לשיטת הרמב"ם השיעור המינימלי לציצית, 4 אצבעות ( 8 ס"מ) ואילו לשיטת רבינו תם, 12 אצבעות ( 24 ס"מ). כיצד פסק מרן השו"ע בנושא הנדון? בנסיבות שנתגרדמו חוטי הציצית, היש לחשוש לכתחילה לשיטת ר"ת?
תגיות
28/01/11 כ"ג שבט התשע"א
המקור הראשון, קטע שמע בשפה העברית, דן בהלכות ציצית, תוך התמקדות באורך המינימלי של חוטי הציצית לפי שיטות הרמב"ם ורבנו תם. הדובר מסביר את השיעורים השונים באצבעות ובסנטימטרים ומציין כי לכתחילה, המנהג הנפוץ תואם את שיטת רבנו תם המחמירה יותר באורך. עם זאת, במקרה של קושי או אילוץ, שיטת הרמב"ם המתירה אורך קצר יותר תקפה. המקור השני, ככל הנראה המשך ישיר או התייחסות למקור הראשון, מעלה את השאלה האם יש לחשוש לשיטת רבנו תם גם כאשר האורך עולה על השיעור המינימלי של הרמב"ם, ומשיב כי אין בכך צורך כל עוד נשמר היחס בין הגדיל לענף
קובץ שמע - מלא
קטע השמע דן באורך חוטי הציצית המינימלי ובמחלוקת ההלכתית בין שיטת הרמב"ם לשיטת רבנו תם בנושא זה, כמו גם בשאלה האם יש לנהוג לכתחילה כשיטת רבנו תם.
נקודות מרכזיות:
- שיטת הרמב"ם:
- אורך מינימלי של חוטי הציצית הוא ארבע אצבעות (כ-8 סנטימטרים, כאשר כל אצבע היא בשיעור של כ-2 סנטימטרים - גודל אגודל).
- אין שיעור מקסימלי לאורך החוטים.
- אחד משמונת החוטים צריך להיות פתיל תכלת (אם נוהגים כך), והשבעה הנותרים לבנים.
- יש לקשור חוליות על החוטים: לא פחות משבע ולא יותר מ-13 חוליות בכל כנף, כאשר המובחר הוא בין 7 ל-13.
- שליש מאורך החוטים יהיה חוליות ושני שליש יהיו ענף (חלק משוחרר שאינו קשור).
- הקשירה מתחילה בחוט לבן, עוברת לחוט תכלת (שתי כריכות), קושרים, ויוצרים חוליה. כך חוזרים על הפעולה, כאשר החוליה האחרונה יכולה להיות של תכלת (שתי כריכות) או לבן, כדי לסיים כמו שהתחילו ("מעלין בקודש ולא מורידין").
- מתחילים בלבן כדי שיהיה סמוך לכנף הבגד.
- ציטוטים רלוונטיים משיטת הרמב"ם המובאים בקטע:
- "בְּאֹרֶךְ הַחוּטִים הַשְּׁמוֹנָה אֵין פָּחוּת מֵאַרְבַּע אֶצְבָּעוֹת וְאִם הָיוּ יוֹתֵר עַל כֵּן אֲפִילוּ אַמָּה אוֹ שְׁתַּיִם כְּשֵׁרוֹת."
- "כַּמָּה חֻלְיוֹת הוּא עוֹשֶׂה בְּכָל כָּנָף לֹא פָחוּת מִשֶּׁבַע וְלֹא יוֹתֵר עַל שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה וְזוֹהִי מִצְוָה מִן הַמּוּבְחָר וְאִם לֹא קָרַח עָלֶיהָ אֶלָּא חֻלְיָה אַחַת כְּשֵׁרָה וְנוֹ תְּכֵלֶת שֶׁיִּהְיוּ כָּל הַחֻלְיוֹת בִּשְׁלִישׁ הַחוּטִין הַמְּשֻׁלְשָׁלִים וּשְׁנֵי שְׁלִישִׁיהֶן עָנָף."
- שיטת רבנו תם:
- אורך מינימלי של החוטים (לאחר כפילתם) הוא שלושה טפחים, כאשר כל טפח הוא ארבע אצבעות בגודל של אגודל, כלומר 12 אצבעות (כ-24 סנטימטרים).
- גם לשיטתו, אפשר להוסיף על אורך זה.
- שליש מהאורך יהיה גדיל (חלק הקשור והמחוליות) ושני שליש יהיו ענף (חלק משוחרר).
- ציטוטים רלוונטיים משיטת רבנו תם המובאים בקטע (מתוך הטור והבית יוסף):
- "וִיהֵא אָרְכָּן וְכִפְלָן שְׁלֹשָׁה טְפָחִים מֵאַרְבַּע מֵאַרְבַּע אֶצְבָּעוֹת בְּגֹדֶל בְּכָל בְּבוּדָל בְּכָל טֶפַח וְאִם יִרְצֶה לְהוֹסִיף אֹרֶךְ יוֹסִיף." (טור, אורח חיים, סימן יא)
- "וְרַבֵּנוּ תָּם פֵּרֵשׁ לְמָשְׁלַת הַגָּדִיל כְּאַמָּה מִלְּשׁוֹן הַמְּשְׁלַּת דְּפָנוֹת שֶׁהוּא לְשׁוֹן גִּידּוּל וְחִבּוּר וְכֵן מוּכָח בְּסִפְרֵי דִּגְדִיל אַרְבַּע בָּעֵינָן וְאִכֵּן הַגִּדְלָן לַעֲשׂוֹת צִיצִית 12 אֶצְבָּעוֹת שְׁלִישׁ גָּדִיל אַרְבַּע אֶצְבָּעוֹת וּשְׁנֵי שְׁלִישִׁי אוֹ שְׁנֵי שְׁלִישִׁי עָנָף שְׁמוֹנֶה אֶצְבָּעוֹת עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ." (מרן הבית יוסף בשם רבנו תם)
- פסיקת מרן (הבית יוסף):
- מרן פסק שאורך החוטים המינימלי הוא ארבע אצבעות (כדעת הרמב"ם).
- יחד עם זאת, הוא מעיד שיש אומרים (כדעת רבנו תם) שהמינימום הוא 12 אצבעות, ושהמנהג הרווח הוא אכן כשיטת רבנו תם.
- אין שיעור מקסימלי לאורך החוטים, ואם עשאן ארוכים מדי, אפשר לקצרן.
- ציטוטים רלוונטיים מפסיקת מרן המובאים בקטע:
- "פָּסַק מָרָן אֹרֶךְ הַחוּטִין הַשְּׁמוֹנָה אֵין פָּחוּת מֵאַרְבָּעָה גוֹדָלִים וְיֵשׁ אוֹמְרִים 12 גוֹדָלִים וְכֵן נוֹהֲגִים וּלְמַעְלָה אֵין לָהֶם שִׁיעוּר."
- השאלה האם יש לחשוש לשיטת רבנו תם לכתחילה:
- השאלה היא האם אדם שמתחיל לעשות ציצית צריך לכתחילה לקחת חוטים באורך של 12 אצבעות (כ-24 סנטימטרים) או שמותר לו להסתפק באורך של ארבע אצבעות (כ-8 סנטימטרים) כדעת הרמב"ם, למרות שהמנהג הוא כרבנו תם.
- נראה שאין מקורות המעידים שההוראה לכתחילה הייתה דווקא כשיטת רבנו תם.
- בפועל, לא רואים שחוטי הציצית משתלשלים באורך של כ-30 סנטימטר באופן קבוע.
- אם לאדם יש קושי (כגון חוטים קצרים), הוא יכול לפרק מהחוליות כדי לשמור על כשרות הציצית לפי השיעור המינימלי של הרמב"ם.
- אם הדבר נעשה בקלות ואין קושי, נהוג לעשות חוטים ארוכים יותר, כפי שאפשר להוסיף על השיעור המינימלי גם לדעת הרמב"ם וגם לדעת רבנו תם.
- במצב של דוחק או אם החוטים התקצרו, השיטה הקובעת היא שיטת הרמב"ם שהמינימום הוא ארבע אצבעות (8 סנטימטרים).
בסיכום, קטע השמע מציג את המחלוקת ההלכתית בנוגע לאורך המינימלי של חוטי הציצית בין הרמב"ם (4 אצבעות) לרבנו תם (12 אצבעות), מציין שמרן פסק כרמב"ם אך העיד שהמנהג הוא כרבנו תם, ודן בשאלה האם יש לנהוג לכתחילה כשיטת רבנו תם, תוך שהוא מצביע על כך שאין לכך הוראה מפורשת, ובמצבי קושי ניתן להסתמך על שיטת הרמב"ם
Question1
מהו האורך המינימלי הנדרש לחוטי הציצית על פי שיטת הרמב"ם?
Answer1
על פי שיטת הרמב"ם, כפי שמובא במקור, האורך המינימלי של שמונת חוטי הציצית התלויים מהקרן הוא ארבע אצבעות בגודל. גודל אצבע מוגדר כאן כגודל האגודל, שהוערך במקור כשני סנטימטרים. לפיכך, האורך המינימלי על פי הרמב"ם הוא כשמונה סנטימטרים (4 אצבעות כפול 2 ס"מ לאצבע). המקור מדגיש כי אם החוטים ארוכים יותר, אפילו אמה או שתיים, הציצית כשרה.
Question2
מהו האורך המינימלי הנדרש לחוטי הציצית על פי שיטת רבנו תם?
Answer2
על פי שיטת רבנו תם, כפי שמובא בדברי הטור והבית יוסף, האורך המינימלי של חוטי הציצית וכפלם צריך להיות שלושה טפחים, כאשר כל טפח הוא בגודל ארבע אצבעות. אם נחשב כל אצבע כשני סנטימטרים, הרי שטפח הוא שמונה סנטימטרים, ושלושה טפחים הם 24 סנטימטרים (3 טפחים כפול 8 ס"מ לטפח). כלומר, לפי רבנו תם, האורך המינימלי הוא 12 אצבעות בגודל (3 טפחים כפול 4 אצבעות לטפח).
Question3
מהי שיטת מרן (הבית יוסף) בנוגע לאורך חוטי הציצית?
Answer3
מרן הבית יוסף הכיר את שתי השיטות – שיטת הרמב"ם שהאורך המינימלי הוא ארבע אצבעות, ושיטת רבנו תם שהאורך המינימלי הוא שתים עשרה אצבעות. מרן פסק שהאורך המינימלי של שמונת החוטים הוא ארבעה גודלים (כשיטת הרמב"ם), אך הוסיף שיש אומרים שנים עשר גודלים, ושהמנהג הוא אכן שנים עשר גודלים. מכאן ניתן להבין כי מבחינת הדין העיקרי, מרן נוטה לשיטת הרמב"ם, אך הוא מעיד שהמנהג המקובל בזמנו היה כשיטת רבנו תם.
Question4
האם יש שיעור מקסימלי לאורך חוטי הציצית?
Answer4
המקור מציין במפורש כי "אין לו שיעור למעלה". כלומר, אין הגבלה על האורך המקסימלי של חוטי הציצית, והאדם יכול לעשותם ארוכים כרצונו – אמה, שתי אמות או יותר, והציצית תישאר כשרה.
Question5
כיצד נעשות הכריכות והקשרים בחוטי הציצית על פי רבנו?
Answer5
על פי רבנו (הרמב"ם), לוקחים חוט אחד לבן וכורכים בו כריכה אחת על שאר החוטים בצד הבגד ומניחים אותו. לאחר מכן, לוקחים את חוט התכלת וכורכים בו שתי כריכות בצד הכריכה הלבנה וקושרים. שלוש הכריכות הללו נקראות "חוליה". ממשיכים ועושים חוליה שנייה בחוט התכלת לבדו, וכן חוליה שלישית. את החוליה האחרונה כורכים בשתי כריכות של תכלת או בכריכה אחת לבנה, כדי לסיים בצבע בו התחילו (לבן), על פי הכלל "מעלין בקודש ולא מורידין". הסיבה שמתחילים בלבן היא כדי שיהיה סמוך לכנף הבגד.
Question 6
כמה חוליות צריך לעשות בכל כנף של הציצית?
Answer6
רבנו מציין כי מספר החוליות שעושים בכל כנף לא צריך להיות פחות משבע ולא יותר משלוש עשרה. עשיית מספר חוליות בטווח זה נחשבת למצווה מן המובחר. אם לא עשה אלא חוליה אחת, הציצית כשרה. אם עשה את רוב הציצית חוליות מתכלת, הציצית גם כן כשרה.
Question 7
מה היחס בין החלק הכרוך (חוליות) לחלק המשוחרר (ענף) בחוטי הציצית?
Answer7
אורך החוטים המשולשלים צריך להתחלק לשליש חוליות ושני שלישים ענף משוחרר שאינו כרוך. זהו השיעור המינימלי, אך כאמור, ניתן להאריך את החוטים כרצון, תוך שמירה על יחס זה של שליש ושני שליש כי זה נחשב לנוי.
Question 8
האם עלינו לכתחילה לחשוש לשיטת רבנו תם ולעשות חוטי ציצית ארוכים יותר מהשיעור המינימלי של הרמב"ם (8 ס"מ)?
Answer 8
נראה מדברי המקור כי אין מנהג אבותינו המעיד שההוראה לכתחילה היא לעשות חוטי ציצית ארוכים כשיטת רבנו תם (24 ס"מ). אמנם, במעשה היומיומי ייתכן שנראה חוטי ציצית ארוכים יותר, אך זה אינו הכרחי. אם לאדם יש חוטי ציצית קצרים יותר, או אם הם התגרדו, הוא יכול להשתמש בהם אם אורכם עומד בשיעור המינימלי של הרמב"ם (8 ס"מ). אם הדברים נעשים בקלות ואין קושי, אפשר לעשות חוטים ארוכים יותר כדעת רבנו תם, אך אם האדם דחוק או שהחוטים התקצרו, שיטת הרמב"ם היא הקובעת ואין פחות מארבע אצבעות (8 ס"מ)
קובץ שמע - TXT
110128hy.txt
(8.1 KB)