דיני הקידוש

דיני קידוש בשבת

כתב רבינו בפרק כט' מהלכות שבת הלכה ח:

אין קידוש, אלא במקום סעודה.  כיצד:  לא יקדש בבית זה, ויאכל בבית אחר; אבל אם קידש בזווית זו, אוכל בזווית שנייה.  ולמה מקדשין בבית הכנסת, מפני האורחין שאוכלין ושותין שם.

מלשון רבינו משמע שגם המתפללים היו שומעים קידוש מבית הכנסת וכפי הנראה היו גם טועמים. 

דעת הטור בסימן רמ"ט שבזמננו שאין אורחים בבית הכנסת יש לבטל את הקידוש בבית הכנסת משום שזה ברכה לבטלה.

רבינו בשו"ת סימן רכ"א (מובא בהערה כה) נשאל לגבי ציבור שכולם יודעים להתפלל האם יש לבטל חזרת הש"ץ משום ברכה לבטלה, רבינו ענה שזו תקנה של חכמים ולכן יש לקיימה תמיד בין אם יש ציבור שיודעים בין אם יש ציבור שלא יודעים. באותו אופן גם קידוש בבית הכנסת זו תקנה ולכן אפילו אם אין אורחים יש לקדש בבית הכנסת, כי אחרת חכמים היו נותנים דבריה לשיעורים ואין דרך חכמים לתקן תקנות לשיעורין (על מנת שלא תתבטל התקנה).

שולחן ערוך סימן רס"ט מבאר שמקומות שנהגו לקדש בבית הכנסת הוא משום שלמרות שבטל הטעם לא בטלה התקנה (רמב"ם) אולם הוא עדיף את המנהג שלא לקדש במקום שאין אורחים (טור).

מרן בסימן רפט מבאר את הכלל שאין קידוש במקום סעודה, שיש לעשות קידוש רק במקום סעודה.

לדעת מורי בהערה כ"ה אין פירוש קידוש במקום סעודה שאסור לקדש אם אין סועדים אלא שיש 2 סוגי קידושים: קידוש במקום סעודה שבו יוצאים ידי חובת קידוש וכן קידוש כדי להתיר טעימה שבו אין יוצאים ידי חובת קידוש אלא יש לחזור ולקדש.

הקידוש של הלילה מתיר את האכילה עד עלות השחר, ומעלות השחר נוצרה חובת הקידוש של היום.

ללא כל קשר עם חובת קידוש של היום, יש לנו איסור בכל יום וגם בשבת, לא לאכול לפני התפילה. נפקא מינה לאדם חולה שמותר לו לאכול לפני התפילה, ישנה שיטה שאומרת שחובת הקידוש חלה לאחר התפילה ולכן חולה שאוכל לפני התפילה אינו חייב בקידוש. מהרש"ל מוסיף שמאחר ואסור לסעוד לפני מוסף, אם כן אין חובת קידוש לפני מוסף.

אולם לדעת רבינו לפי פירושו של מורי חובת קידוש היום היא מעלות השחר ללא כל קשר לתפילה ולכן מי שלא חייב בתפילה, חייב בקידוש לפני אכילה, כגון אשה שאין עליה חובת תפילת שחרית אלא תפילה אחת ביום, צריכה לקדש לפני אכילה ויכולה לאכול לפני התפילה. כמו כן חולה, שמותר לו לאכול לפני התפילה חייב בקידוש לפני התפילה.

לפי השיטה שאומרת שאסור לקדש שלא במקום סעודה, הם מסבירים שמותר לאכול פירות אחרי שחרית בתנאי שישתה רביעית יין שייחשב לו כסעודה ולגבי השומעים יש אומרים שכיוון שהם שמעו וכיוונו לצאת ידי חובה, מספיק שהמקדש ישתה רביעית יין.