הוזמן לטקס נישואין אזרחיים בין יהודי לגויה, האם מותר להשתתף בארוע?

נושא מרכזי: היחס להשתתפות בחתונת יהודי עם גויה.

רקע ופתיחה: הדובר פותח בשאלה שהופנתה אליו בנוגע לעובד יהודי, שאולי אף ממונה על השואל וגם ידידו האישי, המתחתן עם גויה ומזמין את כל העובדים היהודים לחתונה. השואל מתלבט האם עליו להשתתף, מחשש לפגוע בידידו המעביד. הדובר מציין כי שאלות מסוג זה הפכו נפוצות יותר ויותר, בניגוד לעבר בו עסקו בעיקר בנישואים אסורים בתוך היהדות.

עמדה חד משמעית - איסור מוחלט להשתתף: הדובר מבהיר בצורה נחרצת כי "אין שום היתר בשום פנים ואופן ללכת ואפילו ללכת לדקות ספורות" לחתונה כזו. הוא מדגיש שאסור אפילו לברך "מזל טוב" משום ש"הקשר בין יהודי ובין גויה הוא קשר אסור בתכלית האיסור ואין להשלים או לעודד או אפילו להראות צלחנות כלפי דבר כזה."

חובת מחאה (בפועל או בהימנעות): הדובר מציין שאם הייתה אפשרות למחות באופן פעיל ("יקום ועשה"), היה צריך לעשות זאת. אולם, בהיעדר אפשרות כזו, "בוודאי ובוודאי שאסורים אנו להשתתף ולא אפילו לרגעים קלים באירועים מסוג זה." ההימנעות מהשתתפות היא סוג של מחאה פסיבית.

הסתמכות על מקורות הלכתיים: הדובר נסמך על דברי הרמב"ם בספר המצוות, המכנה את הנושאים נשים נוכריות "כופרים" ומזהיר מפני התחתנות עמם. הוא מצטט את הרמב"ם האומר שאיסור זה חמור יותר מאיסור בעילת גויה שלא במסגרת נישואין, מכיוון שהוא "דרך חתנות".

חומרת העונש על נישואי תערובת: הדובר מתאר את חומרת העונש על נישואי תערובת על פי דברי חז"ל והקבלה. הוא מזכיר את עונש "כריתות" ("כחלל יהודה קודש השם אשר אהב ובעל בת אל נחר יחרת השם לאיש אשר יעשנה ער ועונה אם ישראל הוא לא יהיה לו ער בחמים ולא עונה בתלמידים ואם כהן הוא לא יהיה לו מגיש מנחה לשם צבאות"). עוד הוא מדגיש שהבועל גויה "כאילו נתחתן לעבודה זרה" ונקרא "מחלל קודש".

השלכות הנישואין על הילדים: הדובר מדגיש את ההבדל בין בן ממזר (מאיסורי עריות) שהוא יהודי לכל דבר, לבין בן מגויה ש"אינו בנו", כפי שנאמר "כי יסיר את בנך מאחריי מסיר אותו להיות אחרי השם." דבר זה גורם ל"התדבק בגויים" ול"שוב מאחרי השם ולמעול בו."

דיון בשאלת צירוף אדם החי עם גויה למניין: הדובר מביא דעה של הרב אלדנברג שנדון בשאלה האם מותר לצרף למניין אדם שיש לו אישה נוכרית. הרב וינברג מתייחס לכך ומצטט את "זכרון יהודה" שמתיר צירוף עבריין שלא נודה רק בזמנים בהם הייתה סמכות לנדות בפועל. אולם, בזמננו, מאחר והרשויות מונעות נידוי, כל מי שעובר עבירה שמחייבת נידוי על פי דין נחשב "מנודה לעניין זה שאין לצרפו." לכן, אדם החי עם גויה, שראוי לנידוי, "יש לו דין מנודה ואסור לצרפו לעשרה."

איסור כיבודים לאדם הנשוי לגויה: הדובר מציין ש"בזכרון יהודה וכולי פסק שאסור גם לקרואו לתורה לא רק לצרפו למניין גם אם יש מניין בלעדיו להזמין אותו בכיבודים בכיבודים לקריאת תורה יש בר מצווה יש כל מיני אירועים אסור לקרואו לתורה."

ההשתתפות בחתונה כמתן לגיטימציה להתבוללות: הדובר מסביר שההליכה לחתונה כמוה כמתן לגיטימציה להתבוללות, ועל כך נאמר "תורה תורה חגריק גורם להתבוללות לארץ העם היהודי." הוא מסיים ואומר "ולכן גם אם חלילה נקלע אותו שואל למציאות קשה, נניח שהוא פוחד על מקום עבודתו כי אין לו פרנסה. צריך הוא אפילו לשקר למען השלום כדי לשמור על מקנסתו ולא ללכת ולא ללכת בשום פנים ואופן. כי אין מקום לשמחה. אין מקום להראות מעין שמחה. יש מקום לעצב, יש מקום לכעס, יש מקום לתגובה."

התרבות התופעה וגורמיה: הדובר מציין כי שאלות אלה מתרבות עקב מספר גורמים: העלייה מרוסיה, עובדים זרים, מערכת התיירות, תפיסת העולם הליברלית והפתוחה, והתפיסה המוטעית של "אהבה" כנובעת מתאווה גופנית. הוא מדגיש שאהבה אמיתית צריכה להתבסס על אפשרות לבנות בית בישראל על בסיס משותף של "מסיבות אלו אחרות, מידות, השקפות עולם, דת וכאלה דברים." בהיעדר בסיס זה, "אין בשום פנים ואופן להתחיל את גלגל ההתקשרות הנפשית."

קריאה לפעולה: הדובר מסיים בקריאה להעביר מסר ברור לציבור כדי "שידעו לא לשחק באש" ולהימנע מכל קשר אישי עם גויים וגויות מעבר לקשר מקצועי או אחר שאינו אישי לחלוטין