כיצד נמנע מאיסור "בל יראה ובל ימצא" בחיוב מזונותיו של העובד הזר?

היום כמעט אין בית מישראל במובן הרחב משפחתי מה שנקרא שאין בו עובד זר דהיינו גוי או עובדת זרה דהיינו גויה ויש לזה הרבה השלכות הן ביחס לבישולי גויים ולעוד דברים אחרים ואפילו גם עניין שלא אחת הם מכניסים צלמים אלילים לתוך הבתים שוודאי צריכים להיות זירים או כבר אמרנו שצריך לקנות איתם תנאים בעניינים אלו או גם להקצות להם איזשהוא חדר בתוך החצר ולא בתוך הבית אבל יש השלכה גם לדיני פסח ומאחר עובדים הזרים הללו האדון מצווה לתת להם מזונות ואם הם בפסח רוצים חמץ על כל פנים לא רוצים להיות מוגבלים אך ורק למצע אזי תהיה בעיה לאדון היהודי ל מן את מזונותיהם בפסח וצריך לדעת איך ל להתנהל בצורה כזו שהיהודי לא יכשל באיסור בליראה ובימצא ובשור הנאה מנחמת. מצאנו בטור אור החיים סימן כנ ש הוא מביא הלכה מפוסקים מפוסקי השנז הראשונים שבה נאמר מותר לומר לעבדו בפסח הלך דינר זה הוקנה ואכול בו ואכול אף על פי שיודע שיקנה חמץ ואין זה כקונה חמץ אף על פי שמזונותיו עליו אבל לא יאמר לו צבא חול ואני פורע. כלומר אסור למעביד היהודי לומר לגוי לך תקנה לך אוכל מה שאתה רוצה ותזקוף את זה עליי בחוב בהקפה כי אז מה יוצא? מי הוא קונה האמיתי היהודי ויוצא שברגע שהמקנה מעביר את החמץ לגוי אז החמץ הזה הוא של היהודי והיהודי באותו רגע עובר על ליראה ובימצא עד שהגוי יאכל את אותו חמץ אז התנהלות כזו היא לא נכונה כיוון שהוא עובר על מצא. אבל אם המעביד היהודי אומר לגוי, הנה לך קח את דמי המזונות שלך, לך תקנה מה שאתה רוצה. והלך הגוי וקנה חמץ מאחר הוא כבר זכה בכסף מדין מזונותיו. אז מה שהוא קנה חמץ הוא קנה לעצמו. והיהודי לא עובר על בירעב ולימצא. בשולחן ערוך אור החיים סימן סנ הבייש שתי דעות בעניין הזה דעה מחמירה ודעה מקילה נאמר בשולחן ערוך סעיבר ו מותר לומר לעבד בפסח הלך דנר זה הוקנה ואכול כמו שראינו בטור אף על פי שיודע שיקנה חמץ אבל לא יאמר לו צ ואכול ואני קורע כל דעה זו ראינו אותה בטור אבל הוסיף מרן וכתב ויש מתירים גם בזה כלומר יש מתירין שאם אומר לו היהודי לגוי לך תאכל ואני אפרע יש מתירים למה הרי לכאורה ה הגוי כשהוא קונה אז מי שזכה בחמץ זה היהודי והיהודי בעצם נותן לגוי את החמץ ואז היהודי עובר מצא אז הדעה מקלה אומרת כך אומר המשנה ברורה סעיף קטן יז שכיוון שעדיין לא נתן המעות לחן בני לא חשיב כחמצו מה שנותן לו החן לעבדו אלא חוב בעלמה נתחייב להגוי ועבור שערב בעדו ולדינה קרקידה זו. כלומר אומר המשנה ברורה שהחמץ לא הכל להיות של היהודי כי היהודי חייב אך ורק חוב בעלמה והוא רק כאילו נותן ערבות היהודי עבור החוב הזה אבל עליבדאמת לכאורה אין הדברים כן נתאר לעצמנו שעובד זר הולך לבעל המכולת וקונה בהקפה את מי מכיר בעל המכולת של מי הוא החשבון של המעביד אין לא שום אין עניין עם העבד עם העובד אם המעביד לא יתן את ההיתר ללחמכולת לתת לעובד הזר בהקפה בין לצורכי המעביד, בין לצורכו אז בעל המקורת לא יתן. אז מבחינתו של בעל המכול את מי הוא הקונה? זה המעביד היהודי. ולכן נכון שיש בעיה אם יש שליחות לגוי או אין שליחות לגוי. אבל קיימלן יש שליחות לחומרה. וכאן הרי הגוי הולך בשליחות המעביד היהודי לקנות חמץ. אמנם לצורך הגוי. ולכן ברגע שהחמץ הגיע לידיים של הגוי, זה החמץ של היהודי שהיהודי חייב לתת לו מזונות. משום כך, אחרי בקשת המחילה, לנו דווקא נראה, למרות שרבנו לא אמר את הדעות האלה כי הם חידושים לחתיים שנתחדשו על ידי חכמי הלכה שאחרי התלמוד. אבל נראה לנו שהרמב"ם דווקא יסכים עם האוסרים ולא עם המתירים. כלומר שאין לקנות בהקפה על חשבון המעביד אתה רוצה תן לו כסף לגוי והוא יקנה מה שהוא רוצה אבל זה כבר שלו באמת גם המשנה ברורה חושש לחומרה ומכל מקום לכתחילה נכון לחוש לסברה הראשונה בעבדו ושבחתו שמזונותן עליו שלא לומר לו שילך ויקיב על חשבונו אלא יתן לו מאות מזומן והוא יקנה מה שירצה אז יוצא איפה נוכל לסכם ולומר נכון שמרן הביא דעה להיתר ונכון שהמשנה ברורה צידד לטובת הדעה המקילה אבל בפועל הוא אומר לגבי עובדים שמזונותיהם על על המאביב יש לחשו של חומרה ודעה זו נראית לנו ולכן יזהר האדון היהודי שלא יתן שלא יאמר לגוי לך תקנה בעני אשלם אלא יתן לו דמזונותיו כדי שהוא יקנה לעצמו אבל עדיין יש לנו בעיה והיא בנוגע לכלים. הרי הגוי משתמש בכלים של היהודי. האם הדבר הזה מותר או אסור? באמת נאמר בשולחן ערוך בסעיף ג, בסעיף ז', אסור להזכיר כלי לגוי בפסח כדי שיבשל בו חמץ. אבל מזכיר לו חמור להביא עליו חמץ. אז חמור אז הוא לא מחולל שום שינוי בתבשיל בחמץ, הוא רק משהו טכני להובלה. אז אם באמת נאמר במפורש שהוא מזכיר לו את החמור בשביל להביא לו חמץ, זה אסור. אבל זאת אומרת שיש אוסרים אבל אם הוא אומר לו בסתם אז הוא יכול להביא גם חמץ עליו. אבל הכלים שהוא נותן לו לבשל, אומר המשנה ברורה, כיוון שהוא חפץ, המעביד חפץ שאכן באמת הכלי ימנע שביחת החמץ על ה איך קוראים? על הגז, על התנור. אז לכן יש הנאה ליהודי מהכלי הזה. ומשום כך יש מקום להחמיר שודי לא יזכיר או ישאיל כלים שלו לגוי בשביל לבשל בהם חמץ בפסח. והשאלה היא מה עושים במקרה כזה? נראים הדברים שאם יש לו כלים משנים מאוד יתן לו אותם במתנה לגוי ויחד אותם בשבילו לתמיד. במתנה בשבילו ואשר לצלחות שתמש בכלים חד פעמיים. זה נראה לנו הדרך זו הדרך שנראית לנו בנסיבות שקיימות כי כאמור להזכיר לו את הכלי בשביל לבשל אסור כפי שנאמר בשולחן ערוך אסור להזכיר כלי לגוי בפסח כדי שיבשל בו חמץ רבי חנין בן גשם