שימוש במודדי חום בשבת במיוחד בעידן הקורונה

הנושא של שימוש במודדי חום בשבת הוא נושא עתיק יומין ופוסקי ההלכה הקדומים דנו בו, אבל כיון שעכשיו בגלל הקורונה הארורה חייבו את המטפלים בדבר משרד הבריאות, שבמקום שבו מתקהלים במקום סגור בני אדם, לא ייכנס בני אדם לאותו מקום סגור אלא אם כן מודדים לו את החום, היה ויש לו חום, אפילו מעט שלושים ושבע נקודה חמש – לא ייכנס לאותו מקום, ואם אין לו חום רשאי הוא להיכנס, כמובן תוך שמירה והקפדה של כללי ההוראה, דהיינו ריחוק בין אדם לחברו שני מטר, מסכות, חיטויים של הידיים בכל מקום, אלו הכללים שבלעדיהם אין אפשרות להבטיח משהו ממשהו את ההגנה מפני המגפה הארורה הזאת, וגם זה לא בטוח, אבל כבר יותר טוב מכלום. כדי ליצור אפשרות לבדוק כל אדם שמגיע לקניונים למסעדות מקומות שבהם מגיעים רבים אז פיתחו מכשיר שנקרא מדחום דיגיטלי והמדחום הדיגיטלי אדם מחזיק אותו לוחץ על כפתור מכוון אותו אל מוחו או אל ידו של המגיע והרוצה להיכנס ואז מיד משתקפת המסך מספר החום שיש לו, אז אם זה פחות משלושים ושבע מרשים לו להיכנס, למעלה משלושים ושבע לא מרשים לו להיכנס. כמובן שכבר במקום נוצרה בעיה, ועורר אותה ידידי הרב בר שלום הרב של בת ים שאיש שלו המשגיח הלך לבית אבות ביום שבת כדי לעקוב אחרי כל ההתנהלות הכשרותית בשבת באותו בית אבות, עניין של פלאטות, חימומים ועוד, ויש הרבה מה לטפל, מגיע למקום, השומר לא מוכן להכניס אותו בלי שהוא יפעיל את המדחום הדיגיטלי הזה. כיון שהרב ידע שזה מה שיקרא, הוא ביקש מהמשגיח שלפני כן ימדוד בביתו את החום אבל יכין על גבי פתק מערב שבת את שמו ואת מספר הזהות והכתובת ותפקידו כדי שברגע שהוא יגיע יאמר לו, אני מצהיר בזאת שמדדתי את החום ואין לי חום והנה לכם הרישומים שלי. אבל השומר לא הסכים בשום פנים ואופן. אנחנו מבינים את השומר, אנחנו גם מבינים את הרב, הרב הפנה את הנושא למועצת הרבנות הראשית וזה טבעי שיצטרכו לדון כי זה משהו ארצי, זה לא רק בבת ים, זה התגלגל להרבה מאוד מקומות, מפקחי כשרות בבתי מלון במסעדות שפועלות בשבת על פי כשרות של שבת, בהרבה מקומות, תהיה בעיה, האם מותר או אסור לנו להיענות לבדיקה הזאת, כי אם היה הבודק לא יהודי, ניחא, כיון שאמירה לגוי זה איסור דרבנן ועוד מעט נראה מה טבעו של המכשיר הזה כשמפעילים אותו האם זה איסור דרבנן או דאורייתא, אבל גם אם נניח שזה איסור דאורייתא, אמירה לגוי זה דרבנן, הרי דרבנן בשביל חולה התירו, או בשביל נזק לרבים, למנוע נזק לרבים התירו.
עוד מעט נתוודע לעניין הזה של המקורות, אבל יש להזכיר שבעבר אנחנו רגילים למד-חום מכאני שהוא מדחום של כספית, דהיינו אדם שם בפיו את המדחום במשך שלוש דקות-חמש דקות, ואז רואים אם יש לו חום או אין לו חום, כי הכספית דרכה להתפשט בחום נמוך והיא מתפשטת ועולה בצינור, ואז רואים עד לאיזה דרגה היא הגיעה ובהתאם לזה יודעים אם יש חום או אין חום ואם יש חום – כמה יש חום, כמובן שפוסקי ההלכה דנו בדבר האם מותר ביום שבת להשתמש במדחום כזה או לא, שם אין הדלקה שם אין כיבוי, אבל שם יש גדר של מדידה לכאורה, הוא מודד, השאלה אם מותר למדוד, שם יש גדר של מה שנקרא 'אולי' חימום הכספית, בישולה, כי על ידי החימום היא כביכול מתבשלת, נראה, נדון בעניינים האלה, אבל זה מה שדנו אז בעניין של המדחום וכן אולי עובדין דחול, נראה אנחנו נגיע לזה ונדון, כמו כן דנו בעבר אם עוד מכשיר מעניין של מדידת חום, זה נקרא 'סרט צלולאיד' מה הסרט הזה? הסרט הזה שמים אותו על המצח, אם יש חום מיד מופיעות שתי אותיות שאומרות שיש חום אם אין חום זה רק מופיע אות אחת. אז עולה השאלה – האם יש בזה גדר של כתיבה? מחיקה? וכו'. נדון בעניין. והיום כאמור נוסף לנו המדחום הדיגיטלי, ואז יש שאלה של כיבוי, הבערה, כן, כל הדברים האלה, כתיבה, מחיקה, נצטרך לדון בדברים האלה. לפני כן, כאמור אנחנו צריכים מה שנקרא – מקדם ביטחון. אז יש כלל, לא אראה לכם את המקור, הוא מפורסם, חבל לנו על הזמן, והוא איסור דרבנן נדחה בגלל או לצורך חולה שאין בו סכנה, חולה שיש בו סכנה הדבר פשוט שדוחים אפילו איסור תורה. ואפילו ספק סכנה דוחים איסור תורה, הרי השבת נדחית מפני ספק של 'ספק סכנה' יום הכיפורים נדחה, אבל אם זה רק איסור דרבנן, איסור דרבנן בגלל חולה אפילו שאין בו סכנה, זה כלל גדול חשוב לנו מאוד מאוד שרענן צריך להיזכר בו, מה שאנחנו הולכים לחדש, לא שזה כלל חדש, ישן, אז מי שזה כבר ידוע ירענן זיכרונו, מי שלא ידוע כלל – אנחנו כעת נחדש לו את זה, והוא מתירין איסור דרבנן בשביל למנוע נזק מרבים, הנה בואו ונראה.
אני מחזיק כעת את הגמרא מסכת שבת עמוד א', ושם נאמר כך: 'ואמר שמואל' שם דנים אם שמואל האמורא סובר כמו רבי שמעון שאומר, רבי שמעון הוא תנא, כל מלאכה שאינה צריכה לגופה פתור. או כרבי יהודה שאומר שכל מלאכה שאינה צריכה לגופה – חייב, רבנו פסק שכל מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה פסק. אז מדברי שמואל כן לכאורה, ובכן למימרא דשמואל כרבי שמעון סבירה ליה זאת אומרת לדברי שמואל שהובעו למעלה לפני כן, לכאורה הוא סובר כמו רבי שמעון ואמר שמואל, הגמרא אומרת אבל זה לא ייתכן ששמואל סובר כרבי שמעון למה? אני בכוונה מתחיל באמצע העניין כדי לא להרחיב, אלא להגיע נקודתית לעניין שלנו, ואמר שמואל מכבין גחלת של מתכת רבים בשביל שלא יזוקו בה רבים אבל לא גחלת של עץ, ואי סלקא דעתך כרבי שמעון אפילו של עץ נמי בדבר שאין מתכוון סבר לה כרבי שמעון, במלאכה שאינה צריכה לגופה סבר לה כרבי יהודה, אמר רבינא הלכך קוץ ברשות הרבים מוליכו פחות פחות מארבע אמות ובכרמלית אפילו טובא, אז אני אסביר רק לפני כן, נעזר ברבי זכריה שיפתח לנו את הלכות שבת של רבנו נדמה לי שהבאת לנו את זה, פרק ראשון מהלכות שבת הלכה ז' ופרק יב' מהלכות שבת הלכה ב', אז כאמור: פרק א' הלכה ז' ופרק יב' הלכה ב'. ואחר כך נתן לך לפתוח את השולחן ערוך אבל הראשון ראשון ובכן מה אומרת הגמרא, רבי שמואל לכאורה לא יכול לסבור כמו רבי שמעון שאומר מלאכה שאינה צריכה לגופה פתור עליה, למה? כי שמואל אמר משהו מעניין מאוד, אם אדם עבר ברחוב וראה גחלת של מתכת כלומר מתכת לוהטת הוא עובר ביום שבת, הוא אומר 'אוי ואבוי' ברחוב הזה מסתובבים ילדים מסתובבים זקנים מסתובבים אנשים שלא תמיד שמים לב מה יש ומה אין ועלולים להינזק, כי אם ילד יפול זקן יפול הוא יכבה על ידי אותה גחלת של מתכת, מה הוא עושה? מכבה את הגחלת של המתכת ביום שבת, למה? כדי למנוע נזק מרבים, שמואל אומר – מותר, מותר ביום שבת לכבות גחלת של מתכת במקום שיש סיכון שבני אדם יזוקו, לא סכנת נפשות, נזק, כבייה, אבל זה של רבים לא של אחד. אם יש חשש שרבים ינזקו מותר לכבות גחלת של מתכת אבל לא גחלת של עץ, גחלת של עץ אסור לכבות ביום שבת גם אם הכוונה למנוע נזק מרבים, מה ההבדל? כי כיבוי גחלת של עץ זה דאורייתא, ואילו כיבוי גחלת מתכת זה מדרבנן, אז יוצא איפה שדוחים איסור דרבנן במקום שיש חשש שרבים ינזקו לא יסתכנו, יסתכנו אפילו איסור תורה כן ואפילו יחיד לא רק רבים, אבל במקום שיש חשש שרבים יזוקו – דוחים לכתחילה איסור דרבנן לא איסור תורה. אז עכשיו באמת אומרת הגמרא תשמע נכון, שמואל סובר כמו רבי יהודה שמלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה ולכן הוא מחלק בין מתכת, כיבוי מתכת, כיבוי גחלת של מתכת לבין כיבוי גחלת של עץ, אבל מרן פסק שכיבוי גחלת של עץ זה נקרא מלאכה שאינה צריכה לגופה והוא פוסק כמו רבי שמעון שמלאכה שאינה צריכה לגופה פתור עליה, ולכן לפי מרן כיבוי גחלת של עץ היא דרבנן, ואז יוצא שלפי מרן בין גחלת של עץ בין גחלת של מתכת מותר לכבות ביום שבת במקום שיש חשש שיזוקו רבים, עוד מעט נראה את ההלכה הזאת בדברי מרן, ואילו לפי רבנו שסובר הלכה כרבי יהודה שמלאכה שאינה צריכה לגופה אינה צריכה עליה יוצא גחלת של עץ אסור לכבות כי זה איסור דאורייתא אבל גחלת של מתכת שזה איסור דרבנן מותר במקום שיש חשש שיזוקו רבים, מכאן הגמרא המשיכה ואמרה אם ככה אנחנו יכולים להרחיב את ההיתר, אם אני עובר בדרך ביום שבת ואני רואה שברי זכוכית או שאני רואה קוצים או ברקנים ואני רואה שם ילדים ומישהו בא, או אנשים בעלי אי יכולת לראות טוב זקנים שאינם יכולים לראות טוב, אז מותר לי להעביר את הקוץ הזה פחות פחות מארבע אמות שזה איסור דרבנן אם זה מעבר לארבע אמות זה איסור תורה וזה אסור אבל אם זה פחות פחות מארבע אמות מותר זה איסור דרבנן, למה כדי למנוע נזק מהרבים, ואם זה לא מדובר ברשות הרבים ואם זה כרמלית מותר בכלל לקחת כמה שאתה רוצה להעביר כדי שלא יזוקו רבים רואים מכאן בעליל שאיסור דרבנן לכתחילה לא מפני כבר מישהו חולה שהוא כעת חולה, אלא מפני חשש של נזק רבים דוחים איסור דרבנן. זה חזק מאוד בשבילנו בהמשך, בואו נראה את ההלכות, עד שאני אקרא ברבנו אז עכשיו תפתח בדברי מרן השולחן ערוך, אה ברוך תהיה יש בשני מקומות. ובכן, אומר רבנו בפרק ראשון הלכה שביעית, נאמר ככה "כל העושה מלאכה בשבת אף על פי שאינו צריך לגוף המלאכה חייב עליה, כיצד? הרי שכיבה את הנר מפני שהוא צריך לשמן כדי שלא יאבד או כדי שלא יישרף חרס של נר – חייב מפני שהכיבוי מלאכה, כך רבנו פוסק כמו רבי יהודה והרי מתכוון לכבות אף על פי שאינו צריך לגוף הכיבוי. כי הוא פסק כרבי יהודה ולא כיבה מפני השמן כי הוא רוצה לחסוך או מפני החרס כדי שלא יתקלקל הרי זה חייב, וכן המעביר את הקוץ ארבע אמות ברשות הרבים, מותר להעביר ארבע אמות ברשות הרבים? לא, זה דאורייתא, או המכבה את הגחלת, איזה גחלת? סתם גחלת היא של עץ, כדי שלא ייזוקו בהם רבים – חייב, כי מדובר בכיבוי דאורייתא, אף על פי שלא צריך לגוף הכיבוי או לגוף ההבערה אלא להעביר את ההיזק הרי זה חייב, וכן כל כיוצא בזה, וואו, למדנו עד עכשיו את האיסור איפה ההיתר, מה שלמדנו בגמרא ההיתר מאוד מאוד חשוב, נלך רבותיי לפרק י"ב הלכה ב', אומר רבנו את הדברים הבאים, המכבה כלשהו, בשבת כמובן, חייב אחד המכבה את הנר ואחד המכבה את הגחלת של עץ אבל המכבה גחלת של מתכת כיון שזה רק מדרבנן פטור אבל אסור מדרבנן, ואם נתכוון לצרף, לצרף זה לחסן כי זה דאורייתא אבל לא נתכוון לצרף זה איסור דרבנן ופתור אבל אסור שכן לוטשי הברזל עושים מיחמים את הברזל עד שיעשה גחלת ומכבים אותו במים כדי לחסנו, וזהו מצרף שהעושה אותו חייב והוא תולדת המכבה, עכשיו תקשיבו טוב, ומותר לכבות גחלת של מתכת ברשות הרבים כדי שלא יזוקו בה רבים, שמתם לב? מה שלמדנו בגמרא רבנו פסק להלכה, מותר לכבות גחלת של מתכת שזה מדרבנן כדי שלא ייזוקו רבים האם יש לי כבר מישהו חולה? לא, אבל זה מקום שהולכים בו, וההיזק הוא שכיח וכיון שההיזק הוא שכיח מותר לי מראש לעשות איסור דרבנן כדי למנוע היזק שכיח, אוקי, נראה את דברי מרן השולחן ערוך. ובכן, של"ד סעיף ק"ז, ובכן, גחלת המונחת במקום שרבים ניזוקים בה יכול לכבותה בין אם היא של מתכת בין אם היא של עץ, והרמב"ם אוסר בשל עץ, למה מרן מתיר בשל עץ? כי לדעתו הוא פוסק כמו רבי שמעון שמלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה, אז מרן מתיר אפילו בשל עץ אבל בין כך ובין כך שניהם מסכימים גם הרמב"ם וגם הר"ן בעקבות הגמרא שמותר לנו ביום שבת לעשות איסור לכתחילה למנוע נזק מרבים, ברור? עכשיו נראה מה פתחת לנו, ש"ח איזה סעיף? קוץ המונח ברשות הרבים מותר לטלטלו פחות פחות ארבע אמות ובכרמלית מותר לטלטלו בהדיה משום שחיישינין שמא ייזוקו בו רבים, מאוד מאוד חשוב, שמע את הנימוק שמרן אומר, במקום היזקא דרבים לא גזרו רבנן שבות, כלומר איסור דרבנן זה שבות, חכמי ישראל לא גזרו במקום שיש נזק לרבים, נימוק מאוד חשוב מאוד מעניין אותנו, לאור זה נבוא ונאמר אנחנו לא נכנסים כעת משהו במדחום, כל מדחום שהשימוש בו הוא רק איסור דרבנן אז לכאורה בעידן של הקורונה, בוודאי שזה יותר מהיזק של רבים אלא יש אפילו סכנה כי יש כאלה שאם חס וחלילה ידבקו אזי לא מחזיקים מעמד ומתים, זה ספק סכנה אבל היזק דרבים בוודאי שיש בזה היזק דרבים, נדבקים בדודים, פגיעה בפרנסה המון, הרבה צערים, כל הדברים האלה, אבל וודאי וודאי חשש של חולי, אכן לכאורה בעידן של קורונה היינו יכולים להגיד שכל מדחום שאיסורו דרבנן אפשר להתיר אותו לפי הכללים האלה, אבל אנחנו לא כל כך ממהרים ללכת להתיר, אלא אנחנו רוצים ללכת בנחת לראות את הדברים לאט, בואו נראה, נלך עכשיו מהמדחומים הישנים והפרמטיבים, ואחר כך נגיע למדחום הדגיטלי.
ובכן שמירת שבת כהלכתה הוא כותב את הדברים הבאים חלק א' פרק מ סעיף ב',  מותר למדוד חום בשבת, וכן מותר למדוד את לחץ הדם של החולה ולמשש את הדופק שלו. לא רק עניין של מדחום אלא גם עניין של לחץ דם, לחץ דם זה בעיה כי אם זה מכשיר שצריך להפעיל חשמל זה בעיה, נראה, אבל הלאה, וכאשר מודד חום אל לו למרוח משחה במדחום ואם הדבר נחוץ יטביל את המדחום בשמן או אם אין לו שמן גם במשחה, אבל בלי למרוח, עוד נחזור על ונבאר את הדברים, מותר לנקות את המדחום בכוהל ומותר לשפשפו ולנגבו בצמר גפן, אבל אל לו להטביל לצורך זה את צמר הגפן בכוהל כיון שבעל כורחו יסחטנו, בגמר השימוש במדחום מותר לנערו על מנת להוריד את הכספית אם בדעתו לשוב ולהשתמש בו עוד בו ביום, מדידת חום מותרת גם לאישה העושה כן כדי לדעת את הימים הראויים להריון, נעצר כאן, כי עד עכשיו דיברנו על מדחום כספית, קודם כל כספית, הוא אומר מותר למדוד חום, בהערות הוא כותב את הדברים הבאים. ביאר במאורי אש בשאלות ותשובות איגרות משה או"ח סימן קכח הוא מביא את המקורות שעליהם, כדי להבין את ההיתר ואת הבעיות הנלוות בואו נראה, הנה אני מחזיק, איפה ילקוט יוסף? כבר הכנתי ילקוט יוסף, וואי וואי כמה מגיע לך, אז איפה הוא? אה, הנה הוא, אתה צודק סליחה סליחה, כנראה שאנחנו צריכים שק של חבטות אין מה לעשות. ובכן, נאמר ככה האשמה היא בי, נאמר ככה, חולה שאין בו סכנה הגונח מכאב ליבו, לא זה, סליחה, סימן שכ"ח סעיף לה – מותר למדוד לחולה את החום בשבת במדחום כספית הרגיל, ואין בזה איסור לא משום איסור רפואה בשבת ולא משום איסור מדידה בשבת ונסביר. כידוע אסור למדוד ביום שבת לשקול ביום שבת משקולות או למדוד מרחקים, אסור, אבל מה אנחנו צריכים לדעת להבדיל בין איסור דרבנן ובין איסור תורה איסור תורה זה רק מחתך מה זה מחתכך, למשל ניתן דוגמא, אני רוצה כעת רק חצי הדף לא רוצה את הכול אני עושה ככה ככה עושה ככה, ממש ככה לוחץ לוחץ ועוד פעם לוחץ ואחר כך אני קורע, אני רוצה רק את הגודל הזה, זה נקרא מחתכת, קורע זה משהו אחר, מחתך זה לפי גודל מסוים וזה אב מלאכה אסור מן התורה, ולכן מי שישמע את ההלכה היומית של היום דיברתי על מגבונים שעכשיו גם כן נכנסו בגלל הקורונה, המגבונים שראיתי אתמול באמונה ודעת אתמול בדקתי את זה, אז אתה חייב לתלוש יש לך חורים חורים לפי גודל מסוים, זה מחתך זה אסור אבל אם אתה רק קורע קריעה הדיטויות כל המקלקלים פטורים זה מדרבנן לא מדאוריתא, אבל לחתוך לפי גודל מסויים זה מן התורה אוקי, וזה האיסור היחיד של מחתך לפי גודל מסויים אבל מודד אם אני לוקח מטר או סנטימטר זה איסור מדרבנן, למה? עובדין דחול, מקח וממכר, שמא ירשום זה רק מדרבנן אסור, עכשיו אומרת הגמרא מותר לבצע מדידה של מצווה, למשל ניתן דוגמא, באו אלי, כבוד הרב אנחנו לא יודעים אם נשאר במקווה הזה ארבעים סאה, אני הולך במידי לוקח מטר מודד את גובה המים אני אומר – אה ברוך ה' זה עדיין בגדר של ארבעים סאה, זה מדידה של מצוה ומדידה של מצוה – מותרת, עכשיו אומרים הפוסקים למדוד חום מבני אדם שאפשר שהם חולים זה מדידה של מצווה ומותר כי אנחנו רוצים לדעת אם הוא חולה או לא חולה, אבל יתירה מזו לא רק אם אני רוצה לדעת אם הם חולים או שהם אינם חולים, המדידה הזו איננה כמו המדידות האחרות, המדידות האלה הם אך ורק, אני לא עושה מעשה של מדידה אני לא עושה מעשה של מדידה מה אני עושה? אני לוקח רבותיי את המדחום שם בפה שלי והכספית עולה מאליה לא לקחתי מכשיר ומדדתי, לא עשיתי מעשה מדידה אלא כתוצאה מהחום שיש בפה שלי הכספית הוחמה והתפשטה זה לכל היותר גרמא, ואז היא מגיעה לדרגה הזאת או לדרגה הזאת, זה רק גרמא ולכן אין בכלל מה לחשוש כאן במדידה כזו, אומר הרב משה פינשטיין יתירה מזו מדידה לצורך רפואה זה לא מדידה של מקח וממכר, זה לא בכלל מהגזרה של מקח וממכר, לכן זה חומרא בעלמה לחשוש מהמדידה למדוד מדחום בכספית, אז עניין של מדידה וכספית, מחום של כספית – מותר, ומי שרוצה להחמיר – זה חומרה בעלמא, לכן אין פלא שגם שמירת שבת כהלכתה וגם הרב עובדיה יוסף וגם האגרות משה והרב שלמה זלמן אוריבעך אומרים – מותר למדוד לחולה את החום בשבת במדחום כספית הרגיל ואין בזה איסור, לא משום איסור רפואה, כי זה לא רפואה, רפואה כשלוקחים רפואה הרפואה הזאת מרפאת אז גזרה שמא ישחק סמננים, כאן זה לא רפואה זה רק נותן לנו לדעת אם יש חום או אין חום אבל זה עדיין לא רפואה, שנית מותר רבותי לקחת רפואה לחולה, אסור לקחת רפואה למצטער, אבל לחולה מותר, מצטער גזרה שמא ישחק סמנים, ולא משום איסור מדידה בשבת, זה כבר אמרנו, עכשיו שמתם לב שהשמירת שבת כהלכתה חושש לשים משחה שמן כל זה רבותיי לשיטתם זה גדר ממרח, זה לא גדר ממרח זה לא שום דבר, מה גם אנחנו לא שמים שמן לא עושים שום דבר, מנקים ושמים, לכל היותר נקה אותו באלכוהל כדי שיהיה חיטוי הגייני אז אין חשש גם בדבר הזה, עכשיו רגע, תרשום לך שלא תשכח, אכן כאמור גם אם גמרתי למדוד ועכשיו אני רוצה להוריד את המדחום כדי להכין אותו לצורך מדידה נוספת כשאדם אחר או מישהו אחר ירצה למדוד אז אני לא עושה תיקון מנה, זה לא נקרא תיקון מנה, המנה מתוקן ועומד, אלא מה משל למה הדבר דומה רבותיי? יש מה שנקרא כלים עם סמנים, יש סימן עד כאן יודעים זה רביעית, עד כאן שתי רביעיות, עד כאן שלוש רביעיות, יש קוים אז יודעים כמה התחולה. עכשיו נתאר לעצמנו עכשיו גמרתי מדדתי את היין שאני רוצה אני רוצה לדעת אם יש רביעית או אין רביעית ב"ה, עכשיו רבותיי אני אין לי כוס מתאים השנתות כוס עם שנתות הוא לא מתאים לגביע אני רוצה להעביר את הרביעית הזאת לגביע מכובד לקדש בו, ואני מוריק את היין לגביע, האם זה נקרא 'תיקנתי מנה'? השנתות היו ונשארים מוכנים לכל עת, זה שהכספית אני מוריד אותה למטה זה כמו שאני מוריק את התכולה ששמתי בכלי עם שנתות, ולכן זה לא בגדר מתקן מנה ומותר גם להוריד את הכספית, ברור? עד כאן, לא אחר כך, רק אחרי השיעור, ובכן למה זה מצולם משודר וכו', סליחה פשוט סליחה, ובכן עכשיו רבותיי כאמור עם המודד כספית אין בעיה, עכשיו נעבור רבותיי עם מודד אחר, אומר השמירת שבת כהלכתה גלאי חום, שמתם לב רבותי שהשמירת שבת כהלכתה מתיר לאישה למדוד חום כדי שתדע מתי זמן הפוריות שלה לעניין שתפקד להריון, היא לא חולה! זה לא צורך חולי אלא כדי לדעת אם היא פוריה וכו', זאת אומרת להראות לכם ששימוש במדחום כספית אין לו בעיה בזה, הלאה, גליי חום או מבחין חום מה שנקרא רצועה צלולאית, שעובדה באופן כימי שצבעה משתנה כשמניחים אותה על מצחו של אדם בהתאם לחום גופו, אם החום משתנה על ידי שינוי צבע בלבד ולא מופיעה כל צורת אות ספרה או סימן אחר מותר, וכן, אם יש צורת אות או סימן אך היא ניכרת כבר לפני השימוש – מותר, אבל אם לא ניכרת צורת האות או הסימן לפני השימוש ומופיעה רק עם השימוש – אסור, עכשיו שימו לב, ישי מעיר שהצורך בשמן ובמדחום הוא לילדים קטנים עבור תחיבה לאותו מקום, יפה, ברוך תהיה לה', ובכן, הדר צברי כל הכבוד, ומתלמידי יותר מכולם, אני חוזר חזרה שימו לב שמירת שבת מתיר להשתמש בסרט צלולית אבל במגבלות, מה במגבלות, אם אין שום ספרה או אות מותר, זה רק פתאום נראה צבע, בצבע הזה נראה חום בצבע הזה לא חום, אם משתקפות אותיות, אם האותיות האלה ניכרות גם בלי המכשיר ורק במכשיר הם מוארות יותר אבל אם לא משתקפות ועל ידי ההנחה כאן משתקפות האותיות זה גדר של כותב והוא אוסר, אז הוא מחמיר, עכשיו בואו נראה מה הרב עובדיה יוסף כותב, קודם נקרא את דברי בנו בילקוט יוסף ואחר כך נלך אל הרב עובדיה יוסף בכבודו ובעצמו, הוא אומר ככה, נלך לרב עובדיה יוסף, שו"ת יחווה דעת חלק ד' סימן כט נאמר ככה: בעניין מודד חום שהופץ לאחרונה שעשוי כרצועת סרט של פילים או שמניחים אותו על המצח אם יש לחולה חום לאחר כמה שניות מאירות בו שתי אותיות לטיניות ואם אין לו חום מאירה אות אחת בלבד האם מותר להשתמש במודד חום כזה בשבת? הרב עובדיה יוסף מתיר להשתמש בזה, אקרא לכם את הסיכום שלו, מותר להשתמש בשבת במדחום שאסור כרצועת סרט שאם יש חום לחולה לראות אותיות או כשמסירים אותו מעל החולה נמחקים האותיות כלעומת שבאו ואין בזה לא משום כותב ולא משום מוחק, והוא לא מתנה בתנאי שהאותיות נראות גם לפני כן והוא מביא ירושלמי מעניין, בירושלמי, אמר רבי חייא בר אבא, בני המזרח הללו חכמים הם ביותר, כי כאשר אחד מהם רוצה לשלוח מכתב לחברו להודיעו דבר סודי הוא כותב לו במי עפצים על נייר חלק, אז הוא מקבל החבר נייר חלק כאן נייר חלק ואומר לו תלך תמסור את זה לפלוני והוא לא יודע שבנייר החלק הזה כתוב סוד, והוא נכתב בעפצים בלי דיו ולכן לא רואים בכלל את הכתב, מקבל החבר את הנייר הזה, שופך על זה דיו, לא כותב, אז מקום שעפצים נמצאים והדיו נפגש מיד האותיות נראות, זה לא דרך כתיבה אבל בואו נראה מה נאמר בירושלמי, נאמר ככה – אמר רבי חייא בר אבא בני המזרח הללו חכמים הם ביותר אחד מהם רוצה לשלוח מכתב לחברו להודיעו דבר סודי הוא כותב לו במי עפצים על נייר חלק ואין הכתיבה נראית כלל, וכשחברו מקבל המכתב הוא שופך עליו דיו שאין בו עפצים ונקרא מקום הכתב ועל ידי כך מקום הכתב ניכר ונראה לעיין, ושאלו בירושלמי שם העושה כן בשבת מה דינו? והשיבו – רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש – שחייב משום כותב! שנעשה ככותב בדיו על גבי סיכרא ורבי יצחק מחייב שתיים משום כותב ומשום מוחק, עד כאן, ואם כן הוא הדין לכאן שיש פה משום מלאכת כותב ומשום מוחק עד כאן ואם כן הוא הדין לכאן שיש בזה משום מלאכת כותב, אולם יש לחלק ולומר כשדווקא ששופך דיו על המכתב שיכרות את האותיות שבו נחשב לכותב כי הוא עושה מעשה הוא שופך דיו, דיו שאין בו עפצים על נייר שכתבו בו בעפצים, כי שפיכת הדיו היא חלק ממעשה הכתיבה, אבל בנידון שלנו שאינו עושה שום מעשה של כתיבה, מה להשים סרט על מצח זה נקרא כתיבה? זה לא נקרא כתיבה! הוא לא עושה שום מעשה של כתיבה ואין לדבר שום דמיון למעשה הכתיבה שהיה במשכן, יש לומר שאף לכתחילה מותר לעשות כן בשבת לשים את הסרט הזה על המצח וכיוצא בזה הוא נותן פסק מעניין מאת הרב דוד אופנהיים בששאלות ששאל דוד, מה נאמר שמה? אודות נייר שכתב בו דברים סודיים שנכתב רבותיי במיי בצלים או במי לימון כותבים, זה לא נקרא על גבי הנייר שאתה כותב במי בצלים או במי לימוד, אתה שם את זה אחר כך על האש, קרוב לאור, לא אש שלא יישרף פתאום האותיות בולטות זה היה מישהו ז"ל שהיו באים אליו להתרפא בכל מיני דברים והיה שולח מכתבים למלאכים והמלאכים נותנים תשובות אז היה לוקח את הדברים שהוא כבר הכין אותם שם אותם ליד האור הנה קיבלתי תשובה מהמלאכים שהתרופה שלכם היא כזו והתשובה שלכם היא כזו וכו', עכשיו שימו לב מה אומר הרב אופנהיים ככה באופן שאי אפשר כלל שאי אפשר לקרוא בו ורק על ידי קירוב הנייר סמוך לתור על ידי החום חוזר ונפלט הכתב ויהיה רישמו ניכר למען ירוץ הקורא בו, והעלה שמותר לקרב הנייר בשבת לתנור , כן מותר לקרב הנייר הזה שהוא חלק ליד התנור פתאום האותיות שהיו כתובות בלימון בולטות, והוא אומר כי למה זה לא דרך כתיבה אני לא שופך דיו, לכן כאמור הרב עובדיה יוסף אומר אין מה לחשוש אפשר בהחלט להשים את הסרט הזה ועל ידי חומר כימי שבגלל החום אז הוא מבליט את האותיות שכבר רשומות שם רק עכשיו הם בולטות ואני לא יכול לזהות אותם לפני כן אבל אם עכשיו בולטות ואחר כך נמחקות מאליהם הן כותב והן מוחק והתיר בשופי והשמירת שבת התיר בצורה מסוגיית הרב עובדיה התיר בשופי את השימוש בסרט צלולאי, עכשיו רבותי אנחנו מגיעים לדגיטילי, אז כפי שאמרתי לכם ידידי הרב הגאון הרב בר שלום רבה של בת ים באמת עורר אותנו לעניין של משגיחי כשרות שזה דבר נכון וכו' אז הוא מטבע הדברים, דרך אגב צריך להבליט ולומר, גם הרב עובדיה יוסף התיר מאליו וגם את הכתיבה כי זה כתב שלא מתקיים זה כתב שלא מתקיים, למשל ניתן דוגמא, בחורף השמשה היא עם אדים כי היא סגורה ואנחנו נושמים ואז כתבתי 'רצון' באצבע שלי, האם זה כתב המתקיים? לא זה כתב שלא מתקיים, אז יש מתירים דבר כזה כי זה כתב שלא מתקיים, ברור? שניקח בחשבון גם את היסוד הזה, עכשיו ככה נשים לב, כאמור הרב בר שלום מטבע הדברים הוא מציין לעניין איסור כותב מפנה למשנה ברורה בגדר איסורי כותב וכו' אבל אחרי בקשת המחילה אנחנו כאן צריכים לדעת את התכונה המעשית וטכנולגית שיש בזה כדי לדון ואז הנה מכון צומת עשו מלאכה טובה חקרו את העניין הזה, ואז הם פרסמו פרסום הלכתי וגם הכינו לשוק מד חום דיגיטלי אוטומטי שמותר להשתמש בו בשבת והשתמשנו בשבת זו, כבר השתמשנו בו בשבת זו, כל מי שנכנס לבית הכנסת משתמש בו, אז קודם כל שימו לב, הערה מאוד חשובה שהוא אומר בצורה זו, הוא אומר, מה עושה איש הביטחון? לוחץ על כפתור במכשיר הדיגיטלי, קורא ואומר לחיצה על הלחצן מדחום סוגרת מעגל חשמלי שיש בתוך המכשיר, כן סוגרת מעגל חשמלי השולח, מעגל חשמלי כשהוא נסגר שולח קרן אינפרא אדומה אל מצח האדם זו פעולה אסורה בשבת ועל כן התרנו אותה, כלומר כי על ידי שהוא לוחץ הוא סוגר מעגל חשמלי, גם זה רבותי כשסוגרים מעגל חשמלי ואין נורה מהבהבת לא כולם אסרו את הדבר הזה, אבל גם אם אסרו, אסרו את זה רק מדרבנן, אסרו בעיקר כשנורה נדלקת, וגם הנורה נדלקת זה תלוי, אם זה לד יש מקום להתיר, וגם אפילו רבותיי בנורה שהיא של, הנורות הישנות, הרי מה קורה, תראו שיש חוטי מתכת ואז זה להט זה נקרא מתכת, שרפתה כיבויה זה דרבנן, אנחנו סובבים סביב איסורים דרבנן אם יש, סביב איסורי דרבנן, עכשיו הוא בא ואומר, אוקי אני לא בא בכיון הזה, ניטרלנו אותה, אבל איך ימדוד? אם אין סגירת מעגל וקרן אינפרא אדום לא תלך למצח או ליד של האדם איך בכלל תהיה מדידה, התשובה רבותי הם התקינו שהמכשיר הזה יעבוד כל הזמן, כלומר לא צריך ללחוץ על כפתור כדי לסגור את המעגל אלא כל הזמן המעגל סגור ושולח קרנות, קרן אינפרא אדום כל הזמן, אז יוצא איפה כשאנחנו עומדים ביום שבת מול המכשיר, לא מישהו לוחץ על הכפתור ומפעיל אותו, גם היד שלי שאני שם אותה ליד המכשיר, היא לא מפעילה הוא פועל מאליו, הוא פועל מאליו, אלא מה אתה יכול לשאול מה ביחס לכתיבה והמחיקה, הו יפה נגיע לכתיבה, וכאן רבותיי נגיע לנושא של הכתיבה אי אפשר בלי הרקע המדעי אחרת לא נבין לכן נקרא את הרקע המדעי, אז אומר ככה, ל-ס-ד תוצגת גביש נוזלי היא טכנולגיית סגים דקים העשויים ממספר מקטעים כל מקטע אותת פיקסל בצג מורכב מאוסף מולקולות הגביש הנוזלי הנתונות בין שתי אלקטרודות שקופות ובין שתי מקטבים אשר בדר כלל מצויים בכיתוב אנכי זה לזה ולא מולקולות הגביש, אור שיעבור דרך אחד המכתבים ייחסם על ידי השני, מולקולות הגביש מסתדרות בסיבוב כך שאור שיעבור דרכם יישנה את כתובו בהדרגה ויוכל לעבור דרך המכתב השני ויוכל לעבור דרך מולקולות הגביש הן בעלות צד חיובי וצד שלילי מבחינה חשמלית כאשר מופעל שדה חשמלי על ידי מטח באלקטרודות, ומי מפעיל רבותיי את המכשיר החשמלי? לא אנחנו, כי שמו תוכנה שכל הזמן מפעילה אותו אז כאשר יש מתח חשמלי יסתובבו המולקולות כתוצאה מהכוח האלקטרו-סטטי שינוי זווית המולקולות יגרום לשינוי כיתוב האור, כלומר האור קיים המערכת החשמלית קיימת, כשאני לא בא שם את היד אזי יהיה הציור יהיה 0 0 כי זה הזווית שהאור מקרין על המולקולות ואז אנחנו רואים זה 0 0 כשאני שם את היד שלי, אזי האור מכוון הוא קיים אני כאילו שם, מפנה את האור יוצר איזה שהיא זווית מכוח החום שיש ביד שלי ואז מקבלים שלושים ושש נקודה שש שלושים נקודה חמש שלושים ושש נקודה שנים שלושים ושש נקודה שבע.. זה לא כתיבה אלא האור מראה זוויות מסויימות מחמת האור שנוצר אבל המערכת פועלת מאליה החשמל האור והחום הזה רק גורם לאור ליצור את הזווית של המולקולות ההולמת את המצב אצלי לא יותר אז אין כאן כתיבה ואין כאן רבותיי מחיקה, אני מוציא את היד אין כאן כתיבה מתקיימת ולכן רבותיי אין גדר של כתיבה ואין גדר של מחיקה, עכשיו הרב שביל ישראל הראשון לציון פרסם פסק בדיוק ביום שישי זה פרסם פסק, ואומר בני אדם מגיעים לבקר חולים בבית החולים ויש שמה מודד חום, אם הוא לא יהודי ומודד מכשיר מדחום דיגיטלי אז זה בעיה, אבל הוא אומר בית חולים הדסה יש שמה מודד חום אוטוטמטי כמו שהיה לנו בבית כנסת שיבת ציון אוטוטמטי מותר הוא אומר לצורך ביקור חולים למדוד במודד חום הדיגיטלי האוטוטמטי הזה, כלומר הראשון לציון סומך את ידו על הדבר הזה משום ביקור חולים, על אחת כמה וכמה שאנחנו כאן באים למנוע נזק לרבים או אפילו סיכון לבני אדם, שאז בכלל מותר ולכן הוא מבליע ואומר ככה, במכשיר דיגיטלי שהוא לא אוטומטי על ידי גוי מותר על ידי יהודי מותר לא, אבל הוא אומר יש מתירים, הוא לא סומך לכתחילה על היש מתירים, אבל למה יש מתירים רבותיי פשוט זה איסור דרבנן בשביל למנוע נזק לרבים ואפילו סיכון שאז בכלל מותר, אז נכון אנחנו לא הולכים לתת הוראות בסיטונות אבל אנחנו בהחלט הולכים ואומרים דברים שב"ה יש להם ביסוס כמו המכשיר שפותח על ידי צומת בוודאי בוודאי, או הסרט צלוליאל הזה בוודאי בוודאי ואין לומר אם אדם מודד חום בכספית בבית כי אפשר בבית כנסת כי בבית כנסת צריך ניקיון וחיטוי כן, אלא כל אחד בביתו.
לסיכום מורי ורבותי, לכן באמת גזרה היא מלפניו יתברך שיש לנו את המגפה הנוראה הזאת, אבל גם כתוצאה מהמגפה אנחנו משנסים מותניים לומדים תורה הלכה למעשה ותורתנו תורת חיים ונמצאות דרכים שבהם אנחנו יכולים לשמור ולהגן על עצמנו כדי שה' יגן עלינו, אין ה' מגן ולא שומר על בני אדם שמפקירים את חייהם טועים כל אותם חברים שאומרים מה את מקפיד מה אתה מדקדק, לא, הקב"ה לא שומר על אלה שמפקירים את חייהם, אדם לא יכול לעלות על ראש מגדל שלום או מגדל עזריאלי והוא אומר אני אקפוץ מלמטה למעלה אם אקפוץ עלי אם אני אחייה אני אחייה, באותו רגע אפילו שנגזר עליו באותה שנה שיחייה נגזר על אדם נורמאלי שיחייה אותה שנה, מאותו הרגע שהוא אומר שיקפוץ מלמעלה למטה הוא לא נורמאלי ועליו לא נגזר לחיות אלא למות ולכן כל אלה או מזלזלים בהוראות הם מכשילים את הרבים ואני קורא להם להתעשת ושלא יכשילו את הרבים, אם הם לא רוצים שיתפללו בבית ואם לא אם הם עקשנים והולכים לבית כנסת והם עקשנים אנחנו נצא מבית הכנסת, מה נעשה? נצא אנחנו מבית כנסת. אבל הם עליהם וכולם לשמוע להוראות. עד כאן, עכשיו מה רצית זכריה?
[שאלה – לא ברור מה נאמר]
שברי זכוכית, אם זה רשות הרבים דאורייתא פחות פחות מארבע אמות, ואם זה כרמלית מותר בלי הגבלה, כן הלאה. ובכן גלעד שלח אם מסכה על פני קשה לנשום זה לא נוח וזה לא נורמאלי המסכה קשה לי המסכה ככה כל שכן להתפלל עם מסכה ששם מצריך ריכוז מה שאין כן ברחוב או בחנות ששם לא מתרכזים. ניסתי כמה סוגי מסכות כבר הדבר בכל זאת מקשה להתפלל, מה עלי לעשות?
קודם כל, הקב"ה מראה לנו מה זה נקרא להתייסר, 'יסור יסרני י-ה ולמות לא נתנני', כשנהיה בריאים עם הקרונה הזאת נאמר לקב"ה לימדת אותנו עצרת את אוזננו, כדי שאנחנו נזכר ביראת שמיים, אם אתה יכול להחזיק מסכות – מה טוב, יש שקף שאולי איתו תוכל לחיות הוא פחות טוב, שקף כזה הנה אתה רואה זה שקף, אולי אם זה תוכל לחיות ולהתפלל כהלכה כן הוא פחות אפקטיבי מאשר זה, אז מה טוב, ואם לא חפש לך מניינים שמתפללים מחוץ לבית כנסת ויש כאלה, ואם לא מצאת תתפלל יחיד וה' יבין אותך, עד כאן.
ועכשיו שאלה משה צארום שואל, האם יש איסור משום בונה בשבת לפתוח ולסגור את שולחן האוכל. לא, אם יש לנו שולחנות עם כנפיים כדי להגדיל ולהרחיב אין בונה וסוגר, הוא קיים וזה המבנה שלו, אני פותח ובונה עוד לשון ובונה עוד לשון.
שתיים האם מותר להכניס כלים בשרי וחלבי יחד, ברמת העיקרון כן ברמת המעשה לא רצוי כי יכולים להיכשל מכך.
הלאה, אליעזר תבור, אם התפילות שרבנו מזכיר לפני הלימוד בבית המדרש ואחריו הינן חובה? לא, זה לא חובה, מצווה להתפלל, להפך נותנים לנו כזו מצווה טובה ולא ננצל אותה? חבל.. לכן מוטב לא לפספס את התפילות החשובות הללו. עד כאן, נשתמע בעזרת ה' מחר בשעה עשר, שה' יגזור עלינו בחיים.

תגיות: 
תאריך: 
15/06/20 כ"ג סיון התש"פ
x

Audio Playlist