סינון המאכלים מן המרק באמצעות מצקת מנוקבת, היש לחוש לאיסור בורר בשבת?

תמצית מסמך תדרוך: דיון הלכתי בנושא סינון אוכל בשבת באמצעות כלים מנוקבים

המסמך עוסק בשאלה ההלכתית האם מותר להשתמש בשבת בכלי בעל נקבים, כגון משולש סינון או מצקת מנוקבת, כדי להפריד נוזל מאוכל. השואל מתאר שימוש במשולש הנקוב המונח בקערה, אליו יוצקים תבשיל נוזלי, והנוזל יורד דרך הנקבים בעוד חלקי האוכל המוצקים נשארים במשולש ומשמשים לחלוקה ואכילה. כמו כן, הוא מתאר שימוש במצקת מנוקבת להוצאת אוכל גס מתוך סיר, כאשר הנוזל ניגר דרך הנקבים והאוכל נשאר במצקת. השאלה המרכזית היא האם פעולה זו מהווה מלאכת 'בורר' (ברירה/מיון) האסורה בשבת.

עמדות שונות:

• "שמירת שבת כהלכתה": אוסרת שימוש בכליים אלה, ככל הנראה מחשש למלאכת 'בורר'.
• הרב יוסף: נוטה להקל במקרים אלה, ומסתמך על דעות המתירים.
• עמדת הרב המובאת בטקסט: נוטה להתיר שימוש בכלים אלה, תוך הסתמכות על דברי רבנו (הרמב"ם) בהלכות שבת.

נימוקי המתירים (בהתבסס על הטקסט):

הרב המובא בטקסט מבסס את דעתו על דברי הרמב"ם בפרק שמיני מהלכות שבת, הלכה י"א, הדן במלאכת 'בורר'. הרמב"ם מציין כי "הזורע או הבורר כגרוגרת חייב והמחבץ הרי זה תולדת דבורר וכן הממחה שמרים מתוך המשקין הרי זה תולדת בורר או תולדת מרקד". הרב מסביר כי "ממחה שמרים" מתייחס למצב בו לוקחים מסננת ("משמרת") ויוצקים לתוכה משקה עם פסולת (כגון יין עם שמרים). הנוזל הרצוי יורד, והפסולת נשארת במסננת. פעולה זו נחשבת ל'בורר' אסור מהתורה, כיוון שהפסולת נקלטת בכלי.

עם זאת, הרב מדגיש כי אם היין צלול ורק יש חשש לשיירים קלים, מותר לסנן אותו על גבי מסננת קיימת מיום חול, "הואיל ואני מסנן יין צלול". האיסור חל רק כאשר הפסולת נקלטת בכלי.

בהקשר של המשולש והמצקת, הרב טוען כי אין כאן קליטה של הפסולת (הנוזל שאינו רצוי). במקום זאת, האוכל הרצוי הוא זה שנשאר במשולש או במצקת. לכן, לכאורה, אין זה דומה ל'בורר' האסור בו הפסולת נאספת בכלי.

הרב מצטט את הלכה ב' בפרק ח' בהלכות שבת: "הבורר אוכל מתוך פסולת או שהיו לפניו שני מיני אוכלין וברורר מין ממין אחר בנפה ובכברה חייב בכנון ובתמחוי פטור ואם ברר בידו לאכול האלתר מותר והבורר פסולת מתוך האוכל ואפילו בידיו חייו".

הרב מסביר כי אם יש תערובת של אוכל ופסולת, ובאים לברור את האוכל מתוך הפסולת (ולא להיפך), הדבר מותר אם נעשה ביד לצורך אכילה מיידית. אם נעשה בכלי המיועד לברירה (כגון נפה וכברה), חייבים. אם נעשה בכלי שטוח ("כנון" ו"תמחוי"), פטורים אך אסורים. לעומת זאת, ברירת פסולת מתוך אוכל, אפילו ביד, אסורה.

הרב טוען כי השימוש במשולש ובמצקת דומה לברירת אוכל מתוך פסולת, שבה האוכל (הגס והמוצק) נשאר, והפסולת (הנוזל) מסתלק. לכן, לכאורה, הדבר צריך להיות מותר, למעט אם נעשה בכלי המיועד במיוחד לברירה כנפה וכברה שאז חייב.

הסתייגויות והשוואה לכלים אחרים:

הרב מודה כי לפי המשנה ברורה, גם ברירת אוכל מתוך פסולת או אוכל מתוך אוכל באמצעות כלי ברירה (כולל "קנון" ו"תמחוי") אסורה (אם כי בדרגת חומרה פחותה מבנפה וכברה). המשנה ברורה קובע שאם בורר בכלי שדרך לברור בו כנפה וכברה חייב אפילו בורר אוכל מן הפסולת ודעתו לאכול מיד, ואם בורר בכלי שאין דרך לברור בו פטור אבל אסור.

לכן, השאלה היא האם משולש ומצקת מנוקבת נחשבים ל"כלי שדרך לברור בו". הרב טוען כי מצקת אינה כלי שעיקר ייעודה לברירה, אלא להוצאת אוכל מהסיר. הנקבים נועדו רק להפחית את כמות הנוזל, אך לא תמיד מקפידים על סינון מלא. לכן, במקרה של מצקת, יש מקום לסמוך על המתירים.

לגבי המשולש, הרב מציין כי לכאורה הוא יותר בעייתי, מכיוון שנראה שהוא נועד במיוחד לקלוט את האוכל ולהניח לנוזל לרדת, דבר המזכיר כלי ברירה. עם זאת, הוא מוסיף כי גם בשימוש במשולש לא תמיד מקפידים על הפרדה מוחלטת של הנוזל, ולכן ייתכן שיש מקום להקל גם בו, בדומה למצקת.

הרב מסכם כי בעוד שבשימוש ב"קנון" ו"תמחוי" (כלים שטוחים המשמשים לעיתים לברירה) יש איסור (אף שהוא פטור מחטאת), במצקת ובמשולש נראה שיש מקום להתיר, כיוון שאינם מיועדים בעיקרם לברירה.

נקודות מרכזיות:

• הדיון מתמקד בשאלה האם שימוש במשולש סינון או מצקת מנוקבת בשבת מהווה מלאכת 'בורר' האסורה.
• דעת "שמירת שבת כהלכתה" היא לאסור, בעוד שהרב יוסף נוטה להקל.
• הרב המובא בטקסט נוטה להתיר, תוך הסתמכות על הבחנה בין ברירת פסולת מאוכל (אסור) לברירת אוכל מפסולת (מותר בתנאים מסוימים).
• ההיתר נסמך גם על הטענה שהמשולש והמצקת אינם כלי ברירה טיפוסיים שעיקר ייעודם הפרדת אוכל מפסולת באופן מוחלט.
• יש הבחנה בין דרגות חומרה של ברירה באמצעות כלים שונים: נפה וכברה (חייב), קנון ותמחוי (פטור אך אסור), ומצקת ומשולש (נראה שמותר).

המסמך מציג ניתוח הלכתי מעמיק של סוגיה זו, תוך הבאת דעות שונות והסתמכות על מקורות תלמודיים והלכתיים. הוא מציע עמדה מקלה יחסית לגבי השימוש במצקת ובמשולש, תוך הבנה שהדבר יכול להיות מורכב יותר בהתאם לשימוש הספציפי ולכוונה של האדם.