היש אסור להעביר המעדר מיד ליד, בעת כיסוי הקבר בעפר?
מה מקור המנהג הזה והאם היה נהוג גם בקרב יהדות תימן?
האם מדובר במנהג ברמת: "מאן דקפיד קפדינן בהדיה ..."?
האם חששו הפוסקים למה שכתבה הגמרא "אל יפתח אדם פיו לשטן" או למה שאמרו "ברית כרותה לשפתים"?
עד כמה ואת מי מחייב מנהג ברמה שכזאת - מהם כללי הפסיקה במקרים שכאלו?
כיצד יפעל במקרה שכזה מי שאינו אמון על מנהג זה?