לכבוד הרב,
פרק ג בהלכות תשובה לרמב"ם קשה להבנה ולכאורה
מלא בסתירות וקושיות

לדוגמה, בתחילה כותב הרמב"ם שאדם שעוונותיו מרובין,
הוא מת מייד.
לכאורה זה מתאים לשיטת רבי יוסי בראש השנה טז: שאדם
נידון כל יום.
מאידך, בהמשך הפרק נראה שהרמב"ם פוסק שהדין הוא בראש
השנה.
וזה סותר לכך שאדם רשע מת מיידית.
או שנידון בראש השנה והדין נשאר קבוע, גם אם ירשיע במשך השנה, או שנידון לפי
מאזן המצוות הרגעי.
כי אם אמרת שאדם שמגדיש סיאתו מת מייד, הדין של ראש השנה
מתרוקן מתוכן.

1.כיצד מיישבים את הסתירה, ולפי איזה שיטה בראש השנה טז: הרמבם
הרמבם פוסק?

2.האם הרמב"ם יסבור כמאן דאמר שהדין בראש השנה קאי על עולן הזה,
או כשיטת תוספות שהדין בראש השנה הוא על עולם הבא?

3.לשיטת הרמב"ם כרת הינו היעדר הישארות הנפש, כפי
שמתבאר בהלכות תשובה פרקים ח ו ט'.
מאידך, בפרק ג משמע שלכל ישראל יש חלק לעולם הבא
חוץ מחריגים, וחייבי כריתות אינן מבינהם.
משמע בבירןר שגם אדם שעבר על כריתות זוכה לחיי עולם הבא.
כיצד מיישבים?