האם ניתן להתנגד לתוספת בניה של שכן בטענה של הסתרת הנוף?

נקודות עיקריות ועובדות חשובות:

1. הרקע העובדתי: ראובן ושמעון הם שכנים בבית משותף ישן. האזור מאפשר הרחבת דירות באמצעות תוספות בנייה, וכל אחד מגיש תוכנית לוועדת תכנון ובנייה. ראובן קיבל אישור עקרוני לתוספת בנייה, אך שמעון הגיש התנגדות בטענה שהתוספת תסתיר לו את הנוף ממנו נהנה עד כה. שמעון מדגיש שההתנגדות היא רק בשל הסתרת הנוף ולא בשל חסימת אור.
2. הפסיקה ההלכתית העקרונית: באופן כללי, ההלכה קובעת שאין אדם יכול למנוע משכנו לבנות בטענה של הסתרת נוף. "ובכן, הפסק ההלכה הוא ברמה העקרונית אין אדם יכול לעקב את זולתו לבנות בטענת הסרת הנוף".
3. חריג לכלל - מקרה של הבטחה שיווקית מפורשת: קיים חריג לכלל זה כאשר מדובר בדירות ששווקו מלכתחילה כבעלות מאפיינים מיוחדים כגון נוף טוב וכיווני אוויר, וזה היה חלק בלתי נפרד מהותי מהשיווק, באישור ועדת התכנון והבנייה. במקרה כזה, עשויה להתקבל טענה של הסתרת נוף. "אלא אם כן מדובר בדירות מיוחדות שכשבנו אותם ושיווקו אותם אמרו להם שזהו אתר מיוחד לקוטג'ים, לא לבנייה גבוהה. ושיש א איך קוראים את כיווני אוויר טובים ויש גם אפשרות לראות את הנוף וזה היה חלק בלתי נפרד ממרכיבי השיווק אז במקרה כזה אם באמת אותם נתונים שהחברה הבונה המשווקת פורסמו על דעת ועדת התכנון והבנייה לא כגורמים נוכלים אלא על דעת גורמי ועדת התכנון והבנייה. הרי ועדת התכנון והבנייה משעבדת לאותה התחייבות כי היא אפשרה להם לשווק דירות כאלה על בסיס פרמטרים כאלה. ואז במקרה כזה כן יש טענה של הסרת הנוף. כי על דעת כן קניתי את הבית הזה".
4. המקרה הפרטי של ראובן ושמעון - דחיית טענת שמעון: בית הדין דחה את טענתו של שמעון להסתרת הנוף במקרה הנוכחי, ככל הנראה משום שלא עמד בקריטריונים של החריג (שיווק מפורש של הנוף כמרכיב מרכזי). "אלא מה שש שמעון אשר טען שראובן משתיר לו את הנוף וכאמור בית הדין דחה את הטענה הזו".
5. טענת ה"שטורא מנהגא" (מנהג מוטעה) של שמעון: שמעון הביע תמיהה על החלטת בית הדין, תוך שהוא מזכיר מקרה קודם בו הוא עצמו רצה לבנות, ובנייתו עלולה הייתה לפגוע באור של ראובן. שמעון הציע לראובן לבנות לו חדר מרווח יותר עם חלונות במקום אחר ולממן לו דירה שכורה בזמן השיפוץ. ראובן דחה את ההצעה בטענה שהמיקום החדש של החלון יפגע לו בנוף. בית הדין קיבל אז את טענת ראובן להסתרת הנוף. שמעון רואה בכך סתירה בהחלטות בית הדין.
6. ההסבר של בית הדין לפסיקות הסותרות לכאורה: בית הדין מסביר את ההבדל בין שני המקרים בכך שבמקרה הראשון (התנגדות ראובן לבניית שמעון), התוספת של שמעון חייבה את ראובן לעבור דירה ולשנות את אורח חייו, דבר המהווה לו "חסרון כלשהו". במצב כזה, אין כופין על "מידת סדום" (עיקרון הלכתי לפיו אין למנוע מאדם הנאה אם הדבר אינו גורם נזק לאחר). ראובן יכול לטעון שהוא אינו מעוניין לעזוב את ביתו ואינו מוכן לסבול את אי הנוחות. "יכול ראובן לבוא לומר אני מביתי לא זז. זה ביתי לא מעניין אותי והועיל עם הבנייה שלך תגרום לי צער, תגרום לי נזק לא מוכן לזוז. אמר לו בית הדין, אתה סדומי. כיוון שהוא סוכל לך דירה מרוהטת והוא מפנה את הריטים שלך לחדר שלו, נקי וצח, מכסה והכל, אתה מובל עם משפחתך לדירה לא מרוחקת, מרוהטת, מחוזר חזרה על ידו בדירה מרוהטת. אז אתה סדומי, אתה שאתה מתעקש וכ על מידת סדום כי יש לנו כלל זה נהנה וזה לא חסר קופין על מידת סדום אבל כל שיש לאדם חסרון כלשהו אין כופין על מידת דום וכאן יש לו חיסרון כלשהו עובדן במקרה כזה הואיל ויש לו כבר הוא כבר נמצא בביתו ובשביל ששמעון יוכל לעשות את מה שהוא יכול לעשות. הוא צריך לטלטל אותו, להעביר אותו והכל. מאחר ויש לו חסרון מסוים, אז במקרה כזה אין קופין על מידת דום".
7. הבחנה בין טענה משפטית למוסרית: בית הדין מדגיש כי כאשר הטענה היא רק מכוח הדין (כמו במקרה של שמעון שטוען להסתרת נוף שאינו מובטח לו בדין), היא בדרך כלל לא מתקבלת. "אבל כל שהטיעון לא מכוח המוסר אלא מכוח הדין ברובן רוצה להוסיף שבת בנייה שבועד התכנון מעשרת לו. אלא ששמעון בא ואומר תשמע אתה מסתיר לי את הנוף. מי מכר לך את הנוף הזה? הרי אף אחד לא מכר לך את הנוף הזה. נהנית מנה הפזקר עד עכשיו וכי אתה תגיש התנגדויות לקבלנים שרוצים לבנות גורדים בטענה שמסתירים לך אתנו. ומה יהיה על ארץ ישראל? יש גבול למציא כל זכות וזכות".
8. יישום עקרון "זה נהנה וזה לא חסר": העיקרון של "זה נהנה וזה לא חסר, כופין על מידת סדום" מופעל רק כאשר צד אחד נהנה והשני אינו ניזוק כלל. כאשר יש "חסרון כלשהו" (כמו במקרה של ראובן שנאלץ לעבור דירה), העיקרון אינו תקף. "רוצה לומר כל שהזכות נובעת מהמוסר היהודי השונה מהסדומי, אז טענת הנוף מתקבלת. אבל כל שהטיעון לא מכוח המוסר אלא מכוח הדין ברובן רוצה להוסיף שבת בנייה שבועד התכנון מעשרת לו. אלא ששמעון בא ואומר תשמע אתה מסתיר לי את הנוף. מי מכר לך את הנוף הזה? הרי אף אחד לא מכר לך את הנוף הזה. נהנית מנה הפזקר עד עכשיו וכי אתה תגיש התנגדויות לקבלנים שרוצים לבנות גורדים בטענה שמסתירים לך אתנו. ומה יהיה על ארץ ישראל? יש גבול למציא כל זכות וזכות. ולכן אם מראש קנית את המקום הזה בגלל הנוף וכך שבקו בהרשעת ועד התכנון בנייה לחי אבל כל שזה לא שובק בדרך כזו אלא נהניתם מן ההפקר עד עכשיו נהנית כאן לך לא זה כל שהטיעון הוא ברמת הדין אבל כל שהטיעון הוא בכלל לא מכוח הדין אלא מכוח המוסר למוסר יש גבולות אי אפשר להטיל נורמות מוסריות כשלב אדם יש חסרון מסוים כי רק ב זה נהנה וזה לא חסר אז קופן על מידת סדום אבל זה נהנה וזה חסר אז לא מפעילים את הדין המוסרי של קופין עמדת דום רבי ח".

מסקנה: הסוגיה מדגישה את האיזון בין זכות הקניין של הפרט לבנות ולפתח את נכסו, לבין זכויות שכניו. ההלכה מכירה בזכות להנאה קיימת (כמו נוף), אך מגבילה את האפשרות למנוע בנייה בשל פגיעה בה, אלא במקרים מיוחדים בהם הנאה זו הייתה חלק מובטח ומרכזי בעת רכישת הנכס. כמו כן, קיימת הבחנה חשובה בין טענות משפטיות גרידא לבין טענות הנובעות משיקולים מוסריים, כאשר לעיתים שיקולים מוסריים יכולים להשפיע על הפסיקה, במיוחד כאשר נגרם "חסרון" משמעותי לאחד הצדדים.