מתי עיקר קריאת המגילה - ביום או בלילה?

כתב רבנו בפרק ראשון מהלכות מגילה הלכה שלישית מצווה לקרות את כולה כלומר מצוות עשה מדברי סופרים שודי יקרא את מגילת אסתר כולה כיוון שמתנו דעות תנאים מהיכן הוא חייב לקרות את קריאת מגילה, קריאת חובה. רבי מאיר אומר כולה. רבי יהודה אומר מאיש יהודי, רבי יוסא אומר מאחר הדברים האלה. רבנו פוסק רבי מאיר, הלכ רבי מאיר, מצווה לקרות את כולה ומצווה לקרותה בלילה וביום. וכל הלילה כשר לקריאת הלילה. וכל היום כשר לקריאת היום. כך שאם אדם לא הספיק לקרוא את המגילה יחד עם הציבור, יכול במהלך כל הלילה לקרוא את המגילה, כמו שאנו קוראים לנשות שלא מגיעות בליל פורים לבית הכנסת, אלה שלא מגיעות או ביום קוראים לבני הבית כדי להוציאה מדי חובה. אז מהלך כל היום, מהלך כל הלילה. בכל הלילה כשר לקריאת הלילה וכל היום כשר לקריאת היום. ומברך קודם קריאתה בלילה ברוך אתה השם אשר קדשנו מצותיו וציונו על מקרא מגילה אבל גם מוסיף עוד ברכה שעשה ניסים לאבותינו בימים הם בזמן הזה והוא מוסיף עוד ברכה שלישית שחיינו וקימנו והגיענו לזמן הזה וביום אינו חוזר ומברך שהחיינו נשים לב לתוספת הזו של רבנו וביום אינו חוזר ומברך שהחיינו למה רבנו היה צריך לומר וביום אינו חוזר ומברך שחיינו? למה הוא לא אמר בהלכות סוכה שבלילה הוא מברך שחיינו גם על המועד וגם על הסוכה וביום אינו חוזר ברך שחיינו ושם רבנו לא אמר וביום אינו חוזר ומברך שחיינו למה כאן רבנו אמר וביום אינו חוזר ומברך שהחיינו אין זאת אלא משום שבגמרא דנו מה היא הקריאה עיקרית? ואמרו שקריאת המגילה העיקרית היא ביום ולא בלילה, אלא מאחר אובר. הגאולה מתחילה מעת החושך, מעת ההכנות לה. לא בזמן שזה כבר גלוי ועומד ורואים את הנסים, את התשועה, אלא צריך לדעת את ההכנות לה. לכן תיקנו חכמים שיקרא אותה גם בלילה וגם ביום. אז למרות שבלילה זה רק כאילו ההתחלה. בהכנות ועיקר הקריאה ביום בא רבנו לומר שמאחר והוא ברך שהחיינו בקריאת הלילה ביום אינו חוזר ברך שחיינו למרות שהקריאה ביום לכאורה היא יותר עיקרית ומסיים רבנו הלכה הזאת ומקום שנהגו לברך אחריה מברך הרב את ריבנו וכולה והנה מרן פוסק את ההלכה כדרכמה אור חיים תר צדי ב סעיף א' הקורא את המגילה מברך לפניה שלוש ברכות על מקרא מגילה שעשה ניסים ושחיינו וביום אינו חוזר ומברך שחיינו הגר ויש אומרים דאף ביום מברך שהחיינו האשכנזים ככר מה אומר הם מברכים שחיינו גם בלילה וגם ביום וזה חידוש גדול נכון שב הגמרא נאמר שקריאה ביום העיקר אז יפה אז שיברכו רק ביום שחיינו איך זה שמברכים גם בלילה וגם ביום אבל הם נהגו שמרחים שחיינו בזמן קריאת המגילה גם בלילה וגם ביום עכשיו אה המשנה ברורה סעיר קטן א' אומר נכון לברך לכוון בברכת שחיינו גם על משלוח מנות או סעודת פורים שהם גם כן מצוות ויודיע זה להשליח ציבור מברך וכולי בעצם הוא צודק שערי סוף סוף המשלוח מנות זה מצוות של חכמי ישראל שחיבו אותנו במשתי פורים וכולי ושם מעניין חכמי ישראל לא תיקנו לנו ברכות אשר קדשנו מצוותיו וציונו לשלוח מנות אשר קדשנו מצוותיו וציונו על משתפור לא תקנו לנו ברכות על זה. אז לכן אומר כך הרמה אומר המשנה ברורה אז אני לא יכול לתקן ברכה אבל לפחות לפחות בברכת שחיינו של הלילה תתכבן על משלוח מנות ביום ועלם שתי פורים קצת קשה כל ההרכבה הזו קשה למה כי הרי משלוח מנות שעושה אותו בלילה לא יוצא ידי חובה לכן שתי פורים שעושה אותו בלילה לא יצא ידי חובה הוא יכול אבל הוא לא יצא ידי חובה בעיקר העיקרים זה משלוח מנות ביום ומשתי פורים ביום ואיך יוכל שהחיינו שברך בתחילת ליל פורים שזה יהיה ישחב ויהיה כוונה על מצווה שחתיד לעשות אותה עוד הרבה שעות תמיהה זה צריך עיון כל השיטה הזו בין כך ובין כך אנחנו חוזרים חזרה לשיטתנו כל עניין של משלוח מנות ומשתי פורים חכמי ישראל התפילו אותו לקריאת המגילה דהיינו זה לא חובה שעומדת בפני עצמה זה חובה שהיא תפלה לקריאת המגילה שעיקר העיקרים זה ההודעה והשבח לבורא עולם לא המשלוח מנות והמשי פורים הן מצוות ומצוות חשובות אבל הם תפלות בקריאת המגילה ועוד נעריך בעניין הזה ש דבר על השחרות ועל הדעת. עוד נדבר על זה אבל לא כאן המקום ולא ולא לא כעת אבל מה שחשוב הוא שאצלנו ברכת שחיינו היא על קריאת המגילה אפילו לא על המועד של עצמו כי אין ברכת שחיינו על המועד אלא על מועד שיש לנו מצוות עשה לשמור את המועד. למשל שבת אנו מצווים במצוות עשה לשמור את השבת ועוברים על העשה הם לא שומרים ימים טובים כל הימים טובים על כל יום טוב יש לנו מצוות עשה לשבות ומצוות לא תעשה אם לא שבתנו קח בפסח יום טוב ראשון יום טוב אחרון כך בסוכות יום טוב ראשון יום טוב אחרון כך בשבועות כך בראש השנה ואפילו יום הכיפ כפורים שאין בו אכילה ושתייה. מאחר ויש לנו מצוות עשה לשבות ביום הכיפורים, אנו מברכים שחיינו בלי אכילה, בלי שתייה, אלא מברכים אותה לבד בית הכנסת, בלי שום כלום על עצם המועד. כי מאחר ויש לנו מצווה רוטינית מחזורית חוזרת על עצמה והיא אחת ל-30 יום, דהיינו אחד לשנה. אז אנחנו מברכים שחיינו שבת היינו צריכים לרך שהחיינו, רק זה אחד לשבוע כי כל מצווה שחוזרת על עצמה, נטילת לולב חוזרת על עצמה, סוכה חוזרת על עצמה, שופר חוזר על עצמו אז אנחנו מברכים שחיינו אז רק על מועדים כאלה יש שחיינו על המועד אבל פורים וחנוכה אין לי מצוות עשה לשבות בחנוכה, מצוות עשה לשבות בפורים, אין לי דבר כזה, גם לא מדברי סופרים ואיל וכן אין ברכת שחיינו על עצמו של היום יש לנו ברכת שחיינו נו על מצוות קריאת מגלה שחוזרת על עצמה מדי שנה בשנה על נר חנוכה שחוזר על עצמו מדי שנה בשנה לכן אין לי על המועד עצמו אלא על הקריאה בתור שכזו ולכן התעוררש אלה מה יהיה בזמן שהוא קרא את קריאת המגילה שכח לברך שחיינו אומר הרב אדו יוסף אם שכח ולא ברך שחיינו או אחת משאר הברכות מברך במקום שנזכר כל עוד לא סיים קריאת המגילה כולה. ואם סיים קריאת המגילה של הלילה ונזכר שלא ברך שהחיינו, יברך שחיינו על מקרא מגלה של היום. ובכן אומר הרעוד יוסף, אם נזכרתי שלא ברכתי שחיינו ועדיין לא גמרתי את קריאת הנגילה, אף לא פסוק אחרון. אז לפני הפסוק האחרון אני מפסיק, מברך שחיינו וקורא את הפסוק האחרון. הבן איש חי אומר לו אם הגיע עד עשרת בני המן שהוצאו להורג, זה תוקפו של הנס, אז עד שם הוא יכול להפסיק בקריאת המגילה לברך שחיינו, אבל אם כבר עבר את זה אז לא יברך שחיינו. והרעודס אומר, לא זה לא קשור רואים אם אני יוצא ידי חובה או לא יוצא ידי חובה. לצאת ידי חובה בקריאה זה רק כולה. ואם עוד לא גמרתי את כולה. אבלו פסוק אחד לפני הסוף מברך שחיינו. זו הי שיטתו. דברי הרב יוסף לעניין הברכות על מקרא מגילה שעשה ניסים אנחנו מקבלים לחי למה כיוון שבאמת כל עוד לא גמר את המצווה והיא מתמשכת כמו הנחת תפילין כל עוד זה עליו מברך טלית כל עוד זה עליו מברך אבל שלא ברך עובר לעשייתן כי זה מתמשך אבל אם רק ברכת שחיינו הוא לא ברך לענו דעתנו מאחר ורבנו אמר ואינו חוזר ומברך ביום זה רק אם לא ברך בלילה. אם ברך בלילה אז לא חוזר. אבל אם לא ברך בלילה חוזר ביום. כמו שרעוז עסף אמר שאם כבר גמר את כל הקריאת מגילה יברך שחיינו על מקרא מגילה של היום. וזה אנחנו מסכימים לחלוטין. אבל להפסיק באמצע קריאת המגילה רק בשביל ברכת שחיינו להבדיל ממקרא מגילת שעת הנשיאים אנו דעתנו נראה שכיוון שיש לנו את הקריאה העיקרית ביום וקיימת אפשרות איך קוראים? לברך שחיינו ביום. אז למה להפסיק באמצע קריאת המגילה או פסוק לפני הסוף ולברך שחיינו? יש לו למחורת שיוכל לברך שחיינו. במיוחד אצלנו שאנחנו נוהגים לקרוא בבית להוציא את בני הבית וברכים שחיינו עבורם. אז אם לא ברחנו בבית הכנסת בוודאי ודאי שנברך שם בבית. אלא שאפילו אם גם כאן וגם כאן לא ברחנו שחיינו היינו טרודים מאוד מאוד. אז כאמור יש לנו ביום וזה נראה לנו היותר מדויקת לעומת זאת רבותיי בעניין נר חנוכה נדייק את הטב בדברי רבנו פרק שלישי החנוכה הלכה רביעית אומר רבנו ובשאר הלילות המדליק מברך שתיים והרואה מברך אחת שאין מברכים שחיינו אלא בלילה הראשון ולא אמר רבנו אם לא הדליק בלילה הראשון מברך שחיינו בהדלקה למחרת אלא בלילה הראשון למה כי כיוון שיש לנו גם שעשה נסים לאבותינו אז מה הבעיה נניח שלא הדלקת לא הדלקת נר לא יה לך שם לזה הרי תברך שעשה נסים כשאתה רואה את ברכת ה את הנרות של חברך ואז תברך שחיינו תברך שעשה נשיאים ותברך שחיינו ולכן שם הברכת שחיינו היא רק ביום הראשון ולא ביום השני אבל בקריאת המגילה כאמור אם לא בערך שחיינו בלילה מברך ביום וכאמור אם נזכר באמצע הקריאת המגילה לפי רבודה יוסף מפסיק ומברך שהחיינו לדידנו נראה לנו שאין צורך להטמיע רק אם הוא מברך על מקרא מגילה ושעת הנסים אז זה משהו אחר כי כבר אין זמן אחר לברך אותם אבל על שחיינו נראה לנו הועיל ואפשרי לברך למחורת יברך למחורת רבי חנות מורן אומר מ