מהי הגירסה הנכונה בנוסח קדושת מוסף ר"ח, "עם עמך ישראל" או "ועמך ישראל"?

תמצית נושאים ורעיונות מרכזיים מתוך "הטקסט שהודבק"

המסמך עוסק בניתוח מעמיק של נוסחי אמירת קדושת כתר בתפילה, תוך התמקדות בהבדלים בין הנוסחים "עם עמך ישראל" ו"ועם מחכו ישראל". הדובר מציג את הרקע ההיסטורי של נוסחי הקדושה, את המחלוקות הפרשניות סביבם ואת ההשפעה של הקבלה על עיצוב המנהגים.

נושאים מרכזיים:

• שני נוסחים עתיקים של קדושה:
• נוסח "נקדישך ונעריצך": נוסח קדום שאינו כולל את מושג ה"כתר" ומתמקד בייחוד והערצת שם ה'. בנוסח זה, אין רלוונטיות לשאלה "עם" או "ועם" מכיוון שאין אזכור של מלאכים.
• נוסח "כתר יתנו לך": נוסח מאוחר יותר המתאר את המלכת השם על ידי שתי קבוצות: מלאכים ("מלאכי המונה מעלה") ובני ישראל ("עם עמך ישראל קבוצה מטה"). כאן מתעוררת השאלה מי עיקר ומי טפל במעמד זה.
• "כלומר היו שני נוסחאות של קדושה עתיקי יומין. הנוסחה שאנחנו עם ישראל נגדישוך ונעריסוך בלי מושגים של כתר אלא מייחדים את שם השם נגדישוך זה ייחוד ומעריצים אותו ושם מטבע דברים אין עם ע עם מחו ועם מחכו זה בכלל לא קשור בכלל ויש נוסח של קדושה כתר יתנו לך..."
• הוויכוח בין "עם עמך ישראל" ו"ועם מחכו ישראל":
• "עם עמך ישראל": גרסה המציגה את ישראל כעיקר ואת המלאכים כטפלים להם בהמלכת השם.
• "ועם מחכו ישראל": גרסה המעוררת שתי אפשרויות: או ששתי הקבוצות שוות במעמדן, או שישראל נספחים למלאכים. גרסה זו מעוררת קושי לאור דברי הגמרא במסכת חולין.
• "השאלה היא מי הוא עיקר ומי הוא תפל? כי אם עמכו ישראל, ישראל העיקר והמלאכים תפילים. ואם אנחנו אומרים ועמכו ישראל אזי או שתי הקבוצות שבות או שישראל נספחים למלאכים ועם ישראל ג'ם עמכו ישראל זהו סל המחלוקת בהבדלים בין עם עמכו או ועמכו"
• עדות המקורות:
• מריץ (רבי יוסף קארו): תומך בגרסה "עם עמך ישראל" וטוען שהיא הנוסח השגור בפי רוב שליחי ציבור וכן מוכח בספר הזוהר (משפטים).
• "כן הוא הנוסח השגור בפי רוב שלוחי ציבור וכן מוכח בזוהר משפטים בדף קו עמוד ב וברוב הדפוסים גרסינן ועמך ישראל..."
• הרד"א (רבי דוד אבודרהם): דעתו היא "ועם מחכו ישראל". הוא מודע לקושיה מדברי הגמרא בחולין (שישראל מקדימים את המלאכים בשירה) ומסביר כי למרות שישראל הם העיקר, הם בוחרים שלא להתפאר ונותנים למלאכים את זכות הקדימה בשבח.
• "ואף על פי שאמרו במסכת חולין שאין מלאכי השרת אומרים שירה למעלה עד שיאמרו ישראל שירה למטה כלומר מי עיקר ומי תפל בישראל העיקר... אף על פי כן איננו רוצים להתפאר בזה אלא אנו אומרים שהמלאכים משבחים ומקדישים תחילה עד כאן לשונו."
• תוספות: מובאת דעה המנסה ליצור חילוק בין ימות החול לשבת ויום טוב. בימות החול, כאשר המלאכים מובילים בשירה ("ועם מחכו ישראל"), ובשבת ויום טוב, כאשר ישראל מרוממים ומתחילים בשירה ("עם עמך ישראל").
• "ובשבת כנף שביעית שהם ישראל הם מתחילים לומר שירה... אם כן בחול כשיש מוסף אומרים ועמך שהם תפלים אליהם ובשבת עם עמך שהם תפילים אלינו..."
• השפעת הקבלה והמנהג התימני:
• הקבלה יצרה פשרה מאוחרת בין שני הנוסחים העתיקים, וקבעה ש"נקדישך" ייאמר בשחרית ו"כתר" במוסף.
• בתימן, נוסח ה"כתר" חדר מאוחר יחסית, בעיקר מהמאה ה-17 בהשפעת האר"י. לפני כן, המנהג היה לומר "נקדישך" בשתי הקדושות. ישנה גם גרסה תימנית ייחודית של "כתר יבנו לך" במקום "כתר יתנו לך".
• מריץ קובע שהנוסח השגור בקרבם הוא "עם עמך ישראל" תמיד, ללא חילוק בין חול לשבת.
• "במהלך הדורות נשתקע וזאת בהשפעת הקבלה שהקבלה באה ואמרה מאחר ואנו מוצאים שתי נוסחאות עתיקות נקדישך וכתר. בואו נעשה נקדישך לשחרית וכתר למוסף... בתימן כיוון שבכלל כתר לא היה בקדומות אלא הוא התחיל להגיע ממור חיא... הוא בספרו צדה לדרך הוא בכלל אומר כתר יבנו לך לא יתנו..."

נקודות חשובות:

• הוויכוח בין נוסחי "עם" ו"ועם" מתמקד בשאלה מי נושא את עיקר האחריות להמלכת השם בקדושת כתר - ישראל או המלאכים.
• פרשנים שונים ניסו ליישב את הנוסחים השונים עם דברי הגמרא במסכת חולין, המדגישה את חשיבות שירת ישראל.
• ההשפעה של הקבלה יצרה מנהג מאוחר של חלוקה בין אמירת "נקדישך" בשחרית ו"כתר" במוסף, בניסיון לגשר על הפער בין הנוסחים העתיקים.
• בקרב יהודי ספרד ואשכנז התקיים ויכוח ער סביב הנוסח הנכון, בעוד שבתימן נוסח ה"כתר" חדר בשלב מאוחר יותר.
• הדובר מציין כי הדיון המעמיק בשאלה מה המשמעות של "ישראל מובילים ומלאכים טפלים" או להפך, יידון בשיעור נפרד.