עשיית מלאכה בשבת בשינוי
בשיעור זה נעסוק בגדר של עשיית מלאכה בשינוי בשבת וגדרי היתר ואיסור של מלאכה בשינוי.
(טל חיים- התיר עשיית מלאכה ע"י שינוי. הוא בוחן זאת בפרק שלם).
בתלמוד בבלי מסכת כתובות דף ס עמוד א מובא:
תניא, רבי מרינוס אומר: גונח יונק חלב בשבת. מאי טעמא? יונק - מפרק כלאחר יד, ובמקום צערא לא גזרו רבנן. אמר רב יוסף: הלכה כרבי מרינוס. תניא, נחום איש גליא אומר: צינור שעלו בו קשקשין, ממעכן ברגלו בצנעא בשבת ואינו חושש. מאי טעמא? מתקן כלאחר יד הוא, ובמקום פסידא לא גזרו בה רבנן. אמר רב יוסף: הלכה כנחום איש גליא. פירש לאחר עשרים וארבעה חדש וחזר - כיונק שקץ. וכמה? אמר רב יהודה בר חביבא אמר שמואל: שלשה ימים. איכא דאמרי, תני רב יהודה בר חביבא קמיה דשמואל: שלשה ימים.
לחלוב זה תולדת מפרק, כי התורה אסרה לדוש תבואה, כדי להוציא את הזרעונים מהכיסוי שלהם. לגבי הגונח התירו לו לינק היישר מעטיני הבהמה. ההיתר של ר' מרינוס מאחר שיש לו צער ורש"י מדגיש שזהו צער מכאבו, כיון שאין כך דרך חליבה, אלא הדרך היא לתוך כלי, ולכן כאשר חולב לתוך פיו מותר מדין תורה וחכמים גזרו על יניקה היישר מעטיני הבהמה ולכן במקום צער לא גזרו.
עשיית מלאכה בשינוי, מבחינת דין תורה זו אינה מלאכה כי מלאכת מחשבת אסרה תורה ולכן רק בעשיית מלאכה באופן אפקיטיבי ומקובל עובר על איסור תורה. אלא שיש וחכמי ישראל גזרו ואסרו עשיית מלאכה בשינוי בשבת, ויש מקומות שלא גזרו, כגון במקום צער.
מקשה רבינו תם (בתוספות ד"ה "גונח יונק") שבגמרא ביבמות קי"ד עמ' א' מובא:
אבא שאול אומר נוהגין היינו שיונקים מבהמה טהורה ביום טוב:
היכי דמי אי דאיכא סכנה אפילו בשבת נמי ואי דליכא סכנה אפילו ביום טוב אסור לא צריכא דאיכא צערא וקסבר מפרק כלאחר יד הוא שבת דאיסור סקילה גזרו רבנן יו"ט דאיסור לאו לא גזרו ביה רבנן
משמע מהגמרא שבמקום צער אסור בשבת אלא רק ביו"ט. מתרץ רבינו תם שיש לחלק בסוגי צער. בגמרא בכתובות מדובר על צער של חולי ולכן מותר בשבת ואילו ביבמות מדובר על צער של רעב ולכן אסור בשבת אלא רק ביו"ט. ר"י (מבעלי התוספות) מסביר שאכן הגמרות חלוקות ולכן בגמרא בכתובות נאמר שהלכה כמו רבי מרינוס שמותר.
לגבי יניקה מהבהמה, כתב רבינו בהלכות שבת פרק כא הלכה י"ד:
המולל מלילות--מולל בשינוי, כדי שלא ייראה כדש. היונק בפיו, פטור; ואם היה גונח--מותר לו לינק בפיו, מפני שהוא מפרק כלאחר יד, ומשום צערו לא גזרו, ואף על פי שאין שם סכנה.
משמע מרבינו שאפילו שלא במקום סכנה מותר לינוק – כמו רבי מרינוס.
השולחן ערוך הביא להלכה גם את הדין של נחום איש גליא לגבי מיעוך הקשקשים בצינור ואילו רבינו לא הביא דין זה להלכה, והשאלה מדוע רבינו לא ספק להלכה דין זה בניגוד לדינו של ר' מרינוס שפסקו להלכה. משמע מכאן שאיסור דרבנן (מיעוך ברגל) אינו מותר במקום הפסד.
בתחילת ההלכה מביא רבינו דין של מולל בידו, ומלשון רבינו משמע שגם אם מלל בידו ללא שינוי אסור רק מדרבנן כי הוא רק "נראה כדש", ולכן אם עושה שינוי הרי זה מותר אפילו שלא במקום הפסד או צער.
בהלכות שבת פרק י"ג הלכה י' כתב רבינו:
וכן מי שהייתה חבילתו על כתפו--רץ בה אפילו כל היום כולו, ואינו חייב עד שיעמוד: והוא, שיהיה רץ בה; אבל אם הלך מעט מעט--הרי זה כעוקר ומניח, ואסור. לפיכך מי שקדש עליו היום, וחבילתו על כתפו--רץ בה עד שיגיע לביתו, וזורקה שם כלאחר יד.
בסיפא של ההלכה משמע שמאחר ומדובר שהתחיל לרוץ לפני שבת הרי אין עקירה אלא רק הנחה כלומר איסור דרבנן ולכן כשעושה בשינוי הרי זה מותר גם כשאין צער או הפסד.
בהלכות שבת פרק כא' הלכה ד' כתב רבינו:
חצר שנתקלקלה בימי הגשמים, מביא תבן ומרדה בה; וכשהוא מרדה, לא ירדה לא בסל, ולא בקופה, אלא בשולי הקופה--שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול, ויבוא להשוות גומות.
כלומר, לרדות בסל ובקופה אסור מדרבנן גזרה שמא יבוא להשוות גומות, ומותר לרדות בתבן בשינוי – בשולי הקופה. כלומר מותר לעשות איסור דרבנן בשינוי.
סיכום
מלאכה דאורייתא הנעשית בשינוי אסורה מדרבנן. באיסור דרבנן התירו שינוי כל שלא עושה כדרך שהוא עושה בחול. אולם יש להיזהר בהגדרת השינוי. כי רק שינוי שלא נכנס בגדר של כדרך שהוא עושה בחול נקרא שינוי.
קשה לקבוע כללי פסיקה מוגדרים בנושא שינוי. להלכה עדיף להשתמש בהיתר ל שניים שעשעוה על פני שינוי.
ח' סיוון התשע"ד