כיצד יוצאים ידי חובת סעודה שלישית בערב פסח שחל בשבת?

ערב פסח ל בשבת מצבע דרים יש התייחסות מיוחדת למציאות הזו אנו כבר מוצאים במסכת פסחים במשנה פרק שלישי הלכה ו' נאמר 14 שחל להיות בשבת מבערין את הכל מלפני השבת דברי רבי מאיר כלומר רבי מאיר שאין הלכה כמותו אומר לא ישאר טריד פרית מן החמת לשבת אלא את הכל וערים מערב שבת. למרות שאנחנו נשאל את רבי מאיר מה עם סעודות? הרי שלוש סעודות בשבת ואין סעודה אלא בלחם ואין קידוש אלא במקום סעודה. הוא יגיד תאכל קטניות תאכל דרמי אלה כי בזמן שאין אין. כתיקנו חז"ל תיקנו בנסיבות שיש. כעת אין מחמת האיסור. לא ישתו של רבי מאיר שאין על הלכה אבל בח חמים אומרים בזמנו כלומר הוא יבער את החמץ יום שבת קודש עצמו כמובן את יטרת החמץ תכף נתייחס לכך רבי אלעזר ברבי צדוק אומר תרומה מלפני השבת חולין בזמנם ובאמת רבנו בפרק שלישי מהלכות חמץ מצה הלכה שלישית כתב את הדברים הבאים חל 14 להיות בשבת בודקים את החמד בליל ערב שבת. כלומר לא אור ל-14 אלא אור ל13. זה קודם כל שינוי המתחייבת תוצאה מהזמן המיוחד הזה. בודקים את החמץ בלילי ערב שבת שהוא ליל 13. הוא מניח מן החמץ כדי לאכול ממנו עד ארבע שעות ביום השבת. כלומר מעריך כמה הוא צריך לאכול חמץ ליום שישי וגם לליל שבת. וגם יום שבת בבוקר את זה הוא משאיר כמות כזה הוא משאיר ומניחו במקום מוצנע שהרי הכל כבר נקי ולא טוב ואסור שיתחיל להתפזר חמץ ומניחוב מקום מוצנע והשאר מבערו מלפני השבת כלומר העודף של החמץ שהוא לא עתיד לצרוך אותו מבער בפני השבת דהיינו ביום שישי מרן בסימן באור החיים שולחן ערוך סימן כנד הוסיף איזשהיא המלצה טובה בשעיף ב' טוב בערב שבת קודם חצות כדי שלא יבואו לטעות בשאר שנים לבאר אחר חצות וביום שבת יבטלנו כלומר מרן המליץ המלצה טובה שגם רבנו א יכול לקבל אותה שאכן באמת בערב שבת אם יש לו עודף והוא בין כך מבאר חמץ שיבער בשעה הרגילה של באור במשך כל השנים כי אדם נתון להרגלים על שלא יפרוץ גדר בשנים שלאחר מכן הכל פנים נאמר והשאר מבערו מלפני השבת ואם נשאר מנחמת ביום השבת אחר ארבע שעות מבטלו וקופא עליו כלי עד מוצאי יום טוב הראשון כלומר יאכל מה שיאכל והנותר ביום שבת אחרי סעודת הבוקר, סעודת שחרית והנותר אחרי סעודת שחרית של יום שבת קופע עליו כלי והוא נשאר אורח כמובן הואבטלו בליבו החמץ נשאר אורח ואבל מכוסה קופע עליו כלי עד מוצאי יום טוב הראשון ואז הוא מבער עד כאן דברי רבנו עכשיו ברור מעל לכל ספק שאם הוא יכול לחלקל את מעשיו בתבונה בצורה כזו שיאכל את כל החמץ הוא בבני ביתו לא ישאר מאומה אין לך ביאור פיזי לא רק ביטול הלב גדול מזה דבר נוסף אם הוא גמר לאכול ונשאר לו איזשהו עודף מן החמץ אם הוא יכול להוציא אותו את רת החמץ למיכל אשפה שברשות הרבים במידה ומדובר בעיר שיש בה ערב צלפ תח יש בעירובים אין בעיה של איסור מוצאה מר של רשות אדרבה ואדרבה יכול להתפטר ממנו ולא להשאיר אותו כי סוף סוף יש משפחות ברוחות ילדים ועם אורחים ולפעמים תינוקות נוגעים פה נוגעים שם ויכולים להשתבש דברים אז אין ספק שמבחינה מעשית טוב להתפתר מחמץ לחלוטין אם יש לו דרכים גם קיימת אפשרות שיקח אם יש לו שדה גדולה או חצר גדולה רש"י א לא הם א הם רצפה יקח נניח את המעץ שנשאר ויפורר וייפזר לרוח יפורר אותו פזר רוח ואין איסור פירור שריות של לחם ביום שבת כי אין תוחן אחרי תוחן לא כמו אלה שרצו לאסור לפורר את הלחם את הלחם אין איסור תוחן אחרי תוחן וגם אין בזה בזה כיוון שמנרגע שאנחנו צובים לבאר אין בזה גדר של בזוכל חלין שערי אמרו חכמים בכל ערב פסח בכל ערב פסח יכול הוא להשאיר אותו לעופות לכל מיני דברים בעלי חיים והם יאכלו אותו עד בו זמנו כבר יבערו אותו כך שאין בזה גדר של בז אוכלים אנחנו גם לא אומרים שהחמץ הזה הוא אסור ב איך קוראים בטלטול מוקצא למה כיוון שהוא הרי ראוי לבהמה, והוא ראוי לבהמה, אין לנו אסור. והרי לפני זמן איסורו הוא גם מבטלו בליבו. אז לכן גם אין גדר של מוקצא לאוכל הזה. ברור שיש לו את האופציה ואדם חייב בשביל לקיים את הסעודות. לקיים את הסעודות אך ורק אבל בשביל ארוחת ליל שבת ויום שבת בבוקר. מה עם סעודה שלישית? אז הרמה בשל שחרו אומר את הדברים הבאים בהגהה סעיף א' ובמדינות אלו שאין נוהגים לאכול מצה עשירה כדלקמן סימן תסב סעיף ד' בהגעה יקיים סעודה שלישית במיני פירות או בבשר ודגים כדלעל סימן הצדי א סעיף ה בהגעה ויש והרחרונים מביאים את זה שהשכנזים נהגו לאכול בבוקר זה דרך אגב נס מתר חש באותה שבת שאכן משקימים קום מה שבדרך כלל לא משקימים קום ועלמנת להתפלל בזמן ולהגיע בזמן לאכול את הסעודה שלישית לבער את החמץ וברוך השם שזכינו גם לדבר הזה אבל אז הם אוכלים סעודת שחרית אה בצורה של כפל חלוקה מלאכותית מה פירוש אוכלים חלק מנשעודת שחרית לא את הכל מברכים מפ מלפניך, מלפני האוכל, מברכים ברכת המזון ועוד פעם נוטלים עדיין ואוכלים את האשערית וזה הם מחשימים אותה כסעודה שלישית. אנחנו אין נוהגים כן, אלא אוכלים סעודה שלישית, סעודה שנייה בבוקר בשחרית וזהו. מה עם סעודה שלישית? אומר מורי בשבת לא אין סעודה שלישית כל הסעודות ומספרן זה תקנת חכמים חכמים לא תיקנו לערב אליו כזה בגלל שאין אפשרות לקיים אותו על דגן כימצה אסור לאכול בערב פסח ואיך קוראים ולהשאיר חמץ עד לאחר הזמן אסור וסעודה שלישית זמנה מאחרי חצות לא יועיל שבליל שבת אדם יאכל שלוש סעודות ואחר כך יצאו כל השבת ויגיד כבר שלחתי את זה ופק שהקדוש ברוך הוא עוד שלוש הסעודות לא אלא הסעודות האלה צריכות להיות כל אחד בזמנה ליל שבת בזמנה שחרית בזמנה עולה שלישית אחרי מנחה זה זו הדרך העולה בית אל לכן אומר מורי אין סעודה שלישית באותו באותו יום תאכל תניות תאכל זה אבל אין אין גדר סעודה שלישית ובאמת רבותיי מה אומר הרמה הרמה אומר ובמדינות אלו שאין נוהגים לאכול מתעשירה כדי כמן סימן תסב עדי בהגעה יקיים סעודה שלישית במיני פירות או בשרי דגים שבין כך לפי רבנו זה לא נקרא גדר של סעודה כן אלא גדר של סמהכל אבל לא סעודה אין אלפת אז זאת אומרת בין כך בדלת האחורית הם מגיעים למשכנה שסעודה אמיתית אין פת אין אז אם ככה כולנו שווים זה זו הערה חשובה ומכאן אנחנו מתקדמים לעוד עניין מאחר ואנחנו משאירים חמץ בשביל ליל שבת ויום שבת האם מותר גם לעשות קובנה ובשביל יום שבת בבוקר כי איך אפשר לעשות בלי קובנה איך איך אפשר לעשות בלי הדברים האלה שכל כך הורגלנו על אליהם ג'חנון וכאלה דברים התשובה רבותיי ברמה העקרונית הכל אפשר זה כמו שאדם משייר לחם במה שנשאר קופע עליו כלי עד מוצאי יום טוב וכולי או מפורו כל כל הדברים האלה ברמה המעשית יש קושי עצום למה כבר הכשרנו את הפלטה כבר הכשרנו את התנור איך אתה תעשה דברים חמים שמעלים הבל מעלים זיעה אז מה תעשה סיר לפני מסיר תעשה כל מיני כיסויים בניירות כסף אם יקרה לא יקרה כל הדברים האלה הם בעייתיים ושני הרי יש לנו את הסיר עם מה שנשאר כי לפעמים נשאר דביק אסור לחייה לנקות אותו ביום שבת ותצטרך לגנוז אותו עד נוצאי יום טוב הראשון כי גם ביום טוב ראשון אסור לך לטפל בו אז אלא עד נוצא יום טוב ראשון למה לכה אפשר להתאמץ באותה שבת לא לעשות את ה איך קוראים את העניין הזה של הקובנה או או איך קוראים קובנה או איך קוראים א או דבר כל דבר אחר עכשיו ככה באמת אומר מרן בסעיף ג' אין מבשלים לשבת זה דיסבח יוצא בזה ואין עושים בו פת הצלומה בקערה כלומר דברים דביקים אל תתעסק איתם בשבת כזו כי ת כאמור לא תוכל לנקות את הסיר באותו יום אלא עד מוצאי יום טוב. למה לחלה שיש דברים כאלה שלא תוכל להתמודד איתם? הצעה טובה שמרן מציע אותה. לכן רבותיי, אין ספק שהדרך הטובה ביותר זה כמו שאמרנו, במיוחד בימינו שדינו הכל לבשל כשר. לבשל כשר. אוכל כשר, הכל כשר, כלים כשרים, הכל. ולהגיש בצלחות חד פעמיות. ובצלחות חד פעמיות ישתמש האדם הבוגרים שבהם, לא הצעירים שבהם. עם פיטות מדודות לכל אחד נותנים פיטה שלא מתפוררת מה פיטה של הפרפל היא לא כל כך מתפוררת בשקית ניילון ככה שכל אדם ואדם אוכל את צורקו והכל נשאר בסקית ניילון בדרך כזאת יכלו לטבל בצלחת אחת פעמית עם הריץ וכל הדברים שמגישים ובדרך הזו ניתן להתגבר הלכתית ומעשיתע על הצרכים של אותה שבת ועל הצרכים של עניין חמץ אשר לעניין של קובנה עם קמח מצה. בעזרת השם יתברך אנחנו עוד נלמד בהזדמנות על העניין של ערב פסח. האם מותר לאכול בערב פסח א מצע ש או יותר נכון קובנה או כל מיני לביבות שעושים אותם מקמח מקמח מצות. במיוחד שאנחנו מדברים רבותיי על מצות ש כבר היו בעולם והקמח מצות הוא קמח של מצות שקדשו אותם ועשו ממנה קמח ואז לפי דעת מורי זה כבר נכלל באיסור שאסור לאכול מצה בערב פסח אבל כאמור עוד מפתח את זה בהזדנות רבי חני בן גשמר