שימוש במגבונים לחים חד פעמיים בשבת

כתב רבינו בהלכות שבת פרק ח' הלכה ז':

ז  הַדָּשׁ כִּגְרֹגֶּרֶת, חַיָּב; וְאֵין דִּישָׁה, אֵלָא בְּגִדּוּלֵי קַרְקָע.  וְהַמְּפָרֵק, הֲרֵי הוּא תּוֹלֶדֶת הַדָּשׁ.  הַחוֹלֵב אֶת הַבְּהֵמָה, חַיָּב מִפְּנֵי שְׁהוּא מְפָרֵק.  וְכֵן הַחוֹבֵל בְּחַי שֶׁיֵּשׁ לוֹ עוֹר, חַיָּב מִשּׁוֹם מְפָרֵק--וְהוּא, שֶׁיִּהְיֶה צָרִיךְ לַדָּם שֶׁיֵּצֵא מִן הַחַבּוּרָה; אֲבָל אִם נִתְכַּוַּן לְהַזִּיק בִּלְבָד--פָּטוּר, מִפְּנֵי שְׁהוּא מְקַלְקֵל.  וְאֵינוּ חַיָּב, עַד שֶׁיִּהְיֶה בַּדָּם אוֹ בֶּחָלָב שֶׁהוֹצִיא, כִּגְרֹגֶּרֶת.

מלאכת הדש היא מלאכה בה מוציאים את זרעי החיטה (או שאר הדגנים) משקית השיבולים בהן הם נמצאים. ומלאכת דישה היא רק בגידולי קרקע.

ולכן כל פעולה שמטרתה להוציא דבר מסוים מתוך דבר אחר שהוא נמצא בו הרי זו תולדת "דש", כגון חולב את הבהמה שמטרתו להוציא את החלב מתוך הבהמה (במילון של ר' תנחום הירושלמי ביאר "מפרק" – להוציא דבר מתוך דבר). כמובן שמלאכה זו לא כוללת הוצאת אגוז מקליפתו או ביצה מקליפתה כי פעולה זו מטרתה להסיר את המונע-קליפה בעוד שמפרק פירושו להפריד את החלב מהעטינים.

וכן אדם שחובל בחי שכתוצאה מכך מוציא את דם מחבורה חייב משום מפרק בתנאי שאכן זקוק לדם, כי אם לא זקוק הרי הוא מקלקל ופטור (אבל אסור).

לגבי סחיטת בגדים, כתב רבינו בפרק ט' הלכה י"א:

יא  [י] הַמְּלַבֵּן אֶת הַצֶּמֶר, אוֹ אֶת הַפִּשְׁתָּן, אוֹ אֶת הַשָּׁנִי, וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֶא בָּהֶן מִמַּה שֶׁדַּרְכּוֹ לְהִתְלַבַּן--חַיָּב.  וְכַמָּה שֵׁעוּרוֹ--כְּדֵי לִטְווֹת מִמֶּנּוּ חוּט אֶחָד, אָרְכּוֹ כִּמְלוֹא רֹחַב הַסִּיט כָּפוּל, שְׁהוּא אֹרֶךְ אַרְבָּעָה טְפָחִים.  [יא] וְהַמְּכַבֵּס בְּגָדִים--הֲרֵי הוּא תּוֹלֶדֶת הַמְּלַבֵּן, וְחַיָּב.  וְהַסּוֹחֵט אֶת הַבֶּגֶד עַד שֶׁיּוֹצִיא הַמַּיִם שֶׁבּוֹ--הֲרֵי זֶה מְכַבְּסוֹ, וְחַיָּב:  שֶׁהַסְּחִיטָה מִצָּרְכֵּי כִּבּוּס הִיא, כְּמוֹ שֶׁהַהֲגָסָה מִצָּרְכֵּי הַבִּשּׁוּל.  וְאֵין סְחִיטָה בַּשֵּׂעָר; וְהוּא הַדִּין לָעוֹר, שְׁאֵין חַיָּבִין עַל סְחִיטָתוֹ.

הפעולה של ליבון הצמר או הפשתן הינה מלאכה שהייתה במשכן שמטרתה לנקות את הצמר והפשתן כדי שניתן יהיה לטוות ממנו חוט.

באופן דומה, כיבוס וניקוי בגד הינה פעולה דומה שמטרתה לנקות את הבגד לכן זוהי תולדה של מלבן. ולכן פעולת סחיטה שהיא חלק מצורכי הכיבוס, נכללת במלאכת כיבוס.

שאלה - כאשר נשפך יין על השולחן, האם מותר לספוג את היין בבגד?

תשובה – מותר, מאחר ושריית הבגד ביין אינה מנקה את הבגד אלא מלכלכת אותו.

שאלה – לאחר שספגנו בבגד, האם מותר לסחוט את היין כדי שנוכל להמשיך ולספוג את יתרת היין?

תשובה – כל שאינו צריך את היין אלא סוחטו לאיבוד, אין כאן איסור של מפרק וגם אין איסור של מלבן כי פעולה זו מלכלכת את הבגד ולא מכבסת אותו.

שאלה – האם מותר לספוג מים שנשפכו באמצעות נייר ולהשליכם לפח?

תשובה – מותר, מאחר ואין בכך שום פעולה האסורה בשבת כי הם נזרקים לפח.

שאלה – האם מותר להשתמש במגבונים על בסיס נייר כדי לקנח או לנקות?

תשובה – מותר, מאחר והם על בסיס נייר ונקרעים ונזרקים, אין בכך איסור מלבן, ומאחר והנוזל שמוציאים אובד, אין גם משום איסור מפרק.

שאלה – האם מותר להשתמש במגבונים על בסיס בד בשבת?

תשובה – מותר, מאחר ומצד מלבן אין בעיה כי שימושם חד פעמי והם נזרקים, ומצד מפרק, הרי הדבר שמוציאים אותו נאבד מיד חכן אין בכך איסור.

בפרק כב' כתב רבינו:

טו  הַמְּכַבֵּס, חַיָּב מִשּׁוֹם מְלַבֵּן, וְהַסּוֹחֵט כְּסוּת, חַיָּב מִפְּנֵי שְׁהוּא מְכַבֵּס; לְפִיכָּךְ אָסוּר לִדְחֹק מַטְלִית אוֹ מוֹךְ וְכַיּוֹצֶא בָּהֶן, בִּפְנֵי הָאֲשִׁישָׁה וְכַיּוֹצֶא בָּהּ, כְּדֵי לְסָתְמָהּ--שֶׁמֶּא יָבוֹא לִידֵי סְחִיטָה.  וְאֵין מְקַנְּחִין בִּסְפוֹג, אֵלָא אִם כֵּן יֵשׁ לוֹ בֵּית אֲחִיזָה--שֶׁלֹּא יִסְחֹט.  וְאֵין מְכַסִּין חָבִית שֶׁלְּמַיִם וְכַיּוֹצֶא בָּהּ, בְּבֶגֶד שְׁאֵינוּ מוּכָן לָהּ--גְּזֵרָה, שֶׁמֶּא יִסְחֹט.

מסיום דברי רבינו משמע שמותר לכסות חבית של מים בבגד המוכן לה ולא אומרים "שרייתו זהו כיבוסו", ולכן רק כשהשרייה היא חלק מתהליך כיבוס אנו אומרים "שרייתו זהו כיבוסו".

אשישה – מארי – רק מים

פרק כב' הלכה טז – מדוע של רבינו סחיטה של שאר משקים