בשר שהוכשר בכלי שאינו מיועד לשימוש בפסח או זחוק שעובד במיקסר המשתמשים בו בכל ימות השנה, האם מותר באכילה בפסח?

עיקרי הדברים והרעיונות המרכזיים:

1. התשובה ההלכתית המתירה בדיעבד: התשובה לשאלה היא שניתן להשתמש בבשר ובזחוג גם בפסח. הדובר מנמק זאת על סמך מספר עקרונות הלכתיים.
2. הלכה הנוגעת למציאת שעורה בתבשיל בפסח: הדובר פותח בדברי הרמב"ם מהלכות חמץ ומצה (פרק חמישי, הלכה ח') העוסקת במקרה בו נמצאים שעורים או חיטים בתבשיל בפסח. אם הם נתבקעו, כל התבשיל אסור משום תערובת חמץ. אם לא נתבקעו, מוציאים אותם ושורפים אותם, והשאר מותר באכילה, מכיוון שמדובר בספק חמץ ובאיסור דרבנן בלבד ("שאין את הדגן שנבלל או נתבשל ולא נתבקע חמץ גמור של תורה ואינו אלא מדברי סופרים"). הדובר מביא דוגמה אקטואלית למקרה כזה ומסביר את ההשלכות ההלכתיות.

• ציטוט מרכזי מהרמב"ם: "תבשיל שנתבשל ונמצאו בו שעורים או חיקים אם נתבקעו הרי כל התבשיל אסור שהרי נתערב בו חמץ ואם לא נתבקעו מוציאין אותן ושורפין אותן ואוכלין שאר התבשיל שאין את הדגן שנבלל או נתבשל ולא נתבקע חמץ גמור של תורה ואינו אלא מדברי סופרים."

1. הנימוק לגבי כלי המליחה של הבשר: הדובר טוען שבכלי המליחה, שבאופן רגיל משמש רק להכשרת בשר ולא לחמץ, החשש להימצאות טעם חמץ הוא רחוק ("מי שם חמץ בתוך זה לא שם חמץ אלא חשש אולי מדובר כאן ספק"). גם אם היה טעם חמץ בלוע בכלי, פעולת המליחה ("מליח קרותח") אינה גורמת להפלטת הטעם מדפנות הכלי, אלא רק להוצאת הדם מהבשר ("הוא לא גורם להפלטת הטעם מן הדפנות הוא גורם להפלטת דם מן הבשר או לא להפלטת טעם מן הדפנות"). לכן, אין מקום לאסור את הבשר בדיעבד.
2. ההבחנה לגבי המיקסר של הזחוג: המיקסר נחשב לבעייתי יותר מכלי המליחה, מכיוון שאם הוא משמש גם לערבוב בצקים, סביר יותר שנבלע בו טעם חמץ ("אז שם מדובר בדבר שהוא בוודאי בוודאי שימושו בחמץ נכון מדובר בנקי כלי נקי אבל שמה בלוח הוא בדפנותיו לחמץ מחמת דוחקה דסכינה בגלל הדוחק של המערבל"). במקרה כזה, דינו יכול להיות כמו כלי חרס שחימוצו קשה.
3. הלכה הנוגעת לכלי חרס ששימשו בחמץ בצונן: הדובר מצטט את הרמב"ם (פרק חמישי, הלכה כ"א) לגבי כלי חרס ששימשו בחמץ בצונן, שמותר להשתמש בהם במצה בצונן, למעט כלים שהניחו בהם שאור או חרוסת, וערבות שלישו בהן חמץ, מכיוון שחימוצם קשה והם כ"כלי אור" ואסורים לשימוש בפסח אפילו בצונן.

• ציטוט מרכזי מהרמב"ם: "חרס שנשתמש בהן חמץ בצונן מותר להשתמש בהן מצה בצונן חוץ מכלי שמניחין בו השאור וכלי שמניחין בו חרוסת מפני שחמוצן קשה וכן ערבות שלשים בהן החמץ ומניחין אותו שם עד שחמית הרי הן כבע אור ואין משתמשים בהם בפסח."

1. בירור לגבי חרוסת עם קמח: הדובר מדגיש שהחרוסת עליה מדבר הרמב"ם היא חרוסת שיש בה תערובת קמח, ולכן מקום שהשהו בו שאור או חרוסת נחשב למקום עם טעם חזק של חמץ שאסור להשתמש בו בפסח אפילו בצונן.
2. הלכה בשולחן ערוך וברמב"ם הנוגעת לסכין חריפה: הדובר מביא הלכה מהרמב"ם (מאכלות אסורות פרק ט, הלכה כ"ד) העוסקת בסכין שחתכו בה בשר צלי שומני, ואז חתכו בה דבר חריף כמו צנון. במקרה כזה, אסור לאכול את הצנון עם חלב מחשש שספג שומן בשרי. אולם, אם הסכין הייתה נקייה ולא חתכו בה דווקא בשר צלי, הרי שלדעת הדובר, על סמך דברי מורו, "דוחקה וחריפותה אינם מבליעים ואינם מפליטים כלים", אלא רק סופגים שומנים.

• ציטוט מרכזי מהרמב"ם: "סכין שחתך בה בשר צלי וחזר וחתך בה צנון וכיוצא בו מדברים חריפים אסור לאוכלן בקותח."
• דברי המורה המובאים: "ונראה ורבנו סבור דלעולם דוחקה וחריפותה אינם מבליעים ואינם מפליטים כלים ולפי כך הוסיף בסרצלי שדרך להיות עליו הרבה שומן ועין כלומר הדוחקה והחריפות יכולים לשאו שומן בעין אבל לא להפליט טעם הבלוע הבלוע בכלי זה לא."

1. יישום ההלכה על הזחוג: לאור העיקרון שחריפות ודוחק הסכין אינם מפליטים טעם בלוע (אלא רק סופגים שומנים), אם המיקסר היה נקי משומנים ולכלוך, הרי שבדיעבד הזחוג כשר לפסח, במיוחד לאור העובדה שמדובר בכמות גדולה שהוכנה. הדובר מסכם ש"אם קמלה לאותה אשת חיים וימצא שהמיקסר היה נקי על קרבו ועל קרעיו הן ברמת הכלי כלי הכיבול הן ברמת הציר שהיה נקי הטב ומצחצח ואין בו שום שומנים ושום כלום אז היי בדיעבד הזחוג הזה כשר גם לפסח".

לסיכום: הדובר מתיר בדיעבד את השימוש בבשר ובזחוג שהוכנו בכלים רגילים לפסח, תוך שהוא נשען על הלכות הנוגעות לספק חמץ בתבשיל, על ההבחנה בין סוגי כלים ושימושיהם (כלי מליחה לעומת מיקסר), ועל העיקרון שחריפות ודוחק הסכין אינם גורמים להפלטת טעם בלוע מחפצים נקיים משומן