האם מפאת קוצר זמן אם לשחרית או למנחה. ניתן לומר קדושה בנוסח מקוצר זאת אומרת: אומר נקדישך ונעריצך ונשלש לך וכו׳ (כמו מנהג הבלדי) אחר שהציבור אומר קדוש וכו׳ אומר הש״ץ לעומתם משבחים כמו נוסח השאמי וגומר את הקדושה. האם ראוי ונכון לנהוג כך או שב ואל תעשה עדיף? ראיתי בהערה יט בפרק ט שמורי כותב שנוסח הקדושה לרבנו היא אחידה לשחרית למנחה ולמוסף
הייתי מבקש לשאול את הרב מספר שאלות מתוך עובדות בתפילה במניין בחצר בית הכנסת התימני:
א. האם נכון בתקופה זו לבטל את תרגום הפרשה ולו על ידי מבוגר בטענה של צריך להזדרז ולסיים מהר את ההתכנסות ?
ב. האם לא ניתן לוותר על מי שברכים בין העליות ?
ג. האם העולה לתורה צריך להיות לבדו ליד ספר התורה ללא סומך והסומך יעמוד במרחק ממנו או אפילו לפניו אך במרחק ויסמן לו על ידי תנועות ואפילו שהסומך יסתכל בחומש ?
מה קורה בזמננו זה בשנה מעוברת שפרשיות קורח חוקת ובלק נקראות כל אחת בפני עצמה בחוץ לארץ לא היתה בעיה בגלל יום טוב שני שחל שבת
האם מי שמתפלל בביהכנ"ס שבו קוראים פרשה אחרת לפי מנהגם עלינו לקרוא קריאה נוספת, כדי לצאת תרגום של הפרשה לפי המסורת שלנו 1 תרגום ו 2 מידי חובת...
כי הרי איננו יוצאים ידי חובה בקריאה ששומעים באותו ביהכנ"ס?
א. מהם ההוראות הבסיסיות למי שמעוניין להשהות ספר תורה בביתו
ב. מקום שמתקיימים בו מספר מנינים במקומות סמוכים לכל מיני עדות , האם עדיף לארגן בשבת זו מספר קריאות בתורה עם ספרי תורה שונים לכל עדה ומניין
או שמא עדיף למעט בטלטול ספרי תורה ויתפללו כל אחד את התפילה כמנהגו אולם את קריאת התורה יעשו יחד כמה מנינים בספר תורה לפי מנהג אחד מהקהילות ( כמובן בהרחקה זה מזה ועם מסכות )
האם הציבור שלא היו נוכחים במקום ושמעו את התפילה החגיגית בתקשורת יכלו לענות בקדושה ובקדיש ולצאת ידי חובה וכן בברכת העומר?
