מתנות לאביונים, הזדמנות לקיים את מצות הצדקה או שיתוף בשמחת הפורים?

תמצית נושאים ועובדות חשובות מתוך "הטקסט שהודבק" בנושא מתנות לאביונים בפורים

מסמך זה מסכם את הנושאים והרעיונות המרכזיים העולים מתוך הטקסט המצורף העוסק במצוות מתנות לאביונים בפורים, תוך התמקדות בדעתו של רבנו (הרמב"ם) והשוואתה למקורות אחרים.

נושא מרכזי: חשיבותה של מצוות מתנות לאביונים והגדרתה על פי רבנו.

הטקסט פותח בהדגשת החשיבות של מצוות מתנות לאביונים בפורים, אשר לדעת הכותב, לא נידונה מספיק בהלכה. הכותב מצביע על כך שב"טור אור החיים" אין זכר למתנות לאביונים, אלא רק למשלוח מנות. לעומת זאת, מדגיש הכותב, רבנו (הרמב"ם) מתייחס לעניין מתנות לאביונים באופן מדוקדק ביותר, ובשל כך, המקור השלם ביותר בנושא זה יחסית הוא דבריו.

ציטוט רלוונטי: "פורים ועסקנו ואנחנו עוסקים בהלכות הפורים דומה שעניין של מתנות לאביונים לא מספיק נידון בהלכה ובאמת המעיין בטור אור החיים סימן תרצה התפלל לראות שאין זכר למתנות עניים אלא למשלוח מנות למרות שזה ברור מעל לכל ספק זה קצוות היום ואנחנו מוצאים בדברי רבנו א התייחסות מדוקדקת מאוד לעניין של מתנות עניים ועוד שבשולחן ערוך בגלל שהתיק חלק מדברי רבנו אז באמת נגע בכמה הדינים ולא בכל הדינים כך יוצא איפה שבעצם המקור הכי מושלם יחסית שהתייחס למתנות לאביונים הוא רבנו."

פרטי המצווה על פי רבנו:

הטקסט מביא את לשון הרמב"ם מהלכות מגילה פרק ב הלכה טז:

ציטוט רלוונטי: "חייב לחלק לעניים בימי הפורים אין פוחטים משני עניים נותן לכל אחד מתנה אחת או מעות או מיני תבשיל או מיני אוכלים שנאמר ומתנות לאביונים שתי מתנות לשני עניים ואין מדקדקין במעות פורים אלא כל הפושט ידו לטול נותנים לו ואין משנים מעות פורים לצדקה אחרת."

מדברי רבנו עולה כי:

• חובה לחלק לעניים בפורים.
• המינימום הוא שני עניים.
• לכל עני יש לתת מתנה אחת.
• המתנה יכולה להיות מעות, מיני תבשיל או מיני אוכלים.
• אין לדקדק במי נותנים את מעות הפורים - כל מי שפושט יד, יש לתת לו.
• אין לשנות את ייעודן של מעות פורים לצדקה אחרת (הוראה לגבאים ולנותנים).

זמן קיום המצווה:

הטקסט מתייחס גם לזמן קיום מצוות מתנות לאביונים, תוך הבחנה בין בני כפרים לבני ערים גדולות, בהתבסס על הלכה יד באותו פרק:

ציטוט רלוונטי: "כתב רבנו מצוות יום 14 לבני כפרים ועיירות ויום 15 לבני כרחים להיותם ימי משתה ושמחה ומשלוח מנות לרעים ומתנות לאביונים ומכר בעשיית מלאכה ואף על פי כן אין ראוי לעשות בו מלאכה אמרו חכמים כל העושה מלאכה ביום פורים אינו רואה סימן ברכה בני כפרים שקדמו וקראו בשני או בחמישי אם חילקו מעות לאביונים ביום קריאתם יצאו אבל המשתה והשמחה אין עושין אותה אלא ביום 14 ואם הקדימו לא יצאו וסעודת פורים שעשאה בלילה לא יצא יד חובתו."

מההלכה עולה כי לכתחילה, מצוות מתנות לאביונים צריכה להתקיים ביום הארבעה עשר (לבני כפרים) או החמישה עשר (לבני ערים מוקפות חומה), שהוא יום משתה ושמחת הפורים. עם זאת, לבני כפרים שהקדימו לקרוא את המגילה בשני או בחמישי, אם חילקו מעות לאביונים ביום קריאתם, יצאו ידי חובה בדיעבד. הסיבה לכך היא שמתנות לאביונים קשורות לשמחת הפורים.

הגדרת "מתנה" ומהותה:

רבנו מגדיר את המושג "מתנה" לאביון ומבהיר מה נחשב כמתנה לצורך מצווה זו:

ציטוט רלוונטי: "ואומר רבנו או מעות או מיני תבשיל או מיני אוכלים. כלומר יכול לתת לו מעות לעני או מיני תבשיל או מיני אוכלים. אומר מורי ובית צדק בערה לא הוא כותב ודווקא מדי דמכל כתניה לוקחים עגלים ומעות פורים חזו למקנה באו כל מלא ומטעם זה כתבו בפרק הזהב חולה בכל אשר תעוה נפשך ועל כל פנים אומר מורי וחתב האור שמח אבל בגדים וחיוצא בזה אינו יוצא כלומר אם אדם בא ביום פורים ושולח מתנות לאביונים, בגדים, כלים, שאותו עני חזר אותם. הוא לא קיים מתנות לאביונים של פורים. הוא קיים מצוות צדקה רגילה, אבל לא מתנות לאביונים. אבל אם הוא שולח לו אוכל או מיני תבשיל כדי להרבות במשתי פורים, קיים מצונות לאביונים, אפשרו לתת לעני מעות, כי במעות יקנה העני מה שחסר לו, מה שחסר לו. ולכן מצד הנותן, הנותן צריך לתת בשביל צורקי פורים. מצד הנותן מצד המקבל אנו מניחים שיקח את הכסף וישתמש בו בשביל בשביל צורכי פורים."

מדברי הפרשן המובאים בטקסט עולה כי מתנה לאביון צריכה להיות דבר שיכול לסייע לו בשמחת הפורים, כגון אוכל, תבשיל או מעות שבאמצעותן יוכל העני לקנות את צרכיו לפורים. בגדים וכלים, אף על פי שהם צדקה, אינם נחשבים כמתנות לאביונים של פורים. מטרת המתנה היא לאפשר לעני להשתתף בשמחת הפורים.

השימוש במעות פורים על ידי העני:

הטקסט דן בשאלה האם העני רשאי להשתמש במעות פורים לצרכים אחרים שאינם שמחת הפורים. דעת רבנו, כפי שהיא מובנת בטקסט, מתיישבת עם דעת רבן שמעון בן גמליאל, לפיה האיסור לשנות את ייעוד מעות פורים לצדקה אחרת חל רק על הגבאים והנותנים, ולא על העני המקבל.

ציטוט רלוונטי: "אלא ואין מדקדקין במעות פורים אלא כל הפושט ידו לטול נותנים לו ואין משנים מעות פורים לצדקה אחרת כלומר גבאי הגבאים ביום פורים שקיבלו כסף מתנות לעניים אם עכשיו באים ואומרים להם שמעו יש אדם מסכן צריך עכשיו לחתן אותו תנו לו את הכסף הזה חלק מהכסף הזה אסור זה מיועד לצורקי מעות לצורקי פורים אומרים יש פדיון שבועים אסור תגבו בשביל פדיון שבועים זה מיועד בשביל שמחת פורים לעניים כלומר מצד הנותנים מצד הגבאים אסור להם לשנות את היעוד של מעות פורים לצדקה אחרת גם אם היא חשובה מצד המקבל העני דומה שמאחר ורבנו אמר ואין משנים מעות פורים לצדקה אחרת הוא ראה בזה הוראה לגבאים הוראה לנותנים ולא הוראה למקבלים מאחר ומצאנו בגמרא ב המציאה קו עמוד ב מגב פורים לפורים ואין מדקדקים בדבר מאוד נשוב לעניין שאין מדקדיקים בדבר ואין העני ר ש ליקח מהן רצועה לסנדלו אלא אם כן תנה במעמד אנשי העיר דברי רבי יעקב שנאמר משום שאמר משום רבי מאיר רבן שמעון בן גמליאל מקל באנו למחלוקת בין התנאים אם העני שקיבל מאות פורים רשאי לשנות את היעוד במקום שמחת פורים לצרכיו שרבי יעקב אמר משום רבי מאיר שאסור לא לשנות אלא יוציאהם רק לשמחת פורים בעוד של רבן שחון בגמליאל מקל והעובדה שרבנו כתב שההוראה היא לגבאים שלו משנים אותם לי צדקה אחרת משמע שהוא פסק כמו רבן שמעון בן גמליאל שההוראה היא רק על הנותנים על הגבאים ועל הנותנים שהם עשו להם לשנות מאות פורים לצדקה אחרת ה המקבל יכול לשנות את זה לצרכיו וכך פסקור יוסף בבית צדק כיוצא בדבר מצאנו בירושלמי מגביד פורים לפורים אמר רבי אלעזר ובלבד שלא ישנה ממנה העני רצועה למנעלו אבל כאמור אין אנו פוסקים כדעה זו אלא כדעת רבן שמעון בן גמליאל שההוראה היא רק לגבי הנותנים והגבאים ולא לגבי המקבלים."

לפי זה, הגבאים והנותנים חייבים לוודא שהכסף מיועד לשמחת פורים של העניים, אך לאחר שהגיע לידי העני, הוא רשאי להשתמש בו כראות עיניו, גם לצרכים שאינם קשורים ישירות לשמחת הפורים.

בדיקה וחקירה של העניים:

הטקסט מדגיש כי בפורים אין צורך לדקדק ולחקור את העניים לפני שנותנים להם מתנה. כל הפושט יד, נותנים לו.

ציטוט רלוונטי: "נאמר שאין מדקדקים במאות פורים אלא כל הפושט יד נותנים לו וכוונה הלכה זו היא כדלקמן בדיני צדקה אם אדם פושט יד אני לא יודע או עני כמו שהוא פושט יד או רק מתחזה לעני איננו יודעים אומרת ההלכה תן לו פרוטה מאחר והוא פשט יד והתבזה תן לו פרוטה אבל אתה לא חייב לתת לו דמה חסרו שחסר לו עד שתחקור ותדרוש אותו אם באמת הוא חסר את הדברים האלה ואז אם באמת הוא חסר אז אסור לך לתת לו פרוטה אבל אתה חייב לתת לו זה מחסורו אשר החסר לו. היה עולה בדעתנו שבאמת אדם אשר פושט ידו בפורים ניתן לו רק פרוטה. ולמי ניתן את מעות פורים או את המתנות לעליונים? רק לאחר שנחקור ונדרוש אם באמת הוא עני, אם הוא באמת הוא אדם שלא יכול לקיים את עצמו ואת בני ביתו. בעל אמר לנו לא. בפורים אין מדקדקין לבוא לחקור ולדרוש. הוא פשט יד. אתה רשאי לתת לו את את המתנה לאביון ותצא ידי חובה."

ההבדל מדיני צדקה רגילים הוא שבפורים, עצם פשיטת היד מהווה אינדיקציה מספקת לצורך, ואין צורך לבדוק את אמיתות העוני לפני הנתינה.

שיעור המינימום של המתנה:

הטקסט מציין כי בדברי רבנו ובמקורות אחרים לא נאמר שיעור מדויק למתנה לאביון. עם זאת, מובעת הדעה כי המתנה צריכה להיות בעלת ערך מסוים, כזה שיכול לתרום לשמחת הפורים של העני, לפחות לארוחה אחת.

ציטוט רלוונטי: "כמה הוא המינימום במתנה לאביון? גם כאן לא נאמר בדברי רבנו שום שיעור כפי שגם במקורות לא נאמר שיעור. היו כאלה שאמרו פרוטה, היו כאלה שאמרו מנה שראויה לאכל. למשל אומרים א היום אם אדם יקנה מנה פלאפל שלמה או פיצה שלמה אז זה ראוי באמת לסעודה אחת לעני. אז גם זה בזה יש בזה הגיון אז לא ניתן בזה שיעורים אבל הולכים זיל בטרמה אם ראינו שזה קשור בשמחת פורים אם תיתן לו פרוטה מה הועיל לו חכם מתקנתם מה יעשה בפרוטה אבל אם תיתן לו משהו שראוי לפחות לפחות לאכילת נפש אחת אז אתה תורם לו באמת לשמחת הפורים לכן נראים הדברים שכל שבאמת במתנה יש בה מן ה מן התרומה מן הסיוע למשתה פורים לאכילת פורים אז יוצאים בזה ידי חובה כמובן שם הוא נתן פרוטה כגון החובה לשלוח מתנות לאביונים היא גם לגבי עניים עצמם אז נכון שגבי משלוח מנות איש ראהו נאמר מחלפי סעודתו כאן הרי אין לו לעצמו אבל אם ירצה לקיים אומרים הפוסקים האחרונים יתן פרוטה העני עצמו יתן פרוטה אז לגביו הועיל תאמץ לפום צער האגרה."

לסיכום, הטקסט מציג את חשיבות מצוות מתנות לאביונים על פי רבנו, מפרט את פרטי המצווה (מספר העניים, סוג המתנה, זמן הנתינה), ומדגיש את ההבדלים בין דיני צדקה רגילים לבין מתנות לאביונים בפורים, במיוחד בנוגע לבדיקת העניים וייעוד הכסף. הדגש הוא על כך שהמתנות צריכות לסייע לשמחת הפורים של העניים, וכי אין לדקדק במידת הצורך של הפושט יד בפורים