כיצד נוהגים יהודי תימן בתקיעות במהלך אמירת הסליחות?

תמצית מקור "הטקסט שהודבק" בנושא תקיעת שופר בסליחות ומנהגי התעוררות בתשובה

נושא מרכזי: המקור עוסק במנהגים שונים בעדות ישראל בנוגע לתקיעת שופר בזמן אמירת הסליחות בחודש אלול ובעשרת ימי תשובה, תוך דיון בחשיבות אמירת הסליחות ודרכי התעוררות לתשובה בתקופה זו. בנוסף, המקור נוגע בסוגיית שימור מנהגי אבות אל מול הצורך להתאים ולחדש מנהגים לצורך התעוררות רוחנית.

נקודות ומחשבות מרכזיות:

• מנהגים שונים בתקיעת שופר בסליחות:
• אין מנהג אחיד בקרב עדות ישראל בנוגע לתקיעת שופר בעת אמירת הסליחות.
• קיימים מנהגים שונים בקרב עדות המזרח (ספרדים ותימנים):
• יש שתוקעים בעת אמירת "עשה למען שמך".
• יש שתוקעים בזמן אמירת שלוש עשרה המידות.
• יש שתוקעים בסוף האשמורות.
• יש שאינם תוקעים כלל בסליחות.
• בקרב התימנים, יש הנוהגים לתקוע בקבלת עול מלכות שמיים (בעת אמירת "שמע ישראל" ו"השם הוא המלך").
• בקרב האשכנזים, לא נהגו לומר סליחות מראש חודש אלול כמו עדות המזרח. הם נהגו לתקוע בשופר בראש חודש כפי המתואר ב"פרקי דרבי אליעזר" ובשולחן ערוך (סימן תק"א), בדרך כלל לאחר תפילת שחרית ולעיתים גם בערבית. הם גם נוהגים לומר את מזמור "לדוד ה' אורי וישעי".
• יש הנוהגים לתקוע תשר"ת (תקיעה, שברים, תרועה, תקיעה) בעת אמירת שלוש עשרה המידות.
• חשיבות ימי אלול ועשרת ימי תשובה:
• ימים אלו מראש חודש אלול עד יום הכיפורים הם ימי סליחות, חינות ורחמים.
• לפי המסורת, אלו הם 40 הימים שבהם משה רבנו פעל לאחר חטא העגל לעורר תשובה בקרב בני ישראל ולהשיג רחמי שמיים.
• התורה ציוותה להתעורר לחשבון נפש בימים אלו, הן כיחידים והן כציבור, כדי להתנקות מהעבירות.
• מנהג אמירת סליחות והשכמה קודם התפילה:
• עדות המזרח (ספרדים ותימנים) נוהגים לקום לאשמורות הבוקר ולומר סליחות, לשפוך תחנונים לפני הקדוש ברוך הוא כדי להתעורר לתשובה. זהו מנהגם מראש חודש אלול עד יום הכיפורים, מלבד שבתות.
• האשכנזים לא נהגו כך מראש חודש אלול, אלא החלו באמירת סליחות סמוך יותר לימים הנוראים.
• גם הספרדים, אף שפחות משכימי קום מעדות אחרות, קמים יחסית לפני תפילת שחרית ואומרים סליחות.
• שיקולים מעשיים בתקיעת שופר בזמן הסליחות:
• יש להיזהר במקומות שיש תינוקות קטנים שלא לגרום להם להתעורר ולפחד.
• במקרה של התנגדות לתקיעות מחשש להפרעה, יש למצוא פתרונות כגון סגירת חלונות כדי למנוע תלונות מבחוץ.
• יחס למנהגי אבות וחידושים:
• ישנה ביקורת על הגישה השוללת כל חידוש במנהגים בטענה ש"אבותינו לא נהגו כך".
• המקור מדגיש כי "אבותינו" אינם בהכרח רק האב הפרטי של כל אדם, אלא מסורת רחבה יותר של הדורות.
• לעיתים, אנשים נצמדים למנהגי אבות גם אם הם נובעים מחוסר ידע או ממצב זמני, וקשה לבקר זאת ישירות.
• עם זאת, יש צורך "להתפקח" ולהבין שהרבנים יודעים מהם מנהגי אבות ויש לשאוף לעלות בקודש.
• דעת רבנו תם והתפתחות מנהג הסליחות:
• רבנו תם לא הביא את המנהג לומר סליחות מראש חודש אלול, אלא רק בעשרת ימי תשובה.
• למרות זאת, אבותינו אימצו את המנהג להשכים קום ולומר סליחות מראש חודש אלול, מה שמראה שהדורות ראו בכך נחיצות גדולה.
• קיצור הסליחות ושימור איכות:
• אמירת סליחות במשך כשלוש שעות כפי שהיה נהוג בעבר עלולה לפגוע בלימוד תורה, שהיה נעשה בלילה. זו הסיבה שרב עובדיה יוסף התיר לבני ישיבות לומר סליחות ביום.
• כיום, רבים אינם משכימים קום לשלוש שעות ואומרים את הסליחות במהירות.
• יש צורך למצוא מודל של סליחות מקוצרות אך עם עוצמה רוחנית, כגון אמירתן עם טליתות כפי שנהגו בתימן.
• קיימת ביקורת על הגישה השוללת כל שינוי או קיצור בסליחות בטענה של שימור מנהגי אבות, גם כאשר הדבר גורם לאיבוד העומק והכוונה.
• החזרת עטרה ליושנה:
• המקור מביא דוגמאות של "החזרת עטרה ליושנה" כגון עטיית טלית בליל שבת בתימן או אמירת הלל בכירוי.
• לעיתים, ניסיון להחזיר מנהגים קדומים נתקל בהתנגדות מצד אלו שאינם מודעים לכך שאבותיהם הם אלו ששינו את המנהג במרוצת הדורות.
• שינוי מתוך רצון להתקרב לה' אינו בהכרח דבר שלילי ויש לבחון כל מקרה לגופו.

ציטוטים רלוונטיים:

• "אבל עלינו לדעת שהימים הללו שהם מראש חודש אלול עד יום הכיפורים הם ימים של סליחות, חינות ורחמים."
• "ואנחנו הספרדים נוהגים לתקוע בשופר בזמן הסליחות."
• "אבל אשרי בני אדם שהם יודעים להעריך ערך תפילות כאלה, תקיעות כאלה והולכים אחרי רועה רוחני."
• "קצת קשה לבוא ולקבל עמד של מי מאחנו אשר באים ואומרים אין לחדש חידושים לא נהגו אבותינו לתקוע מדוע שנתקע כאן המקום להעיר מי הם אבותינו האם כל אחד עם אביו ועוד שכן ולא יותר זה נקרא אבותינו."
• "אנחנו מתפרקים מהנכסים האדירים שהיו לנו דהיינו לא משקימים קום ורוצים לומר סליחות כמו אשכנזים סמוך לחצות ולא להשקים קום ועיקר הסליחות זה להשקים קום ברעננות בלידה הרוחנית המחודשת."
• "אבותינו מה שהם הכירו לא מה שלא הכירו כי הם לא מעינים בספרים ולא מעניין אותם לא ימינה ולא שמורה אבותינו לא נהגו מה אתה מחדש חידושים זה גישה מוטעת."
• "כל המחזיר עתה לשנה אתה בא עליו ברכה."

מסקנה:

המקור מציג תמונה מורכבת של מנהגי התעוררות בתשובה בתקופת אלול ויום הכיפורים, תוך התמקדות במנהג תקיעת השופר בסליחות. הוא מדגיש את השוני בין העדות השונות ואת התפתחות המנהגים לאורך הדורות. בנוסף, המקור מעורר דיון חשוב על היחס למסורת ומנהגי אבות אל מול הצורך להתאים ולחדש מנהגים כדי לעורר את הלבבות לתשובה בזמנים משתנים. קיימת קריאה למנהיגים רוחניים לקחת את הטוב מכל המנהגים ולעורר את הציבור לתשובה שלמה, תוך התחשבות בצרכי השעה ובשמירה על עקרונות חשובים כמו לימוד תורה.