האם מותר לסופר סת"ם להעתיק מספר תורה של אחרים הנמצא ברשותו?

ושא מרכזי: האם מותר לסופר סת"ם להעתיק מספר תורה אחד שעדיין לא נלקח על ידי בעליו, לצורך כתיבת ספר תורה שני?

נקודות עיקריות:

1. איסור שימוש בנכס של חבר לצרכים אישיים: הדובר פותח בהנחת יסוד הלכתית בסיסית: "אנחנו צריכים לדעת קודם כל האם מותר להשתמש בנכס של חברו והתשובה היא שומר אשר שומר על הנכס של חברו. אסור לו להשתמש בנכס לצורך עצמו." שימוש כזה מוגדר כ"שולח יד" ודינו כגנב, המחויב בתשלום גם על נזקים שלא התכוון אליהם ("חייב באונסין").

• ציטוט: "ואם משתמש בנכס לצורך עצמו, הרי הוא נקרא שולח יד. ואז דינו כמו גנב וחייב באונסין."

1. חריגים לכלל - שימוש לצורך שמירת הנכס: קיימים מקרים בהם שימוש בנכס המופקד מותר ואף נדרש לצורך שמירתו, כגון פתיחת שטיח לאוורור. במקרים כאלה, אם השומר נהנה מהפעולה תוך כדי שהיא נעשית לצורך הנכס, הדבר מותר. אך אם השימוש נעשה אך ורק לצורך השומר, הוא אסור.

• דוגמה: "למשל שטיח אם כל הזמן הוא יהיה מקופל, יכול להיות שהוא יתקלקל, יעלה עובש ומשום כך השומר את השטיח יש והוא צריך לפתוח את השטיח, לאורר אותו לצורך השטיח."

1. החלת הדין על ספר תורה: הדובר מיישם את העיקרון הזה על ספר תורה המוחזק בפיקדון. פתיחת ספר התורה לצורך אוורור היא חלק משמירתו ומותרת. אך פתיחתו לצורך קריאה או העתקה עבור עצמו נחשבת לשימוש שלא לצורך הספר ואסורה.

• ציטוט: "כיוצא בדבר ספר תורה שהוא בפיקדון אם הוא פותח את הספר תורה כדי להורר אותו זה חלק משמירתו של הספר תורה ואז מותר אבל אם הוא פותח את הספר תורה וקורא בספר תורה אדי אם זה לצורכו לצורך הספר תורה ולצורך עצמו מותר ואם לא אסור."

1. האיסור חל גם על פעולות שנראות "אין בהן ממש": גם אם לא נגרם נזק ממשי לספר התורה על ידי הקריאה או ההעתקה, הפעולה עצמה של שימוש בנכס הזולת ללא רשות נחשבת כגניבה ("מעשה").

• ציטוט: "למרות שלכאורה יכול האדם לומר לעצמו הרי מה עשיתי בסך הכל. רק קראתי מהספר רק העתקתי מהספר והרי הדברים האלה לכאורה כל ומראה אין בהם משום ממש. וכי חיסרתי אותו את הסבר תורה לא חיסרתי אותו דבר וכל מראה אין בהם ממש ואין בהם שום מעילה על כך אנו משיבים שמאחר והספר תורה היה טעון פתיחה הכוונה למקום מסוים זה נקרא מעשה וכל שאדם עושה מעשה אז הדבר אסור משום גנבה."

1. הדוגמה מהדירה הסמוכה לאצטדיון: ניתנת אנלוגיה לאדם היושב בביתו ונהנה מהצגה המתקיימת באצטדיון סמוך ללא תשלום - זה מותר. אך אם הוא עושה מעשה אקטיבי כדי לצפות בהצגה מעבר לגדר (כגון עליית סולם), זה אסור למרות שלא נגרם נזק. כך גם לגבי פתיחת ספר התורה לצורך קריאה או העתקה.
2. מקורות הלכתיים: הדובר מציין מקורות הלכתיים לדיון זה, כולל הגמרא במסכת בבא מציעא, משנה תורה לרמב"ם בהלכות שאלה ופיקדון, ושולחן ערוך חושן משפט.
3. הג"ה של הרמ"א וההיתר לתלמיד חכם: מובאת דעת הרמ"א (רבי משה איסרליש) בשולחן ערוך, המתירה לפתוח ספר תורה מופקד פעם בשנה לצורך גלילה ובדיקה. הרמ"א מוסיף שאסור לפתוח ולקרוא בו לצורך עצמו, ודין זה חל גם על שאר ספרים. עם זאת, הרמ"א מתיר לתלמיד חכם שאין לו ספר אחר לקרוא ולהעתיק מספר תורה מופקד, בהנחה שבעל הספר לא יקפיד על כך עבור תלמיד חכם לצורך לימוד תורה.

• ציטוט מדברי הרמ"א: "אוכמו שאסור לקרות ממנו כך אסור להעתיק ממנו אות אחת והן מילה בעם הארץ אבל תלמיד חכמים שאין לו ספר כיוצא בזה מותר לקרות ולהעתיק ממנו כי בוודאי הדעת הדעה אח הפקיד אצלו ובמקום ביטול תורה שאין ספרים נמצאים יכולים בית דין לחוף לאחד להשאיל ספרו ללמוד מהן ובלבד שישלמו לו מה שהתקלקלו הספרים."

1. מעמדו של סופר הסת"ם כשומר: נדונה שאלת מעמדו ההלכתי של סופר הסת"ם המחזיק בספר תורה שכתב אך טרם קיבל את שכרו. כל עוד לא קיבל את התשלום, הספר נחשב כערבון או משכון, והסופר הוא שומר שכר עליו. לאחר שהסופר מודיע לבעלים שהספר מוכן והם צריכים לבוא לקחת אותו ולשלם, מעמדו יכול להשתנות לשומר חינם. בשני המקרים, אסור לשומר לשלוח יד בנכס.
2. הנחת דעת בעל הספר לגבי סופר סת"ם: בדומה להיתר לתלמיד חכם, עולה ההנחה שמי שמזמין כתיבת ספר תורה אצל סופר סת"ם, מניח מראש שהסופר ישתמש בספר בזהירות לצורך עבודתו, כולל קריאה והעתקה לצורך דיוק. שימוש כזה אף נחשב לתועלת הספר עצמו, בכך שהוא מוודא את תקינותו.
3. סיכום: עבור אדם פשוט ("עם הארץ") שקיבל ספר תורה בפיקדון, אסור לקרוא בו ללא רשות הבעלים, אלא אם כן זה לצורך תחזוקת הספר. עבור תלמיד חכם, הרמ"א מתיר לקרוא ולהעתיק אם אין לו ספר אחר, בהנחה שבעל הספר לא יקפיד. לגבי סופר סת"ם, ישנה הנחה סבירה שבעל הספר מסכים שישתמש בספר בזהירות לצורך כתיבת ספר תורה אחר, מכיוון שזה משרת גם את טובת הספר עצמו.

מסקנה משוערת (דורשת עיון נוסף בפסיקה): נראה כי קיימת הבחנה בין אדם רגיל לתלמיד חכם ולסופר סת"ם לגבי השימוש בספר תורה המוחזק על ידם. בעוד שלאדם רגיל אסור להשתמש בספר לצרכיו, ייתכן וקיימת הקלה מסוימת עבור תלמיד חכם לצורך לימוד ועבור סופר סת"ם לצורך עבודתו, בהנחה שנעשה שימוש זהיר ושבעל הספר מודע לכך ומסכים ضمنياً. עם זאת, יש צורך לבחון את הפסיקה הסופית בנושא זה כדי לקבל תשובה חד משמעית לשאלתו של הד