לכת"ר הרה"ג רצון ערוסי שלומות כנהר,
לפני כמה חודשים הלויתי לחבר סכום כסף לא מבוטל. הוא לא פרע את החוב למרות שמזמן פג מועד הפרעון, על אף שנשבע מיוזמתו להחזיר בתוך שבועיים מתוך קצבת בט"ל שהחל לקבל לטענתו (אני לא ביקשתי ממנו להשבע וזה אף חרה לי). מדובר באדם שנהגתי מזה כ-20 שנה לתת לו כסף ובעיקר אוכל עד לבית ודאגתי לו להסעות, כיון שבאמת היה עני ועדיין נראה לי שהוא עני, אם כי איני יודע בודאות.
השאלה שלי לגבי פורים - האם אוכל להחשיב חלק מחובו כאילו נתתי לו מעות פורים? אמנם אין משנין מעות פורים לצדקה אחרת, אך האם זה המקרה כאן?
אוסיף שיש לי, בעונותי, מעט כעס בליבי עליו (לצערי) שכן הוא נוהג עימי בצורה לא מכובדת ולא עונה לטלפונים למרות שאני מאוד משתדל לא להיות כנושה ולדבר ברכות ובהבנה וביני לבין עצמי מנסה ללמד עליו זכות (הוא אינו רשע בעיניי אלא נוטה אולי לחולי נפשי עקב נסיבות חיים קשות). כ"כ הגעתי למצב שלי אין לצרכי רפואה (לצערי מצבי מסובך), ואלו כספים שחסכתי. הסברתי לו את זה לפני ההלואה. אף נתתי לו מעט מעבר למה שביקש כדי שלא ישפיל מבט. מספק אם הטלפון שלו תקין (הוא מחליף לפעמים) באתי ליד ביתו והבהרתי לו שאני לא רודף אחריו ולא מתכון לשוב לבקש אם יגיד שאינו מחזיר ורק מנסה לקבל תשובה כנה כדי שאדע איך לתכנן את עתידי. הוא אמר שיחזיר בקרוב אך נעלם. הארכתי מעט לומר מה סיבות הכעס, כי אולי זה רלונטי להגדרת "חבר" ומצוה בשמחה.

תודה מראש ויפוצו מעינותך.
בברכת התורה,
תומר גבאי