מנהג יהודי תימן שאין מוציאים שני ס"ת יחד בניגוד למנהגי שאר העדות-מה מקור מנהג זה?

אתמול כשהוצאנו ספר תורה שני שאל אותי מתפלל שהוא ממתפלי יהודי ספרד ואמר למה אצלנו שמוציאים ספר תורה שני מוציאים אותו רק לאחר גמר הקריאה בספר תור הראשון כי הוא רגיל אצלהם שמוציאים את שני הספרים ביחד והספר השני ממתין בידו של מישהו עד לסיום הקריאה בספר תורה ראשון ואז פותחים גם את הספר תורה שני וקוראים בספר תורה שני והשיב אותי לא כי מנהגנו על פי הירושלמי הירושלמי מסכת סותטה פרק ז' הלכה שישית נאמר כשמוציאים שני ספרי תורה אין להוציא השנייה עד שמחזיר הראשונה למקומה. כלומר אי אפשר ולא יעלה על הדעת שמוציאים ספר תורה שני בהמתנה. זה לא כבוד לתורה שספר תורה יעמוד בהמתנה. מוטב ישכון כבוד. בארון הקודש עד הגיע זמנו ואז יוציאו אותו. אז יוצא איפנהגנו עתיק יומין הוא מנהג ארץ ישראלי קדום שנזכר במפורש בירושלמי. אלא מה? שכאן המקום לציין שבהחלט היה מנהג קדום שרבח אצל החינו אשכנזים וגם אצל אחנו הספרדים שמוציאים את שני ספרי התורה ביחד בו זמנית וממתי עם ספר התורה השני עד לתום הקריאה של הראשון ואם כן מדובר כאן בשני מנהגים עתיקים באמת אפילו רבנו היה מודע לקיומם של שני המנהגים האלה והוא רמז אותם ברמז בפרק 13 מהלכות תפילה הלכה טו כתב רבנו את הדברים הבאים בכל יום שמוציאים שני ספרים או שלושה אם הוציא אם הוציאו זה אחר זה שמנו לב הוציאו זה אחר זה כלומר היה מודע שקיים עם מנהגים שונים והוא מתייחס למנהג שאם הוציאו זה אחר זה כמו מנהג שלנו כשמחזיר את הראשון אומר קדיש וכולי וכולי אם כן איפה כבר אז היו מנהגים קדומים אלא מה שכאן המקום להעיר שאף על פי שאף על פי שנהגנו כמנהג הירושלמי אבל בימי מורי דוד מישלגי נשת במקצת המנהג של ודי תימן וכך שמוציאים ספר תורה שני שעדיין הראשון נמצא על התיבה ומשמים את הספר תורה השני ליד הספר תורה הראשון על אותה תיבה ולאחר מכן לוקחים את הספר הראשון ומכניסים אותו לארון הקודש ועוד שלפי הירושלמי ולפי כל התקליל הקדמונים היו נוהגים שקודם כל גומרים את הקריאה בספר תורה ראשון, מחזירים את הספר תורה הראשון לארון הקודש ורק לאחר מכן מוציאים את הספר תורה השני. כלומר לא מוציאים את הספר תורה השני לפני שמכניסים את הספר תורה הראשון לארון הקודש ויש בזה טעם חשוב מאוד הגיעו בעצמכם כמה אנחנו מקפידים כדי לא להוציא על ספר תורה ראשון שלא יגידו שהספר תורה הראשון פסול אז אם ספר תורה מונח ב על התיבה ואנו מוציאים ספר תורה שני כשהוא עדיין מונח על התיבה ודוחים ספר ראשון מפני ספר שני המשמעות אצל הבריות שכביכול חס וחלילה נמצא פיסול בראשון הנה צור לצויער שאדם קרא בספר תורה ראשון במשלים והנה מוציאים ספר תורה שני מעניינו של היום כמו ביום הכיפורים וחשקה נפשו של אותו אדם שהשלים את הקריאות ביום הכיפורים, לקרוא גם את המפטיר וקנע את זה במחיר מפולפל. זה טוב לקודש אבל אנחנו לא נרשה לו. מדוע? כי לא יעלה אדם אחד בשני ספרי תורה בעניין אחד. שמה יוציאו לעז ויאמרו שהוא יש פיגם, יש פסול בספר תורה הראשון. אם כן איפה לא בכדי הירושלמי מתאר את הכנסת ספר תורה הראשון קודם כל לארון הקודש ואחר כך הוצאת השני כדי שחלילה חלילה לא יהיה פגם או הוצאת לעז על ספר תורה הראשון כאילו שני עניינים אבל מה קרה שודי תימן שהיו הדוקים בתלמוד הירושלמי במנהג הארץ ישראלי הקדום הזה ושמרו על ובכל התקלילה לקדמוניות כך מופיע מה קרה שפתאום שינו משהו מן המנהג ושמים את הספר תורה השני ליד הראשון על התבע ורק לאחר מכן מכניסים את הראשון כאן זהו עניין של מורי דוד משרקי מורי דוד משרקי בעל שטילי זתים על השולחן ערוך הוא ראה את דברי הרמה דברי הרמה בסימן ק מזן אור החיים סימן קמזן שם ארמה אומר בשעיף ח את הדברים הבאים הגהה ואין מסלקין הראשונה עד שכבר הניחו השנייה על השולחן כלומר הוא מדבר על יום שקוראים בו בשני ספרי תורה אז הוא אומר אין מסלקין הראשונה את ספר תורה הראשון עד שכבר הניחו השנייה על השולחן ואומר המשנה ברורה בסעיף קטן כו ואין מסלקין מן השולחן כלומר משאירים אותו על השולחן עד שכבר הניחו השנייה על השולחן והבאי היטב אומר בשע קטן ח על השולחן קודם הקדיש קודם הקדיש כדי שיאמרו הקדיש על שתיהם כך ברטב אומר בשם המגן אברהם כלומר בכוונה הרמה ציין שלא מסלקים את הספר תורה הראשון ועד ששמים את השני על התיבה כדי שאמירת הקדיש תהיה על שניהם. כך אומר המגן אברהם. אבל על כל פנים ראה מורי דוד משרקי את העניין הזה וכידוע מורי דוד משרקי נהג למחוק הגהות הרמה שלא טעמו את מנהגי יהודי תימן על זה כבר יצאו עורים למה הוא מחק אבל כך זה היה דרכו למחוק את הגות ארמה שלא תעמות מנהג התימן הוא באמת הרמה אומר נגד הירושלמי ואנו אין אנו נוהגים כן כך הוא אומר בדרכי משה אנו אינם נוהגים כן זה לא מנהגנו אלא מוציאים שניהם בבת אחת ותופסים האחת עד אחר שקראו בראשונה ואז לוקחים השנייה ונותנים להם הראשונה וכאן מורי דוד משרקי באמת מחק את העניין הזה שכותב הרמה ומוציאים שני הספרים כאחת ותופסים השנייה עד אחר שקראו בראשונה את זה הוא מחק מדוע כי זה לא תואם את מנהג יהי תימן אבל השאיר ואין מסלקין הראשונה עד שכבר הניחו השנייה על השולחן את זה הוא שייר כלומר לקח את הגרהת ארמה קלט אותה בחלקה דחה אותה בחלקה וזה דבר תמוע. מדוע? הרי בכל הקליל הקדמוניים של יהודי תימן אין דבר כזה ששמים את הספר תורה השני על התיבה אלא אדרבה. כמו הירושלמי מכניסים את הראשון לארון ואחר מכן מוציאים את השני. אלא זה משום שמורי דוד משרקי חשב שהטעם של ההרמה בעניין הזה הוא דבר של הנהגה טובה שמן הראוי לאמת. והוא אמת זה כדי שודי תמנה כך ובעקבותיו כך באמת נהגו יהודי תימן שינו מנהגם בעקבות שיליזתים שכל חלק מאותה הגעה של הרמה במיוחד שכך גם משתמע הפירושו של מעריך עץ את חיים שמביא את לשון הרמה הוא מביא את לשון הרמה ואם כן כיוון שגם מריץ מביא את לשון הרמה אז אם כן איפה נוצר מצב שבצנעה שהיא המרכז שבו היו ילדי תימן לכל לכל בתימן קלטו חלק ממנהגש בעניין הזה מעניין מאוד שבעדן סרבו לשנות גם כשראו את דברי ארמה גם כשראו את דברי שירי דתים ודברי מהרית ודברי מהרץ היו פינויים בעיניהם לא שינו אלא הם המשיכו להכניס את הספר תורה הראשון לערוץ ואחר כך הוציא את השני כמו הירושלמי. ואומר הרב שמואל בן יוסף ישועה, מחבר ספר מחרת יוסף, דבר מעניין מאוד, שהיו באים מארץ ישראל לעדן ורואים את המנהג של העדנים והיו טמאים, אומרים לו, מה זה? למה אתם לא מוציאים שני שני ספרי תורה כאחד? אז היה מראה להם את הירושלמי או שהראיתי להם הדין מפורש בירושלמי, נחו, אז אמרתי להם, אנחנו הירושלמים, כלומר אנחנו עדנים בתימן אנחנו ירושלמים ואתם ארץ ישראל ואתם לא כלומר אתם כבר לא ירושלמים אנחנו אנחנו בתימן הירושלמים ואתם לא תמ זה לזה אמר להם אתם הירושלמים עזבתם דין ערוך בתלמוד הירושלמי ותלכו אחרי אחרונים ואנו התימנים לא עזבנו ירושלמי וזוהי תשובה שאין לה פרקה ככה אומר מחלת יוסף זה באמת לא אחת אני תמיד אומר לבבליים שאנחנו התימנים יותר בבליים מהם מבחינת שמירת ה של התלמוד הברבל. בוא ניקח ונקח רבותיי אנחנו צריכים לסיים בערה מאוד מאוד חשובה. דברי מהריץ בעניין הזה מאוד משונים כי הוא כותב ביום שיש בו שני ספרי תורה לא יפתחו השני ולא יסירו המפה עד שיגלו הראשון וחתב רמה ואין מסלקים הראשונה עד שכבר הניחו השנייה. שימו לב שהוא מצטט את החלק הזה של הרמה. מה שמורי דוד משרקי אמץ את החלק הזה כי מורי דוד משוקי היה רבו וחברו של מאריץ ומוציאין שני הספרים כאחת ותופסין בשנייה עד שקראו בראשונה עד כאן לשונו ומנהגנו שלא להוציא השני עד שגמרו הקריאה בראשון אולי נהגו כן שלא נמצא דבר מפורש בגמרא בבלי משונה אומר מאריץ ומנהגנו שלא להוציא השני עד שגמרו הקריאה בראשון אולי נהגו כן מודי תמן שלא נמצא דבר מפורש בגמרא בבלי מה עם הירושלמי אם לא מפורש בבבלי הוא מפורש בירושלמי הלכת כמו הירושלמי אז מה נאמר שמעריץ לא ראה את הירושלמי נניח נניח שהוא לא ראה את הירושלמי במפורש הרי הוא ראה את הבית יוסף הוא ראה את דרכי משה על הטור כי יש לו את הטור יש לו את הבית יוסף יש לו דרכי משה הוא מצלצל את הדר מהן אז איך עלה לדעת שהוא לא ראה את לא ידע את הירושלמי אם ידעת את הירושלמי אז ודאי ודאי שיהיה דעת מקור מנהג ודתימן אז לא על הדעת שהוא אמר כאן אולי נהגו כן על מנהג תימן שלא נמצא הדבר מפורש בגמרא בבלי וגם הרמבם לא זכרו מה פירוש הרמב"ם לא זכרו הרי הרמב"ם אמר אם הוציאו את זה אחר זה אז מה זה לא זכרו מלא הוא יכול לומר לא אמר את זה בדרך חיובית שיש לו הוציא כך כך אבל אמר לו שכרו מוזר מאוד דברי מערית אחרי ש למרות שהוא גדול עולם אחרי בקשת המחילה זה דבר שלא לא מתיישב וגם הרמבם לא שכרו ויש ראיה מסימן כע שלא יוציאו תפילה של ראש מהתיק עד שכבר הניח הראשונה מורי ורבותיי נאלצתי מתוך הגנה על כבודו של מעריץ גדול עולם שהמאור של חכמי תימן באותה תקופה להסבירו ולומר שאולי נהגו כן לומר האשכנזים החנו אשכנזים שלא נמצא דבר מפורש בבלי ולכן הועיל ולא נמצא דבר מפורש בבלי והיה להם מנהג שונה מן הירושלמי ודרך אגב מצוין שיש הרבה הרבה מנהגים של ארץ ישראל הקדומים דווקא שרדו אצל אחנו האשכנזים ולא שרדו אצל אחנו ולא שרדו אצל אחנו ה השרדים התמימנים וגם הרמבם לא זכרו כלומר לא זכר את המנהג של שלחנו השנבים אנחנו מדבר על מנהג של החיים שכנאים ועוד מנהג של התימנים ובדרך כזו למדתי עליו זכות אלא מה שדוקור גברה השיג עליי ואומר פלא פלאים איך אני כאן אומר המריץ לא נתן יד לשינוי המנהג הוא אולי שתק אולי אחראי בשתיקה לשינוי המנהג שנעשה לרבי דוד משקי אבל איננו מתכוון אולי נהגו כן על יהודי אשכנז אלא על יהודי תימן אבל אם נאמר שזה על יהודי תימן איך יעלה לדעת שהוא לא ידע על של מכובע בדרכי משה זה לא עלה לדעת זה דבר קשה מאוד ואיך הוא אומר שהרמבם לא זכרו ויתרה מזו הוא אומר ש עץ חיים אומר בבית צדק שהמקור ל למנהג האשכנזי אל המנהג שלנו שמוציאים ספר תורה ראשון בלי ספר תורה שני גומרים ואחר כך מוציאים ספר תורה שני המקור שלו הנה מסימן כה סעיף יא זה בשולחן ערוך שלא יוציאו תפילה של ראש מהתיק עד שכבר תניח הראשונה. כלומר, לא יוציאו תפילה של ראש מהנרתיק עד שכבר ניח הראשונה. היעלה לדעת לומר שזה המקור של יהודי תימן מהשעיף הזה בשולחן ערוך שמקורו בריקי גדקטליה על טעם קבלי. מילה הם היה מקור תלמודי עתיקומים. אני מבין הרי כאן מדובר בטעם קבלי שבא ואומר אדוני הראש אומר אתה תדחוף הנחת תפילין של ראש עם הנחת תפילין של יד למה כי אנחנו אשכנבים מברכים על הראש לבד ועל של יד לבד אז כדי למנוע ריבוי ברכות תדחוף מהר תניח תפילין של ראש על תפילין של יד אז אני מזהיר אותך ואומר לך תיזהר אל תוציא תפילין של ראש עד שלא תגמור הנחת תפילין של יד במושלם זה טעם קבלי מה קשור לעניין של ספר תורה. מה קשור לעניין של ספר תורה? לכן לבוא לומר שזה מקור יותר עדיף למנהג יהי תימן. קשה מאוד. נכון, זה סניף בשביל להוסיף על המקור של יהודי תימן ולחזק אותם יותר. אבל לבוא לומר שזה המקור במעריץ נעלם ממנו הירושלמי של צטל כמשה. קשה מאוד מאוד. אז נכון גישתו של דוקור גברא להגן על מהר היא גישהו מאוד חשובה, מאוד חביבה חביבים לדבריו גם אנחנו חביבים עלינו דבריו של מעריץ אבל פעמים שההגנה על תלמיד חכמים צריכה לעשות באופן מושכל והאופן המושכל כאן לנו דעתי כדי לצמצם את הנזקים בהגנה על כבודו הוא דווקא לומר שדבריו מכוונים על מנהג אשכנז ולא על מנהג תימן ואז כאמור א מוריד מורי מוריחס מרית היה שותף למ דהוד משר כי בשינוי המנהגי הזה בגלל שחשבו שיש חשיבות גדולה ששני הספרים האלה יונחו על התיבה כאחד ואז יש שילוב בין המנהג האשכנזי ובין המנהג התימני דהיינו על ידי זה שני השרים תורה כאח עכשיו לפחות יש ביטוי לני הספרים שני השרים תורה כאחד זה היה הגיון שנחת מוריד אהוד משקי וחרה חזיק אחריו מעריית אבל אי אפשר לבוא לומר הוא רק השם שהוא שתק כמו שאומר דוקור גברא אבל נראים הדברים שהוא נותן נתן תמיכה למורד נשקי בעניין הזה מסובקני אם היה נפוץ המנהג בתימן על כל פנים בצנעה רק מעקבות מורי דוד משרגי אלא בגלל מחרית ניתנה דחיפה ונשתנה המנהג מה שאין כן צלחנו עדנים ששמרו על המנהג הקדום בצורה המקורית והטובה ביותר רבי ח