מצות פדיון הבן-מה נשתנה מנהג יהודי תימן ממנהגי העדות האחרות?

נושא מרכזי: המקור מציג ומדגיש את המנהגים הייחודיים של קהילות מסוימות (ככל הנראה יהודי תימן, אם כי לא נאמר במפורש) בנוגע למצוות פדיון הבן, תוך השוואה למנהגים רווחים אחרים ומתוך דאגה מפני ריבוי מנהגים שאינם תואמים את עיקר הדין.

נקודות עיקריות וציטוטים:

1. זמן הפדיון:

• המנהג הייחודי הוא לבצע את הפדיון בליל 31 לימי חיי הילד, ללא קשר לשעת הלידה המדויקת או השלמת חלקי היום.
• "אצלנו הזמן הוא ליל 31 בליל 31 עושים את הפדיון ולא מונים משעת הלידה 30 יום ועוד את המספר של החלקים הרגעים ואחדים חלקים אלא גם אם הילד נולד לקראת סוף היום נחשב ליום אחד ואז ליל 31 לפעמים עוד לא נשלמו במלואן גם החלקים אין זה מעניין אותנו אלא בליל 31 פודים את הבן."

1. שווי הפדיון:

• ערך הפדיון הוא חמישה סלעים כסף, שהפוסקים קבעו כשווה ל-31 דרם.
• יהודי תימן נוהגים להוסיף מחצית הדרם כיתר ביטחון.
• קיים הבדל מעשי במשקל הכסף הטהור הנדרש: לפי מנהגים רווחים 96 גרם, ולפי שיטתם 101 או 102 גרם, כטווח ביטחון.
• "שערך הפדיון הוא חמישה סלעים כשחמישה סלאי כסף וחמישה סלים אלו קבעו הפוסקים שזה 31 דרם אבל יהודי תימן ליתר ביטחון הוסיפו גם מחצית הדרהם ואז ההבדל המעשי בינינו ובין המנהגים הרווחים שלפי שיטתם המשקל של הכסף טהור של חמישה סלים 96 גרם לפי שיטתם ולפי שיטתנו 101 או 102 גרם. כלומר לקחנו אצלנו טווח ביטחון יותר."

1. בירור זהות הבכור:

• החובה לפדות היא על בן שפטר את רחם אמו, ולאו דווקא בכור לאב.
• קיים מנהג בקהילות אחרות בו האם נשאלת בפומבי האם זהו בנה הבכור ולא ילדה קודם לכן (אף לא הפלה).
• מנהגם הוא להסתמך על חזקה (הנחה) שאם מדובר בנישואים ראשונים של ההורים ולידה ראשונה של האם, אין צורך לחקור ולדרוש בנושא, מטעמי צניעות.
• מוזכרת האפשרות שבימינו החזקה עלולה להתערער בשל יחסים לפני הנישואין, אך מצד שני, השימוש באמצעי מניעה והאפשרות להפלה אינם הופכים מקרים כאלה לרוב, ולכן עדיין ניתן לסמוך על החזקה.
• "הדבר פשוט שצריכים לפדות את הבן שפטר את רחמה של האישה. אין זה בין בכור לאב אלא בין בכור לאם שפטר את רחמה של האישה. אבל אצלנו מן הסתם מניחים שאם זהולה שאם היו אלו אלוולה הנשואים הראשונים אין חוקרים ואין דורשים ואילו יש ב ערב עדות מסוימות שהאמא מתייצבת לפני כולם ושואלים אותה האם זה באמת בנה הבכור האם לא ילדה לפני כן לא ברמת הפלה לא ברמת לידה ואין צל שספק שהאקט כזה הוא לא צנוע לחלוטין בלשון המעטה ולכן כאמור אצלנו הולכים לפי חזקות לפי הנחה ההנחה היא שהאישה עם זה הנישואים הראשונים שזו גם לידתה נכון יו כאלה שישיבו ויאמרו שאולי בימינו ה החזקה הזו התערערה הואיל לצערנו יש חיים מטירניים ונשים מקיימות יחסים לפני הנישואין נכון בעוונותינו רבים אנחנו מתפללים שהקדוש ברוך הוא יער חומרומים ונשוב לדרך הקדושה אבל מצד שני כשם שהעניין הזה נפרץ כך נפרץ השימוש באמצעי ניאה ואז האפשרות להפלה היא לא מן הדברים הכי הכי שכיחים אלא יש אבל לא שכיח ולכן אי אפשר לבוא להגיד שרוב נשים אשר משמשות לפני הנשואין יולדות או מפילות. אי אפשר להגיד שיש רוב. יש אבל זה לא הרוב. ולכן עדיין נוכל להתרכז מסביב לעניין הזה של חזקה, של הנחה. ועל בסיס זה נפעל בהתאם לצניעות."

1. אופן הפדיון:

• במנהגים אחרים, הכהן שואל את האב האם הוא חפץ בבן או בכסף. אצלם אין שאלות כאלה.
• כל שעליו לעשות הוא לפדות ולשלם את הכסף לכהן.
• ניתן לפדות את הבן בפשטות, אפילו בפנייה לכהן ברחוב לאחר 31 יום, תוך מסירת חמשת הסלעים וברכות הפדיון ("ברוך אתה השם מהחלום אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על פדיון הבן") וברכת שהחיינו.
• אין מקום למשא ומתן או התמקחות בין האב לכהן.
• "יש מן הקהלות אשר נוהגים שהכהן שואל את האבא במי אתה חפץ בבן או בכסף אצלנו אין שאלות כאלה זה לא אין אפילו הבאמינה כזו כל מה שהוא צריך לעשות הוא רק לפדות לשלם את הכסף לפי עיקר הדין כך נאמר בתלמוד כך נאמר בהלכה בדברי רבנו יכול אדם למצוא את הכהן ברחוב ולאמר לו שלום מה שלומך אתה יודע שנולד לי בן בכור אם ידעתי שאני אמצא אותך ברחוב הייתי מביא אותו אבל הנה עכשיו אני רוצה לבדות אותו כי עברו עליו 31 יום הנה יש לי חמישה סלעים עכשיו אני נותן לך את הפדיון ברוך אתה השם מהחלום אשר קדוש סו על הפדיון ברוך אתה השם מלך מהחלום שהחינו גמוז נותן לו את החמישה סלחים בשלום על ישראל ונגמר סיפור אין מעבר לזה ולא כלום אז מעיקר הדין כך אפשר לבדוק בלי שום שאלות בלי שום חקירות בלי שום תקסים אלא אשר ישראל שרצו ליצור מסביב לעניין הודעה לשם הם סעבדת מצווה ולכן אין לפרוץ גדר ולהפוך את זה למשא ומתן מה אתה רוצה בחמישה צלעים והכהן מחזיק את הילד ומסרב להחזיר אותו ומשאים מתנים זה דברים שאנחנו לא רגילים אליהם ולא רוצים לקלוט אותם ולכן אין לנו הורכים בדרך הזו."

1. ברכות נוספות:

• בקרב עדות אחרות, לאחר ברכת האב על הפדיון ושהחיינו, הרב מברך "בורא פרי הגפן" ומברכה מיוחדת נוספת המקבילה לברכת "אשר קידש ידיד מבטן" בברית מילה.
• בשיטתם, אין מברכים ברכה נוספת זו כלל, מאחר והראשונים תקפו אותה מבחינת התוכן והעובדה שאין ברכה כזו בתלמוד.
• המנהג שלהם כולל רק את ברכת הפדיון, ברכת שהחיינו וברכת "בורא פרי הגפן" (אם שותים יין) ובשמים (אם מריחים בשמים).
• "עוד דבר נוסף יש מקרב העדות אשר א לאחר שהאבא מברך על הפדיון מברך שחיינו אזי הרב מברך בורא פרי הגפן זה קידוש וחיברו ברכה מיוחדת תואמת את הברכה אשר קידש ידיד מבטן בברית מילה ועליבד האמת כבר הראש תקף מאוד את הברכה הזו הן מבחינת התוכן שלה שהוא לא הליבהל חטה והן מבחינת שאין ברכה כזו ואסור לברך ברכה שאינה בתלמוד ולכן מנהגנו שאין אין אנו מברכים ברכה כזו כלל עיקר אלא כפי שתיארתי ברכת הפדיון ברכת שחיינו ברכת גפן ובסמים לא מעבר לזה."

1. התפתחויות מאוחרות:

• לאחרונה התגבש מנהג בו האב מודה לה' על שנתן לו את הילד, הכהן מברך אותו והציבור אומר הלל וסועדים.
• אך המדבר מזהיר לשמור על "המתכון" המקורי ולא להוסיף עליו יותר מדי.
• "עכשיו נהגו לאחרונה שגם האבא מודה לשם ואומר שהוא נתן לו את הילד והכהן מברך אותו והציבור אומרים הלל וסועדים זה המנהג שהתגבש אבל לא מעבר לזה זה המתכון וצריך לשמור על המתכון הזה."

מסקנה: המקור מדגיש את החשיבות בשמירה על המנהגים הייחודיים של קהילתם בפדיון הבן, תוך הקפדה על עיקר הדין והימנעות ממנהגים חדשים או כאלה הנוגדים את המסורת שלהם. דגש מיוחד מושם על זמן הפדיון, שווי הכסף, הצניעות בבירור זהות הבכור ואופן הפדיון הפשוט והישיר.