יש להתפלל לאבינו שבשמיים שמלבד בקשתנו שיצילנו מידי האויבים הזדים אלא שיסייענו לעבדו שכם אחד כי כולנו בני אב אחד נחנו

היום ראש חודש אלול, חודש אשר ידוע כחודש הרחמים והסליחות, וזאת משום שמחר נשכים ונשטח את תפילותינו לאבינו שבשמיים, שיסייע לנו לשוב בתשובה שלמה, שיסלח לנו אם חטאנו ועוונותינו.

כדי שנהיה מוכנים ליום הדין בראש השנה, נוכל לשמוע קול שופר, קול שופר של חירות אמיתית ושל חיים. לנצח.

אך השנה, יותר מתמיד, נצטרך לתת את הדעת על המלחמות שאנו מצויים בהן מאז שמחת תורה, שבה הפכה שמחתנו לתוגה ועד עצם היום הזה. ועדיין המלחמות נמשכות, טרם נראה את סופן, ולא רק המלחמות עם אויבינו. כמה רב הצער מאוד, מאוד, מאוד.

הפילוג בתוכנו, לא רק בהפגנות שנעשות, הוא בעיה חמורה. ישנן הפגנות שלא מוסיפות דעת, אלא יותר מוסיפות מתח ואיבה פנימית, במקום שבו באמת יש להביא את מירב הדעות. וחבל שאין מביאים את מירב הדעות בכבוד, מתוך רצון למצוא את הדרך האמיתית. הכל נעשה באלימות ובהתרסה, דבר שמוסיף שנאת חינם.

נוסיף לכך גם את הופעתם של גנרלים לשעבר. ששירתו את המדינה ותרמו תרומה מכרעת, אך לא השכילו להבין שאין יוצרים מלחמות פנימיות בעיצומה של מלחמה רב-זירתית עם אויבינו. הם מופיעים אתמול, ובכך מעמיקים את המלחמה הפנימית בינינו, וזה חבל. חבל.

לכן נתפלל לאבינו שבשמיים, לא רק שיסכל את עצת אויבינו, וידבירם, ויהומם, וישמידם, ולא רק שייתן לנו שלום בארץ, אלא יסלק שנאת חינם מתוכנו ויסייע לנו באמת לעבוד אותו שכם אחד. כולנו בני אב אחד אנחנו, ונעבוד אותו בעבודת אמת, כדי שנזכה כאמור לחיי שלום וביטחון בארצנו הקדושה.