האם מותר בצום להשתמש במי פה או בכדור הנצמד לחיך ע"מ לסלק ריח רע מהפה?

שאלו השואלים, האם מותר ביום הכיפורים למי שסובל מריח רע בפה, להשתמש במה. המים הללו הם מים לא נעימים. שמים אותם בתוך הפה כדי לסלק את הריח הרע. הם אינם אפילו ראויים להבלה ופולטים אותם וכל תכליתם סילוק ריח רע מןפה וכן האם מותר להשתמש בסוג של כדור שמדביקים אותו מתחת לחך וגם הוא נועד בשביל לסלק את הריח הרע מן הפה אלא שכדור זה מתמסמ ויש בו גם טעם של מתיקות. האם מותר להשתמש בהם או לא? נראים הדברים שביום כיפורים אסור לא מבעיה שאסור להשתמש בכדור הזה אלא אפילו גם במהפה אסור להשתמש. אלא שלעניין תשעה באב נראים הדברים שמותר להשתמש במפה וכל שכן בשאר תעניות 17 בתמוז צום גדליה וכן הלאה עשירי בתבת אלא שלעניין הכדור הזה שמדביקים מתחת לחך לגבי שעה באב יש מקום להחמיר גם אם יזהר שלא יבלע ויפלוט בשאר תעניות אם יזהר וילוט מותר לו להשתמש גם בכדור הזה ולא רק במפה. ועכשיו את הנימוקים להכראה הזו. באמת אנחנו מוצאים בגמרא מסכת ברכות דף יד שבה נאמר השרוי בתענית תועם ואין בכך כלום. רב עמ ורב אסה טעמ ד רביעתא כלומר אמרו חכמים במסכת ברכות שאישה או אישתעסקים בבישול ביום תענית מותר להם לטעום ואין בכך כלום למרות שהם צמים ועוד מסופר שרב עמה ורב אסטע מעדריעתא שהמפרשים אמרו ש דווקא בפולט לא טועם ובולע אלא טועם ופולט. ובאמת רבנו בפרק ראשון מהלכות תעניות פרק הלכה יד כתב את הדברים הבאים ומותר לו לטעום את התבשיל כלומר בתעניות ואפילו בכדי רביעית והוא שלא טבלה אלא תועם ופולט ממש כתבת הגמרא שעד רביעית מותר לו לטעום בתעניות רק מה הוא הוסיף את מה שלא כתוב בגמרא את מה שהרח הוסיף את מה שהריף הוסיף והוא שלא יבלע אלא טועם ופולט וברכות ברכות כתב רבנו בפרק ראשון הלכה ב כתב ומתאמת אינה צריכה ברכה לא לפניה ולא לאחריה עד רביעית ומורי בערה יב שם הביא את המפרשים שמסבירים שאכן באמת לעניין ברכה להבדיל מתעניות כגון אם איש או אישה עסוקים בתבשילים ביום שאננו תענית ורוצים לטעום האחד התבשיל עם מלח בלי מלח מתאים לא מתאים מותר להם לטעום עד רביעית ואינם צריכים לברך והחידוש הוא שאינם צריכים לברך זה שאפילו הם בלעו לא שהם פלטו אלא לעניין ברכות אפילו בלאעו איןם צריכים לברך זה החידוש בעניין הברכות ואילו לעניין התעניות התעניות נאמר מתאמת מותרת ובתנאי שיפלות זה בעניין התעניות אלא שכאן המקום להעיר מספר הארות בהקשר לזה התואם הרי הוא טועם אם האוכל הוא טעים או לא ויש והוא נהנה מאותו טעם מאותה מטעמת אז יכול להיות שלעניין תעניות באמת החמירו שלא יבלע אבל סוף סוף אם יבלע הוא יבלע דבר שיש לו הנאה מה שאין כן במי פה שהם לא ראויים להבלה גם אם יבלה אין לו הנאה בכך ומשום כך באמת לגבי שאר תעניות ואולי אפילו לגבי צעב להבדיל מיום הכיפורים אפשר להתיר למי שבאמת סובל מריח הפה ריח מסריח להשתמש במפה אלו כי אין בהם הנאה אלא אנטי הנאה בדיוק ההפך מהנאה זה במידה ויבלה חזקה עליו שלא יבלה אבל גם אם כן אבל ליום הכיפורים מאחר וחכמים אסרו אפילו דבר שאין בו הנאה. משקאות מקולקלים מאכלות מקולקלים אסרו אותם. זה לא איסור תורה אבל אסרו אותם. כיוון שכן ביום הכיפורים יש להחמיר כיוצא בדבר לעניין הכדור הזה ואולי במקול שכן לעניין שאר תעניות להב דיל בתשעה באב ביום הכיפורים מאחר ואנחנו נתנה איתו שיפלוט אז מותר להשתמש בו אבל יום הכיפורים בתשעה באב יש מקום להחמיר ובאמת זה מה שנאמר בשולחן ערוך אור החיים סימן תקסז השרוי בתענית יכול לטעום כדי רביעית ובלבד שיפלוט וביום הכיפורים ותשעה באב אסור הגאה ויש מחמירין בכל תענית ציבור ואכן נוהגים כלומר הרמה עוסר בכל תענית ציבור אבל אפילושר ותמוז צום גדליה עשירי בתבד כל התעניות אפילו שהוא לא אפילו שהוא פולט לא מתירים את המתאמת אצל החינו האשכנזים כהוראת ארמה אבל לפי מרן בשאר תעניות מתאירים את המתאמת חוץ מיום הכיפורים ובשעה באב וכמובן בשאר התעניות שמתירים ובלבד שיפלות עכשיו למה ביום הכיפורים ובשאב אב מחמירים גם שלא יטעם נאמרו מספר טעמים נראה שהטעם העיקרי הוא כיוון שמצא שחכמי ישראל אמרו שיום הכיפורים וגם תשעה באב לא רק שאסור לאכול ולשתות אלא יש חמישה עינויים ביניהם איסור רחיצה ואומר רבנו בלשונו שאסור לרחוץ יום הכיפורים אפילו אצבע קטנה זה הביטוי שלו אפילו אצבע קטנה אם כן בעצמך ומה אם ביום הכיפורים אסור להרטיב אצבע קטנה כל שכן וכל שכן שאסור להתגרות עם יצר הרע של אכילה ושתייה שהרי הוא רעב ולא ישים כדור מודבק בחיך במיוחד שטעמו מתקתק ועלולו להזהה עלולו לקשל בדבר והועיל וגם בתשעה באב עסרו חכמים חמישה עינויים כמו ביום הכיפורים והוא גם מערב עד ערב לכן אמרנו שלעניין הכדור הזה למרות שתפקידו או תכליתו לסלק ריח רע צריך להיזהר לגדור גדר שלא להשתמש בו בשעה הבא ביום הכיפורים כהוראת מרן כל שכן לפי הרמה אבל לעניין מפה שהם לא נעימים, לא ראויים לבלאה ולא בולעים אותם ללא כל קשר עם תענית. נראים הדברים שאם באמת הוא סובל מריח רע מותר אפילו בשעה באב. כי מאחר ואפילו ביום הכיפורים האיסור לאכול דבר שאיננו ראוי לאכילה. וכן האיסור דבר שאיננו ראו לשתייה הוא אסור מדרבנן ותשעה באב כל עיקרו הוא מדרבנן אז כיוון שיש לנו כאן טרדרבנן וכיוון שמדובר באדם שסובל מרע רע יש מקום לבוא לקראתו ולהתיר לו להשתמש באותו מפה יש לומר שאם אותו אדם סובל מהריח רע בפיו דר גה גבוהה בדרגה גבוהה שיכול להיות זה לא הוראה כללית אלא אישית שנתיר לו להשתמש מפה אפילו ביום הכיפורים וזאת על שומ כיוון ש הרי למדנו את כל העניין מעניין רחיצה שאפילו אצבע קטנה עשו לרחוץ והרי הסטניס התירו לו לרחוץ והרי אם יש תינוף התירו לסלק את התנופת כי לא אסרו חכמים אלא רחיצה של תענוג ולא רחיצה של סילוק דברים מאוסים. ולכן במצבים ובנסיבות מסוימות יש וניתן להתיר ה אישי למי שסובל מאוד מריח הפה על ידי שימוש מפה אפילו ביום הכיפורים. במיוחד שבאנו למחלוקת גדולה בעניין יום הכיפורים שהוא חמור יותר מכל התעניות. האם דינו כדין אוכל מאכלות אסורות שהאיסור הוא בחנאת גרון בהנאת חיוון שהתורה אומרת ועניתם את נפשותיכם זה הדבר תלוי בעינוי ואין האדם מסלק את העינוי. אלא אם כן האוכל והשתייה מגיעים למאב. כל עוד זה רק מגיע לגרונו. אין בזה סילוק העינוי. ולכן אף על פי שיום הכיפורים מאוד מאוד חמור, אבל יש וניתן אולי להקל שיום הכיפורים אין דינו כמו מאכלות אסורות ולא בהנאה. גרון בלבד אסקינן שימו לב בלבד אסקינן אלא גם בהנאת בני מאב כלומר שבשביל האיסור יום הכיפורים יש צורך בשני יסודות גם הנאת גרון וגם הנאת מאב האם יש הנאת גרון בלי הנאת מאב אין איסור האם יש הנאת מאב בלי הנאת גרון אין איסור כגון שמזריקים לו ישרל כלי המעיים מזון שאז זה לא עבר דרך הגרון כיוון שלא נתמלאו שני היסודות האלה אין איסור אבל זה ברמה העיונית ברמה המעשית תמיד צריך האדם הנזקק לשאול את הרב והרב יקח את כל המכלול ואת הנסיבות המיוחדות ויורא כראוי לאותו שואל רבי חניה בן גשמ יד