הקדמת המורה
לק"י
שלום רב לכבוד הרב.
ברצוני לשאול אודות הנאמר בהקדמת המורה לרמב"ם
באומרו שם"...לפי הסבה השישית. וכך ימצא במדרשות ובהגדות... כפי הסבה הזו, ולפיכך אומרים אין מקשין.."
א. כיצד מסבירים הסתירות?
ב. מדוע הן קיימות?
ג. כיצד הינן מתקיימות בדברי קבלה?
ד. האם ישנן דברי קבלה אשר יסודותן בהשקפה? ואם כן סתרי אהדדי?!
ה. הדברי הגדה נכללין באשר קבלנו בסיני(שהרי אינן פירוש המצווה. או שמא הינן כן פירוש המצווה
בצד ההשקפתי שבמצווה?) או שהינן משלים בהן המחישו לנו חכמים השגתן אשר קיבלו בקבלה והמשלים נתחדשו לפי הבנת התלמיד?
ו. ולסיכום מה הוא האופן בו יש לגשת לדברי הגדה?
אודה לרב רבות על זמנו ועמלו ואאחלו שיזכה להמשיך דרך רבותינו בהרבצת תורה לרבים ושכל מעשיו יהיו הפקת רצון מאת הש"י אכי"ר.
סתירות כאלה בסיפור המקראי או האגדתי, הן מכוונות, ונועדו לעורר הקורא לעיון, ולספק לו גירוי לדרוש דרשות ממקורות אלו. ואם במקרא ההלכתי, התורה נדרשת בשלוש עשרה מידות, הרי באגדה, וכן בסיפור המקראי, שאינו הלכתי, נדרשים בשלושים ושתיים מידות, כדי להפיק את מקסימום הדרשות המוסריות והמושכלות מאותם מקורות.