כן שאל השואל אם אדם היום הולך לקופת גמח ומבקש הלוואה אומרים לו בבקשה ה לך שטר הלוואה לך בבקשה תמלא את הסכום שאתה צריך. תחתים שני עדים תחתים את הערבים וכל הללו שערבים לך ותביא את ההשקר ותקבל את ההלוואה. והרי הנוהל הזה שקיים בגמחים יוצר מציאות שכותבים את השטר וחותמים העדים עליו. עוד בטרם ראו ועוד בתרם ניתנה ההרבואה האם אין בכך פיסול או משום מחזיק כשקרא או לא באמת על העניין הזה של מחזיק כשיקרא יש סוגיות בגמרא בבבטרא דף עמוד א' וכן בגיטין דף כו ועוד בכמה מקומות ועליבה דאמת מי שיראה יראה שלא בכל מקרה חששו חזל למחזי כשיקרא אבל מחר ורבו דעות המפרשים ואנחנו לא נמצאים בעדן של סנהדרין שהמחלוקות מתנקזות אל הסנהדרין והסנהדרין מכריעה אז באים הפוסקים של ימינו בודקים זה אמר בכו וזה אמר בכו ואז זה אמר בכו ואז חוששים לדעות האלה ולדעות האלה וכולי כתוצאה מכך נוצר מצב שאם יש מסורת במיוחד של עדה שומרת מסורת מדור לדור שכל התנהלותה ממש כפי ההלכה יש לפעמים מנדחקת לקרן זווית בגלל שכאמור הוראת ההלכה של ימינו לוקחת בחשבון את הדעות של הפוסקים והמפרשים השונים אפילו מפרשים שלא אמרו את דבריהם על דרך הפסק אלא על דרך הפרשנות נלקחים בחשבון ואז לפעמים נוצר את זה מן רוב שרוב הפוסקים אומרים כך שאסור לכתוב שטר כתובה לפני זה ששמעו עדים כיצד הוא אומר להרת מקודשת לי קדת מוס ישראל ודאי לא לחתום ועל זה כמובן הם בונים את ההלכה כיוצא בזה אז באמת אחד שהוא תלמיד חכמים אמיתי ה הרב אליהו בר שלום שהמחה מאוד מאוד בנושא של משפט הכתובה. לפעמים חיבר שני כרחים על העניין של הכתובה והיום זה כבר חזון נפרץ שמונה כרחים 10ה כרחים ממש פרק אותה לגורמים כשהוא מביא את כל ההיבטים ההלכתיים על כל דבר ודבר מהבחינה זו באמת מלבד שהוא תלמיד חכמים אמיתי הוא גם א התמחה מאוד מאוד בעניין זה ואז הוא הוא סומך את נהג הספרדי שלא חותמים אלא עד ששומעים הרי את מקודשת לי עד שהוא רואה את מעשה הקידושין אז העדים חותמים ולכן כאמור הוא יוצא תגר נגד הללו אשר מחמים את העדים לפני כן אור רק בזמן החופה והקידושים קוראים כמו שאני נוהג לעשות ובטענה שזה שאני רוצה שזה יהיה נוח על מנת שבזמן מעמד החופה והקידושים שעומדים וקשה לחתום והרבה פעמים החתימה מתקשקשת והשטר נפסל אז הוא אומר זאת לא סיבה מספיק טובה כנגד העניין הזה של מחזיק כשיקרא הוא מודע שלא בכל מקרה אומרים מחזיק כשיקרא הוא מודע לכך שיש א מחלוקת בין הפוסקים אבל כאמור לדבריו רוב פוסקים אומרים שצריך לעשות זאת בזמן המאורע ולא לפני כן אוכן אחרי בקשת המחילה א' נציב את מנהג אבותינו מורי בספרו הליכות תימן תאר בפרוטרות כיצד נהגו יהודי תימן בקידושין ובחופה קידושין זה בלילה חופה ביום כי הרמבם אומר שנישואים ביום זה עוד נושא בפני עצמו אם מותר לעשות נישואים בלילה. אולי זה שאלה שצריך ליחד עליה את הדיבור בפני עצמה. אבל על כל פנים בלילה היו הולכים החתן לבית הכלה. ממש כמו בזמן בזמן התנאים. הוא הולך לבית הכלה ושם הוא מקדש אותה כדת משה וישראל לפני שני עדים ואחר כך הוא חוזר לביתו כי עדיין היא רק ארוסתו ונשא תביע ורק למחורת ביום אז הוא הולך מביא אותה יחד עם הוריה אליו לביתו ואז עושים את החופה בשלב ברכותיחוד ואז הם נקראים נשואים אז היה מעמד נפרד של עירין מעמד נפרד של נשואים ממש כמו בזמן התנאים והנה מורים מספר ומתאר שאת הכתובה כתבו לפני הקידושין וקראו אותה לפני הקידושין ומסרו אותה לחתן כבר לפני פשוט מסרו אותה לחתן והחתן אחרי הקידושין נותן את הכתובה לכלה ואומר סבי כתובתך כלומר שכבר השטר היה מוכן כתוב וחתום לפני כן מכאן שאבותינו לא חששו למה למה שהפוסקים הם חוששים מחזיק כשיקראה אלא הכל כבר היה מוכן מראש נשאל את השאלה אף על פי שזהו מנהג אבותינו ומנהג אבותינו תורה במיוחד שעדתנו ידועה וכך ששמרה את ההלכות בצורה נפלאה צור כל מי שיבדוק את שקרי הכתובה של יהודי תימן בכל הסרות אין להם אך ודוגמה מבחינת הדייקנות ההלכתית שלהם כל השטרות הכתובה המודרנים הם לא ה הם מלאים טעויות מבחינת המבנה שלהם ואלו של יהודי תמן ממש כהלכה ממש כהלכה ויש לצ שבאמת הרב בר שלום בסופו של דבר הביא למציאות כזו שיכתבו שטר כתובה כהלכה מה שאבות אבותינו שמרו עד על אותם ארצה ממש שמרו על המסורות הזה של כתיבת שר כתובה כהלכה אבל זה דבר בפני עצמו מכאן נבוא ונראה חרף העובדה שאנחנו יודעים שעדתנו היא באמת שומרת שומרת א דינים שומרת הלכות אם כן אבל בכל זאת למה לא חשה משום חזיק כשיקרא התשובה רבותיי יש לנו משנה במסכת בבא בטר פרק עשירי הלכה שלישית ושם נאמר במשנה כותבים גת לאיש אף על פי שאין אשתו אמו ושובר לאישה אף על פי שאין בעלה אמה ובבת שהיא מכירה והבעל נותן שכר כותבין שטר ללובה א אף על פי שאין המלווה עמו, אין כותבין למלווה עד שיהיה הלווה עמו. והלובה נותן שכר. כותבין שטר למוכר אף על פי שאין הלוקח אמו. ואין כותבין ללוקח עד שהיה מוכר אמו. וכולי. מה אומר? מה אומר התנא במשנה? דברים נפלאים מאוד. הוא אומר בעל רוצה לגרש את האישה, הולך על הסופר, אומר לו לכתוב את השטר, את הגט ו והוא כותב, כתבו וחתמו. הוא אומר, תכתבו ותחתמו ותמסרו את הגט לאשתי. כמובן סידרו ביניהם את כל ההסדרים הכספיים, זה לא הבעיה. הוא כותב את הגט ואומר להם כיתבו וחתמו. והם כותבים שעה עדיין לא נמצאת ועדיין לא לא אמר לה שום דבר. גם מה הוא לשון מה הוא לשון הגט? לשון הגט הם כותבים את כיצד האיש אומר לה הנה לשון הגט אמנם בארמית בכך בשבת כך וכך לרח פלוני וכולי וכולי אה איך אנה פלוני בן פלוני במקום פלוני בכל שום אחרון וחניכה דעית לי ועל אהבתי ולתראי וכולי וכולי כן אה ציוויתי בראות נפשי א כייד לא ענינה הופטרית ושבקית ותכי תותיכי לי כלומר שחררתי אותך פטרתי אותך שלא יהיה לך פתרושי תרכת יתיכי ליכי וכולי. כלומר, גירשתו יצח וכולי. ועדיין הדברים האלה לא נעשו והכל בלשון עבר ועדים חתומים ואז הם הולכים נותנים לו את הגט. שר פרק שני בהלכות גרוש א'ב הוא אומר לעדים כתבו וחתמו ותנו והם כותבים וחותמים ואולכים ונותנים. משמע שכתבו את הגט למרות שהוא עבר, למרות שעדיין לא אמר לה את הדברים או לא קיבלה את הספר שכתוב בת הדברים האלה במקר חתומים והרי היה צריך לחתום את האדים רק לאחר שהיא קיבלה את הגט שאז כבר יודעים שהנה דברי הקריטות נמסרו לה בכתובים ולא נעשה הדבר הזה אלא הכל כתוב וחתום לפני כן וכן אותו דבר ביחס ללובה הנפסקה הלכה ברבנו וגם בשולחן ערוך ברבנו בפרק שלושה מהלכות מלווה ולובה הלכה ה וכן בשולחן ערוך חושפט לט סעיף יג שבע לובה אל המלווה אל אל העדים א אל הסופר אומר לו תשמע אני מתכונן לקבל הלוואה מפלוני אלמוני תכתוב בקשה שאנו עדים כיצד פלוני נתן הלוואה לפלוני ביום פלוני בסך כך וכך וכך והוא מחתים את העדים ולוקח את השטר ומוסר אותו למלווה והמלווה נותן לו את ההלוואה הרי שכבר הכתיבה של השטר לרבות חתימת העדים נעשה עוד לפני המעשה והרי אין לך מחזיק כשקרה יותר גדול זה אפילו המלווה לא אסרו שהמלווה יעשה את זה אלא משום החשש שאם המלווה יאמר לעד תכתוב את העד את השטר אולי הוא לא ילווה ואז הוא יחייב את את הלובה לחינם אבל הלווה עצמו יכול שעבד את עצמו ומי הוא החתן שלנו החתן שלנו מתחייב חד צדדית כלפי האישה שאם יאמר לה הר מקודשת לי אז נכון שזה כתוב ענן הדחוני אמר לה הביא מם תוקדת משה וישראל והוא עזמנחה שזה מה שיעשה הוא מתחייב בסך כך וכך בסך כך וכך בדיוק כמו הלובה בהנחה שאכן באמת המלווה יתן ללובה את ההלוואה זה יהיה הדין וזה יהיה השעבוד והוא מוכן הלובה לספוג את הסיכון הזה ולשעבד את עצמו ולקנות לקנות לקנות בקבלת קניינים והוא מחייב את עצמו והלכה מכירה בדבר הזה אז הנה כן כך גם בהלוואה כך גם בגיטין וכך אותו דבר נוגע לשטר כתובה שטר כתובה זה שתר חייבות של החתן כלפי כלפי האישה אז עוד רגע כת ובמיוחד בימינו שלנו שהכל נעשה כבר במיידי והכל באותו מעמד מה עוד יש לחשוש אחרי הדברים פשוטים שאין בזה שום כפילה ואין בזה שום איסור וכאמור אדרבה בזה אנחנו מונעים מאיתנו הרבה הרבה שכחות כי באותו מעמד מתרגשים וגם עומדים אין מקום טוב שבו אפשר להניח ולחתום והרבה פעמים יוצאים שטרות פסולים רק בגלל בגלל המצבים האלה ועוד שאם לפני כן אתה עושה את זה בשום שכל הכל נעשה כהלכה יש עוד המון המון הלכות שדחו חז"ל את המחזיק כשקרא יש הלכות שחששו למחזיק כשיקרא אבל הרבה הלכות לא חששו להם למחזיק כשיקרא יש דברים שכן יש דברים שלא אין שטר כתובה נחשב מבין ההלכות כשאנחנו מדייקים ומספוגים מבין ההלכות שיש לחשוש להם מישהו מחזיק שיקרא ולכן מנהג אבותינו בידינו וכאמור יש לו תועת מרובע במיוחד בימינו שלנו שאנחנו רוצים עדים כשרים ועדים שיכולים לכתוב ולחתום כהלכה ושלא יתרגשו ושיהיו תנאים טובים לחתימה וקבלת קניין מבלי לדלג על שום שלב שהדבר הזה שכותבים לפני כן הוא הדבר היותר טוב מכל עניין אחר רבי חניה מג שם בבית Tam