מתי ובאיזה אופנים יחשב החזר חוב לפרעונו הסופי?

נו פעם ואנחנו חוזרים לד של פרעון החוב מן החייו לבעל החוב שדרך הפרעון צריכה להיות באופן בטוח ולא באופן לא בטוח כלומר שה לובה חייב באחריות עד שהמלווה או או החוב יגיע לידיו של המלווה או לרשותו המשתמרת או לידיו של מי שהושמח על ידי המלווה שהוא יכול לקבל את חובו. כל עוד לא פעל הלובה ב דרך הזו אין הפראון נחשב לפראון. משום כך נאמר בשולחן ערוך חושפט סימן קכות באחריות הלווה עד שיפראנו ליד המלווה או ליד שלוחו. ליד הכוונה לידי המלווה או לידי שלוחו. ואם דרקן בפניו ונאבדו, כלומר חייב אשר לקח את הכסף החוב וזרק את כסף החוב בפני המלווה. ואותו כסף חוב בטרם הבעל חוב נטל את אותו כסף, הכסף נאבד. עדיין החייב חייב, כי הוא לא פעל בדרך שתבטיח שכספי החוב יגיעו לידי המלווה. אפילו אמר המלווה ללובה, זרוק לי חובי וזרקו ונאבדו חייב. כלומר אפילו קיבל רשות מן המלווה לזרוק את הכסף. כגון נניח ששניהם נמצאים בשני עברי הנהר והמלווה אומר ללובה זרוק לי את חובי. והוא זורק לו דעקה שהכסף נפל לנהר. וטבע לא התכוון המלווה זרוק לי חובי ואתה פטור מאחריות גם אם לא יגיע לידי אלא אני מוכן לקבל את הפרעון בדרך של זריקה אם זה יגיע לידי וזה לא הגיע לידי אבל אם אמר לו זרוק לי חובי והפתר זה כבר משהו אחר מאחר והוא אמר לו שהוא יהיה פטור הרי הוא פטור או זרקו אפילו רחוק למלווה ונעבד קודם שיגיע לידו פטור שהרי הרשעו בכך אמר לו זרוקי חובי בתורת גיטין היו המאות קרובות ללובה עדיין הם בחרי אותו היו קרובות למלווה נפטר הלובה מחצה על מחצה אם עבדו משם או נגנבו משלם הלובה ואנחנו מוצאים בסימן קכא גם בנוגע לשליח ש שלח לו חובו. שלח לו חובו פקדונו על זה שליח. אם אמר לו המלווה לשולחו על ידו ונאבדו פטור. אפילו לא אמר לו פה אל פה אלא שלח לו בכתב שלח לי על דפלוני. הוא שלחם על ידו ונאבדו פטור. והוא שהכיר כתב ידו. אפילו שהשליח גוי או חרש שטה וקטן ואפילו לא ייחד אדם ידוע לומר שלח על ידי פלוני אלא כתב לו שלח לי ביד מי שתרצה ושלחם לו ונאבדו או כפר בהם השליח פטור והוא שלח לו ביד אדם נאמן ובדרך שבני אדם רגילים להעביר שם אמונם אבל שלח לו על ידי מי שחוזק כפרן או במקום סכנת דרכים שאין הרבים רגילים לעבירן שם ממונם הרי וחייו שעל דעת כן לא ירשע הוא אלא אם כן פירש לו הדברים האלה אמורים כדי להתמודד עם בעיות של בני אדם אשר מעבירים אה פרעון חובות בדרכים לא דרכים כגון גננות שולחות לאהורים חובכם הוא כך וכך וההורים שולחים את הכסף על ידי הילדים הקטנים והכסף עבד. האם ההורים יוצאים דחובה או לא? אם לא קיבלו מנדט על ידי הגננת לשלוח את החוב על ידי על ידי הילדים? הם עדיין חייבים. כי זה רק הודעה כמה הם חייבים. בעלה ההורים לפרוע בדרך הבטוחה ורק אם נאמר שלחו לי על דפלוני שלחו לי על דפלמוני או על ידי הילד זה כבר משהו אחר על אחת קמה בכמה אם הורים שולחים את הפרעון באופן שלא היה עולה על הדעת של מקבל הפרעון שהפרעון שהכסף נשלח לו שוודאי ודאי אין זה נקרא פרעון נטא לעצמנו שהוא שם בתוך חצרו של האדם וזה חצר בלתי משתמרת או שהוא אינצא בחצרו זה לא נקרא פרעון כל זה אמור כיוון שהייתה היה מעשה שגננת לימדה את הילדים שלה את החניכים שלה מתכון לעשיית פשתידה נתנה את המינון וראתה להם איך עושים ושלחה לכל אחד ואחד את המתכון ואת המינון של הכנת הפשטידה להורים לדבח להם את זה למדנו היום ושם כתבה מהו החוב של כל הורה לגננת הייתה אמא זריזה שלקחה את המתכון ואת המינון הכינה פשטה הטובה ולמחורת ארזה את הפשטילה ובתוך האריזה גם ארזה את הכסף ושלחה את הפשטידה ביד הילד שלה לגן והילדה הביאה את הפשתידה לגננת הגננת שהיא הייתה חרדית ולא ידעה מהיא רמת הכשרות של הפשלידה שהוכנה בביתה של הילדה על די האמא לקחה את הפשטידה וזרכה אותה בחשפה והפשטידה הזו מטבע עזרים פונטע על ידי פועלי ההשפעה בסוף היום מרימה הגננת טלפון לאמא ומודה לה על הפשלידה הטובה שנתנה לה אז א והזכירה לה לשלוח את החוב אומרת לה אותה אמא אבל אבל את מודה לי על הפשלטידה, אבל בתוך הפשלטידה נמצא החוב הפרעון הכסף. ואז התברר שבעצם אותה גננת אה איך קוראים א זרקה את הפשטיתה בגלל שלא שמחה על הכשרות והם שואלים כדת מה לעשות. אז הדבר פשוט שאותה גננת לא נהגה קשורה כי כך לא מתנהגים והיא עברה על בל תשחית. מדוע? כיוון שהיא צריכה בצורה דיסקרטית לברר מה טיבה של הכשרות בבית אותה ילדה. שומרים כשרות, לא שומרים כשרות. כשרות רגילה מעדרים. ולדעת איך להתייחס לפשטה הזו מבלי ישר לזרוק אותה. והעובדה שזרקה אותה מבלי לברר זה גדר של בתשחית. זה בינם לבין הקדוש ברוך הוא. קודם כל אחר כך ביחס לכסף. כיוון שהיא לא הייתה אמורה לדעת שהכסף ארוז בתוך הפשלה. אז מטבע הדברים, מבחינת פרעון החוב, האמא עדיין לא יצא ידי חובה פרעון החוב. כי זה שהגננת לא התנהגה בצורה נכונה ביחס לפשטה והכשרות, זה לא אומר שאיך קוראים שהיא חייבת זה שהאמא כבר פרעה את החוב. אה ולכן האמא עדיין צריכה לשלם את החוב למרות שהיא נעלוהה ולמרות שבאמת הגננת לא נהגה קשורה. ואין ספק שהיא לא קשורה, אבל עדיין צריכה לשלם את החוב. כי א' גם בלי כל הפרשה הזאת של הפשטידה נטאר לעצמנו שהיא שלחה ביד הילד. עדיין זה לא נקרא פרעון חוב או הילד הילדה, אלא אם כן שמיחה אותה הגננת ל שהיא תשלח על הילדה. שנית, גם אם נניח הגננת לשמח אותה שע עלדה ילדה צריכה היא לומר הגנדעי שלחתי בידה ילדה חפשי בתיק זה כי סוףס זה ילדים מדובר בילדים יכולים לאבד יכולים לשכוח ולכן עדיין זה לא נקרא פרעון חוב בצורה משתמרת בצורה הביטוחה אז מבחינה זו האמא לא נהגה בחוכמה כך לא פורעים חוב ו עוד יותר מכך שזה ערוז לא פעם תולשים את האריזה, גם הם משתמשים בפשטה או בעוגה, תולשים במהירות את האריזה ומשליחים לפחה. והרי הכסף לא אמור להיות בתוך הפשטידה, כי זה לא היגני אלא בתוך עניירות. אז כלומר גם הבחינה הזאת, עדיין אי אפשר להעשים את הגננת בנזק ישיר, אלא בגרמה. אם הייתה זורקת משהו שהיא יודעת שהכסף שם זה משהו אחר אבל היא זרקה משהו שאולי לא הייתה צריכה לזרוק על כל פנים אריזה בטח שהייתה יכולה לזרוק ועל ידי זה נודע שהיה קשר שם זה רק גרמה בן זיקין וגרמה בן זיקין פטור מדי אדם בחייו בדיין השמיים לכן מצד הדין האמא עדיין לא פרעה את החוב והגננת עברה בתשחית אבל כיוון שהיא גרמה נזק לאמא יכלה היא אותה גננת אם נניח היא לא רוצה לומר לילדה תגידי לאמא שאנחנו מאוד מודיעים לה על זה שעשתה פשתידה אבל היה לנו כבר הרבה כאן קיבלנו הרבה ביותר ולכן חבל על זה מוטב שתשתמש בזה זה כבר משהו אחר אבל לא עשה אלא זרקה ואגב זה מזרחק הכסף זה נקרא גרמה בנזיקין גרם הבנזיקין חי בדין השמיים אפשר שאולי על בסיס הדברים האלה שהיא לא נהגה קשורה וגם גרמה בן זיקין שאולי הגנת צריכה לפתור את האמם נחוב לא מצד הדין אלא מצד לפני משולת הדין או לצד ידי שמיים רבי חני