האם מותר לשבת במעמד האירוסין בעת שהחתן מקדש את ארוסתו?

תזכיר תמציתי: מעמד הקהל בעת קידושין וחופה - עיון במנהגי תימן ואשכנז

מסמך זה מסכם את הסוגיה ההלכתית והמנהגית בנוגע לישיבה או עמידה של הקהל בזמן קידושין וחופה, כפי שעולה מתוך הטקסט המצורף. הטקסט מתמקד בהשוואה בין מנהג תימן העתיק למנהגים הרווחים בקרב אשכנזים וספרדים, ובניסיון להבין את מקורותיהם וההצדקות השונות.

נושאים מרכזיים ונקודות חשובות:

1. מנהג תימן העתיק - ישיבה בעת קידושין וחופה:

• בתימן, מעמד הקידושין נערך בלילה והחופה (ייחוד ועדות) למחרת.
• העדות הייתה שהקידושין והחופה נעשו מיושב.
• הכלה לא עמדה ליד החתן בזמן הקידושין, אלא החתן מסר את הקידושין לאבי הכלה.
• אבי הכלה פנה אל מקום מושבה המוסתר של הכלה ומסר לה את הקידושין ושתיית היין.
• "אלא שאפילו בזמן החופה הכל לפי העדות היה מיושב."
• מכאן עולה שלפי מנהג תימן זה, השאלה האם מותר לשבת כלל לא הייתה רלוונטית, שכן כך נהגו באופן מסורתי.

1. מנהג אשכנזים וספרדים - עמידה בעת קידושין וחופה:

• בקרב האשכנזים והספרדים (וכיום גם בקרב חלק מהתימנים מתוך חיקוי), נהוג לעמוד בזמן הקידושין והחופה, הנערכים לרוב יחד תחת אפריון.
• הכלה עומדת לימין החתן, וההורים, הרב המקדש והעדים עומדים גם הם.
• "כיוון שאנחנו מוצאים אצל החינו האשכנזים והספרדים והיום טבע הדברים גם התימניים כיוון שזה כבר הולך בחיקוי שהם עומדים בזמן הקידושין והחופה כי הקידושים והחופה נעשים בו זמנית תחת מה שנקרא אפריון כזה והכלה עומדת לימינו שלחתן וההורים משני הצדים עומדים שם והרב העורך את החופה בקידושין שם או שני העדים שם כולם מעומד."
• בנוסף לעומדים סביב האפריון, ישנם כיסאות עבור חלק מהקהל.

1. הניסיון להצדיק את מנהג העמידה:

• הרב יוסף פסק שיש לעמוד בשעת ברכת האירוסין ושבע הברכות תחת החופה.
• נהוג שהרב המקדש מבקש מהקהל לעמוד לפני הברכות.
• הטעם לעמידה נלקח מתיקוני הזוהר הקדוש.
• הגאון המריק"ש העיד שנהגו לעמוד במקומו, אך תמה על הסיבה לכך. הוא תהה מדוע עומדים בחופה ובאירוסין, אך בקידושין (לפי מנהגים אחרים) נהגו לשבת.
• המריק"ש הציע סברה שהעמידה נובעת מכך שברכת "אשר ברא" (הנאמרת בשבע ברכות) היא מכלל שבח והודיה לה' על בריאת ישראל, ולכן ראוי לעמוד כמו בברכת כהנים.

1. דחיית ההשוואה לברכת כהנים והדגשת מנהג אבות:

• כותב הטקסט דוחה את ההשוואה בין שבע ברכות לברכת כהנים, שבה העמידה היא דין מקובל ללא קשר ישיר לשבח כלל ישראל.
• הוא מדגיש את חשיבות מנהג האבות בקרב בני תימן: "ובמיוחד אצלנו שמנהג אבותינו זה תורה מדובר בעדה שהיא דרכה לשמר מנהגי אבות במשך אלפי אלפי בשנים."
• לפיכך, הסברי המריק"ש מתייחסים למנהג שראה אצלו, ולא בהכרח למהות הדין.
• "וראו חכמינו את דברי המריקש ואת תיקוני הזוהר ולמרות הכל נהגו מיושב. זאת אומרת זה תורה זה מנהג שהוא תורה."

1. הסבר נוסף מהזוהר על עמידה בחופה:

• הזוהר מציין ש"אינון בחופה צריכין עמה קדישה למקם בעמידה קדם חתן וכלה עם החזן לברכה לן בשבע ברכן ולקדשה החתן לקלה בקדמיתה בקידושין".
• משמעות הדברים היא שאף בקידושין יש לעמוד, ולא רק בשבע ברכות.
• אך קיימת קושיה מדוע בשבע ברכות הנאמרות בסעודת הנישואין אין נוהגים לעמוד. התשובה לכך היא כדי לא להטריח את הקהל בזמן הסעודה.

1. עדות מ"כנסת הגדולה" על מנהג סלוניקי:

• בעל "כנסת הגדולה" הגיע לסלוניקי (אזור יוון-טורקיה) וראה שיושבים שם בזמן החופה.
• הוא עצמו עמד בחופה כשביקר שם, ובעקבותיו עמד רוב הקהל (למעט תלמידי חכמים שלא הבינו את המנהג).
• הוא מציין שבמקום שנהגו לעמוד, היושב עובר על איסור "לא ישב בין העומדים".
• אך לגבי סלוניקי, הוא טוען שאלו שעמדו היו "עמי ארצות" שהיו צריכים לשבת, מכיוון שכך היה מנהג אבותיהם.
• כותב הטקסט מביע תמיהה על קביעה זו ושואל מדוע לא לחקור את עתיקות מנהג הישיבה.

1. הבאת ראיה ממגילת רות:

• בסיום הטקסט, מובאת דעה המבססת את מנהג הישיבה על המעשה של בועז, שהכניס את רות לחופה והושיב עשרה זקנים בשער העיר שישבו שם.

מסקנה ראשונית:

הטקסט מציג תמונה מורכבת של מנהגים שונים בנוגע למעמד הקהל בעת קידושין וחופה. הוא מדגיש את קדמותו של מנהג הישיבה בתימן, את התפתחות מנהג העמידה בקרב קהילות אחרות ואת הניסיונות השונים להסביר ולבסס מנהגים אלו. הטקסט מעלה סימני שאלה לגבי הסיבות לעמידה ונותן משקל רב למסורת ולמנהג האבות